אאא

כבר זמן רב שבמוחי מנקרת מחשבה שילדיי ובעצם רוב הילדים היום לא יזכו לגדול ולשמוע את השירים שאני גדלתי עליהם. שירים שעיצבו את עולמי המוזיקלי ושכמעט ולא תשמעו היום. עשרות שנים של מוזיקה חסידית כאילו נעלמה בעידן שטרם האינטרנט.

מידי פעם מעלים שירי נוסטלגיה ליוטיוב, אך מדובר בזרזיף דל לעומת העושר המוזיקלי הגדול עליו גדלנו כילדים. בעולם שבו זבל מסוג של "טאנץ וסלסולים" הוא לגיטימי בקרב בני הנוער, האיכות פשוט נעלמת ובורחת לה.

אל תוך הוואקום הזה נכנס אלבומו החדש של יעקב שוואקי - "היו זמנים" אלבום שמוקדש כולו ללהיטים הגדולים של המוזיקה החסידית כפי שחווה אותם שוואקי על עצמו. 8 המחרוזות באלבום באורך של 115 דקות מוקדשות כל אחת לפרק מוזיקלי מחייו של שוואקי החל בקרליבך, מ.ב.ד, שירים באידיש, מחרוזת קלאסיקות ושתי מחרוזות מיצירותיו של אייבי רוטנברג כשהוא מציין על חוברת האלבום את היוצרים ומביע כלפיהם הערכה עמוקה ומרגשת.

משהו בשירים הישנים והטובים עושה טוב לקולו של שוואקי הוא נשמע משוחרר ונינוח יותר ופחות מתאמץ ופשוט נעים להאזין למחרוזות עם השירים האהובים והמוכרים שקיבלו עיבוד מחודש נעים ולא מתיימר יתר על המידה.

את רוב רצועות האלבום עיבד רפי גריידי מי שמוכר יותר כחלק מלהקת האחים גריידי כשהוא מנגן על הקלידים יחד עם אחיו ליאור גריידי על הגיטרה. גריידי שמשמש בשנים האחרונות כמנהל המוזיקלי של המופע של שוואקי לראשונה גם מעבד מוזיקלית שירים לאלבומיו והתוצאה מכובדת וראויה מאד.

כשם שמברכים על הטובה, אי אפשר גם להתעלם מנקודה אחת פחות מוצלחת באלבום שלא התחברתי אליה כלל. רצועת ה"מזרחי". אין לי שום בעיה עם מוזיקה מזרחית. טורי האחרון, לדוגמה, עסק בשבחים לאלבום של מוזיקה מזרחית בכיכובם של משה חבושה ודוד שירו. שוואקי אכן נולד למשפחה חאלבית אך הוא אינו זמר של מוזיקה מזרחית. פשוט לא, לא בביצוע ולא בתחושה שהוא מעביר עם הסלסולים שנשמעים מאולצים בדומה לאלבומו השנוי במחלוקת "ליבי במזרח". גם העיבודים הלא רעים לא מספיק "מזרחיים" והם יושבים הרבה יותר על המוזיקה המערבית.

האזינו: טעימה מהאלבום החדש

המחרוזת בנויה על פיוטים מוכרים ונפתחת דווקא בביצוע נחמד לפיוט 'אלוקיי עוז' אך גם על שירי גן ילדים מבישים כ"במירון שם רבי שמעון", שוואקי, סרייסלי? במקרים מסוג זה אני בטוח שהמפיקים האמריקאים היו בטוחים שהם יוצרים חיבור "מגניב" של שיר "ישראלי" למחרוזת ה"מזרחית" אך בפועל זה חסר חן לחלוטין וניתן היה לוותר על כך לחלוטין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

אחת המחרוזות היפות היא מחרוזת קרליבך שפותחת את האלבום וניכר ששוואקי מתחבר עמוקות לשיריו של הרבי המרקד כשהוא מבצע אותם ברגש רב. ומחרוזת משיריו של מ.ב.ד (מה עם פריד שמקבל רק 2 שירים באידיש?) אם כי מתמיה מדוע התעלם שוואקי ממקור הלחנים של שניים מלהיטיו של ורדיגר שמקורם בשירים לועזיים.

מחרוזת נוספת יפה וחשובה מאד היא מחרוזת "דבקות" בה מבצע שוואקי שירים נבחרים מתוך סדרת האלבומים המעולה של אייבי רוטנברג - "דבקות", שירים שסביר להניח שלא תוכלו להשיג בחנות האלבומים הסמוכה לבתיכם (אם עוד יש חנות כזו...).

לסיכום: "היו זמנים" הוא פרויקט חשוב מאד עבור המוזיקה החסידית, שוואקי מצליח להחזיר לחיים כמה מהלהיטים הגדולים של המוזיקה החסידית בעשרות השנים האחרונות כשהוא מעניק להם כבוד ובעצם משמש כמעביר הלפיד לדורר הצעיר שמכיר את שוואקי, אבל כבר בקושי מכיר את מרדכי בן דוד, דבקות ועוד קלאסיקות נהדרות שאבדו אי שם.

אם חשוב לכם שילדיכם יכירו את השירים המופלאים האלה שזוכים לביצוע איכותי שינעים לכם את הזמן רוצו להשיג את האלבום החדש.