הכותבת עו"ד עומר ינקלביץ, הינה מנכ"לית ומייסדת של איגוד האומנים "אמנות ואמונה"- המרכז לאומניות ברוח יהודית. מבית עמותת "רק התחלנו". www.artandemuna.org

שרון רוטר זמרת יוצרת בת 40 נשואה ואם לחמישה ילדים גדלה בתל אביב בבית שמאלני קיצוני, היא למדה בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב והיתה חברת מקהלת "פעמונים".

במהל הקריירה המרתקת שלה היא שרה עם טובי הזמרים בישראל והשתלבה בסצנת המוזיקה הישראלית כמובילה ואמנית יוצרת מוערכת. בשנת 2008  חזרה בתשובה והיא מופיעה במסגרות דתיות בפני נשים בלבד. 

מה עובר על אמנית שבוחרת להפסיק להופיע על הבמות המכובדות ביותר בסצנת המוסיקה בישראל? 

"בשביל לחזור בתשובה אתה חייב לזרוק הצידה את השכל, את הדעתנות, את כל מה שחשבת שאתה יודע" אומרת רוטר. "בשביל להאמין שיש בורא לעולם, אלוקי היהודים, שתורת משה היא אמת, שצריך לפעול על פי ההלכה ושולחן ערוך אתה חייב להנמיך את הדעת ולפנות מקום למשהו שחשבת שהוא שטות גמורה".

"בשביל ללמד את עצמך מחדש אתה חייב להיות קצת טיפש, בור ועם הארץ - רק משם אפשר להתחיל להאמין ולקיים מצוות". 

"קול באישה ערווה"

 "כשנפגשתי עם המושג "קול באישה ערווה" זה עורר אצלי אנטגוניזם מיידי", אומרת רוטר בנחישות, "גם אותו הייתי צריכה להשקיט. את אותו קול מרדני שעולה בכל פעם מחדש, שמעורר את הדעתנות, את הפמיניזם שגדלתי עליו, את העידוד להשמיע, להשפיע על כולם. כמו בדברים נוספים רבים שקיבלתי על עצמי, גם במקרה הזה לא הבנתי, אבל הרכנתי את ראשי, הפצרתי מעצמי להשתדל, וקיוויתי שבסופו של דבר אני באמת הולכת בדרך האמת".

"בסופו של דבר" מוסיפה רוטר בעוצמה, לא היה לי הרבה ברירות.שהרי את הדרך ההיא כבר עזבתי ואין לי שום כוונה לחזור אליה. ברור לי שאין לי יותר מה לחפש בחילוניות, שעברתי את נקודת האל- חזור, שלקחתי משם כל מה שיכולתי לקחת ונותרתי עם מאגר קטן עד כדי גיחוך". 

שרון רוטר. באדיבות המצלם
שרון רוטר. באדיבות המצלם
הגדלה

האם עולות ברגעים אלו שאלות קיומיות אודות היצירה, האמנות והפרנסה? 

"בוודא"י, משיבה רוטר, "הייתה לי בעיה מהותית עם שירה של נשים מול נשים. איך אתפרנס מכך? הרי חצי מהקהל אבד לי, ואתו נפסלו על הסף כל המקומות ה"מוערכים" להופעות, כל הפסטיבלים (גם אלו הנחשבים לשייכים כמו "פסטיבל אישה" ו"פסטיבל למוסיקה מקודשת" המוצגים מול קהל מעורב), כל היח"צ הטלוויזיוני או ההצעות להשתתף בתכניות השונות, ובעצם כל האפשרויות שהכרתי לחשוף את המוסיקה והיצירה שלי בפני הקהל".

ובכל זאת  הרי את מופיעה מול נשים במגזר?

"נשארתי עם בנות אולפנה מתוקות שלא רצו לשמוע שירים מקוריים אלא רק כאלו שהן מכירות, עם בנות סמינרים שבהם הקודים להופעה היו מאוד ברורים וסגורים ועם הדרישה לייצר תוכן מילולי מחזק ומעורר השראה. חשוב לי מאוד לרצות את הקהל שרואה אותי. אני באה לתת שירות, אבל בתוך המגבלות הללו היה לי מאוד קשה לעשות את השינוי ולוותר על היצירה המקורית כמעט לגמרי". 

את חשה שינוי באיכות היצירה שלך?

