צדיקות של גילי! סיימנו ספר שמות, הקמנו משכן לתפארת, ועכשיו אנחנו פותחות את ספר ויקרא, "ספר הקורבנות".
או כמו שצריך לקרוא לו, ספר "אבל אמא למה אני??"
שאלה בעצם הקורבנות הכי גדולים - הילדים שלי, שביקשו מהם להפעיל מכונה ולא מאח שלהם רחמנא ליצלן.
(צועקת) פעם היו מכבסים בנהר, אתם יודעים!
הפרשה נפתחת בפסוק "ויקרא אל משה". אם תקומי בשבע בבוקר ותלכי לתפילה בבית כנסת, תגלי משהו מעניין: האלף של ויקרא היא אלף זעירא, קטנה משאר האותיות.
חכמינו מסבירים כי זאת אלף שמלמדת על מידת הענווה.
משה פיקד על עבודת המשכן כמו שאני מפקדת על הניקיונות לפסח, ועשה זאת בצורה מושלמת, יוצאת מן הכלל, מדהימה, מרג... ענווה.
והוא שומר על הענווה.
הסבר נוסף, קשור להבדלים בין המילים ויקרא, ו-ויקר.
ויקרא היא לשון חיבה. ואילו ללא האלף, ויקר זהו לשון מקרה. כמו בהתגלות השם לבלעם הרשע.
בעל הטורים מספר לנו, כי השם רצה לפנות למשה בלשון חיבה, ויקרא. ואילו משה בענוונותו רצה שייכתב ויקר.
עשו בניהם פשרה, וכתבו עם אלף קטנה.
גם לפי ההסבר הזה, משה שומר על ענווה.
צדיקה שלי, תזכרי. גם אם את כמוני, עושה את הכל על הצד הטוב ביותר, מתעוררת תמיד עם עור פנים זוהר, יודעת יותר טוב מכולם, מבינה הכי מהר, ובגדול הופכת כל דבר שאת נוגעת בו לזהב - עדיין אפשר לשמור על ענווה.
תתענווי מאמי, תתענווי!
מידי פעם תשרפי את העוף, שיחשבו שאת אנושית.
0 תגובות