אאא

הליכודיאדה הוכיחה שהליכוד הופך למעין ש"ס לחילונים. את השינוי המהפכני בתדמיתו של הליכוד, מובילה מירי רגב, שגם נבחרה במקום הראשון בפריימריז שנערכו שם. ככל שזה יהיה תלוי בליכודיאדה, האשכנזים יהיו בחוץ. יורשיהם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, יהיו מירי רגב ואמסלם.

הדמיון לש"ס, הוא בתודעה המזרחית ההולכת ומחריפה במפלגת הליכוד. ההתבדלות, הפילוג, והבוז לאחר. לאשכנזים בכלל, ולאשכנזים השמאלנים בפרט. רגב מובילה קו צעקני, וולגרי רטוריקה מאיימת של שוק. היא מובילה את כולם אחריה ואפילו המתנגדים לה, והמבינים את חומרת התהליך, פוחדים לדבר שמא יבולע להם. הרי יגידו שהם גזענים. כי הרי רק לה מותר להשתלח באנשי התרבות האשכנזים.

עד לא מזמן זה לא היה כך. היו בליכוד בני עדות המזרח כמו סילבן שלום, הנשיא קצב, גדעון סער, שטרית שקידמו את תהליך ההתערות ההדדית, ולא הסיגו אותה אחור לשנות החמישים. גם במפלגות אחרות היו וקיימים בני עדות המזרח המכילים את דמות הישראלי החדש. כך לדוגמא בן סימון, בן דהן, שקד ואחרים. אבל בליכוד? שם הולכת ומתגבשת נבחרת החלומות ונותני הטון של הליכוד המתחדש לשנות האלפיים המתקדמות, ובהם רגב, ביתן, אמסלם וחזן. חלומם של הוגי התורה הרוויזיוניסטית.

"מי שלא שם לא קיים". סרטון קידום לליכודיאדה (מתוך יוטיוב)

זה גם מסביר את עניין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שהליכודיאדה חגגה בו. כי בתודעת יורשי הרוויזיוניסטים נוסח רגב, השואה התרחשה כי היהודים היו אז נפולת של נמושות. צעקה אחת של רגב, וכל הנאצים היו בורחים. רק שאז היו כולם יהודים שמאלנים חלושי רוח ורפויי נפש, ובעיקר - אשכנזים.

הפיכתה של הליכוד לש"ס של החילונים, משקפת גם את התופעה העגומה, שבעדות המזרח לא קיימת תודעה עמוקה של השואה. ללא כל ציניות, אפשר להבין את זה, כי הרי לרגב אין אחים או בנים או הורים שנספו בשואה. גם לביתן אין. ולכן השואה הופכת אצל רגב, לאירוע שמינף את הליכודיאדה. הרטוריקה האלימה והמתלהמת של הימין, ממילא לא מניחה מקום בלב להזדהות עם השואה.

ובמובן עמוק יותר, לדידם של רגב וביתן, יורשיהם של ז'בוטינסקי ובגין, השואה היא בכלל קונספירציה של המופתי הירושלמי ובן גוריון. אולי גם של התקשורת. ובכלל, השואה שייכת לשמאל, לא לאנשי הליכודיאדה, כי הרי הם, הם היו מונעים אותה. בקלות. לכן, לכל בר דעת צריך להיות ברור כמה גדול החסד, שהליכודיאדה עשתה עם זיכרון השואה.