"בסופו של דבר, ואחרי שנים רבות שהעברתי בניסיונות ובכישלונות, הצלחתי למצוא את הדרך ללבבות הקהל הדתי, אבל במחיר של ויתור על דברים רבים החשובים לי ביצירה. פעם שאלתי רב "מדוע איני יכולה להופיע מול גברים? אני אשמור על צניעותי" אמרתי לו "ואדבר רק דיבורי קודש. זה קהל חילוני שבכל מקרה הולך להופעות מעורבות ואולי רק דרכי הם יוכלו לחוות הרהור תשובה". הרב ענה לי במשל שהנמשל שלו הוא שאין אנו יכולים לעשות את החשבונות של הקב"ה. גם אם אני חושבת שאני עוזרת לו, אולי אני מזיקה. אם צוויתי אני צריכה לנהוג בנאמנות ובלי שאלות,רק מפני הציווי". 

אני לא מתאפקת ומעלה בפני רוטר את "הפרשה" שהסעירה את התקשורת לפני מספר ימים, כאשר הזמר יונתן רזאל כיסה את עיניו במהלך הופעה בפני נשים דתיות בכדי לאפשר להן נוחות וחופשיות, בטרם הספקתי לשאול את השאלה, פונה אלי רוטר עם דברים ברורים, עושה רושם כי משנתה סדורה  וכי יש לה בהחלט מה לומר בנדון: 

 

יונתן רזאל. צילום: Yossi Zeliger/Flash90
יונתן רזאל. צילום: Yossi Zeliger/Flash90
הגדלה

 "שנים שאיני שרה מול גברים מתוך אהבה ובחירה. בשבוע שעבר שוב התעורר לי הקול המרדני בעקבות פרשת יונתן רזאל. אקדים ואומר שאני מכבדת אותו מאוד כיוצר, ואפילו מכבדת ומבינה את החלטתו. מה שחרה לי בכל הסיפור זה ההבנה הפתאומית שכשגברים מופיעים לפני נשים הם בעצם חשופים למצבים שעלולים להיות לא ראויים. אני זוכרת עוד כחילונית שהנגנים התלוננו על הנשים בקהל ועל הקושי בהתמודדות עם הפיתוי. כמות כזו גדולה של נשים הנעות לקצב המוסיקה, המעריצות את האומן שעל הבמה- עלולה לפגוע בזמר. לפתע לא הבנתי מדוע אין הדבר עובד כך משני צדדי המתרס. מדוע העובדה שעליי לשמור על עצמי ועל הגברים ולמנוע ממני הופעות מעורבות, אינה חלה גם על הגברים המופיעים בפני נשים? הרי אם גברים היו מופיעים לגברים, ונשים לנשים היה קל יותר לשמור על גדרי ההלכה". 

יכול להיות שפשוט את חשה שצריך לאפשר לנשים אפשרויות נרחבות יותר לבמה? 

"בהחלט, כך היה מקום רב יותר ליצירה נשית וליכולת שלנו להתפרנס בכבוד ממנה. אני באמת חוששת ליצירה הנשית ההלכתית. כל כך הרבה יוצרות מוכשרות נאבקות על זכותן ליצור ונבלעות בחיי היומיום, בצורך להתפרנס, לגדל את הילדים, כשהיצירה נדחקת הצידה אחרונה בתור עד כדי ביטולה לגמרי. אישה שיש לה כישרון ליצור והיא אינה מבטאה אותו היא אישה חסרה, והחיסרון הזה עלול להשפיע על כל הסביבה שלה- עליה, על בעלה ועל הילדים. אשה שלא מבטאת את המתנה שהשם נתן לה חוטאת לעצמה וחוטאת לה'. יש לעזור ולתמוך ביצירה הנשית היהודית כי היא יצירה שמטרתה להרבות טוב בעולם, כי היא כלי עמוק ופנימי לעבודת ה' יתברך, לחיבור ולחיזוק, ומכיוון שהיא יצירה הנועדה לבנות את החברה בניגוד ליצירה האחרת שלרוב רק משקפת את כל ההרס והעצב שמסביב" 

אני חשה את העוצמות האדירות של רוטר, היא מלאה בחדוות יצירה, התשוקה למוסיקה וליצירה המקורית זורמת בעורקיה, זו חוויה מיוחדת לשמוע אמנית ייחודית שמביאה יצירת מקור ברמה ובאיכות כשלה.

את שרון ניתן יהיה לשמוע ולראות בהופעה בכנס מאמע שיתקיים ב 22.1.18. 

אם גם אתם אומנים יוצרים ותרצו לשתף את הקוראים שלנו, אתם מוזמנים לפנות אלי ולשתף מכירים אומנית/ אומן יוצרים מהתחומים השונים ונראה לכם שכדאי לשתף את הקוראים ביצירותיו, ספרו לי עליו ולכל שאלה עצה ובקשה אשמח אם תפנו במייל: art.emuna.office@gmail.com

הכותבת עו"ד עומר ינקלביץ, הינה מנכ"לית ומייסדת של איגוד האומנים "אמנות ואמונה"- המרכז לאומניות ברוח יהודית. מבית עמותת "רק התחלנו". www.artandemuna.org