אאא

בתביעה שהגיש עובד של חברת "ח.ח. תשתיות" בשנת 2011 הוא ביקש פיצויים על קטיעת אחת מאצבעותיו בעקבות תאונת עבודה קשה.

לפי כתב התביעה, בשנת 2009 ביצעה החברה עבודות קידוח במפעלי ים המלח. באוקטובר אותה שנה הוא קיבל הוראה לתקן אחת ממכונות הקידוח. לטענת התובע הוא פעל בדיוק בהתאם להוראות מנהליו, אך למרות זאת, נפגע כשחלק ששוקל 63 ק"ג נפל על ידו הימנית והדומיננטית. התוצאה הייתה קטיעה חלקית של אחת מאצבעותיו, שברים ביתר ו-13% נכות.

התובע טען שהייתה זו טעות לשלוח אותו – פועל פשוט – לתקן את המכונה במקום להזמין איש מקצוע מיומן. עוד נטען כי לא סופקו לו אמצעי מיגון והוא נשלח לעבוד חשוף על מכונה לא בטיחותית.

הנתבעות – "ח.ח" ומפעלי ים המלח –  התנערו מאחריות לתאונה. המעסיקה טענה כי התובע התרשל בעבודתו, ומכל מקום הגישה הודעת צד שלישי נגד ספקית המכונה "בנטל", שלטענתה מכרה לה מכונה פגומה ולא דאגה לתחזוקה ראויה. במענה להודעה טענה הספקית כי האחריות לתחזוקת המכונה לא חלה עליה וכי ערכה לעובדי הקידוח הדרכה רצינית ומקיפה.  

מפעלי ים המלח טענה כי לא היה מקום לתבוע אותה, שכן היא הייתה בסך הכל "מזמינת העבודה". "ח.ח.", כקבלן הראשי של העבודות, היא שהייתה אחראית להדרכת העובדים ולציוד במקום.

לא מיומן

השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד קבעה בראש ובראשונה כי מאחר שהנתבעות לא הציגו גרסה עובדתית אחרת, היא מסתמכת על עדותו היחידה של התובע ומקבלת את גרסתו לנסיבות התאונה.

מכאן, השופטת עברה לדון באחריות של כל אחת מהנתבעות. טענות התובע באשר למעסיקה, ".ח.ח", התקבלו. השופטת קבעה כי הנתבעת חטאה בכך ששלחה עובד לא מיומן לתקן מכונה מבלי שדאגה להכשירו לכך ומבלי שסיפקה לו אמצעי בטיחות שיגנו עליו מפני סכנות. השופטת דחתה מכל וכל את הניסיון להטיל אחריות על התובע עצמו, שבסך הכל ביצע את הוראות מנהליו, ונפגע על לא עוול בכפו.

לאחר מכן, השופטת קיבלה באופן חלקי את הודעת הצד השלישי שהגישה המעסיקה נגד ספקית המכונה וקבעה כי גם לה יש אחריות מסוימת לנזקי התובע, משום שלא הציגה תיעוד לטענותיה כי העבירה לעובדים הדרכות בטיחות. כמו כן, היא לא הצליחה להוכיח שהמכונה המדוברת הייתה בטוחה לשימוש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התביעה נגד מפעלי ים המלח נדחתה. השופטת נאשף-אבו אחמד קבעה כי מרגע שהחברה התקשרה עם קבלן חיצוני, הקבלן אחראי על עובדיו ולא היא הייתה אמורה לתדרך את עובדיו או לתחזק את מכונותיו.

בסופו של דבר, אם כן, רוב האחריות (65%) הוטלה על המעסיקה ומיעוט על הספקית בעקבות קבלת הודעת הצד השלישי נגדה. המעסיקה היא שתשלם לתובע פיצוי של 360 אלף שקל (לאחר ניכוי תגמולים של 71,000 שקל שקיבל מביטוח לאומי), בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאחר מכן, הספקית תשלם לה 35% ממה ששילמה.

  • שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

עורכי דין תאונות עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עו"ד ורד פרי עוסקת ב- דיני נזיקין 

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.