אאא

אוהדיו של גדול הזמר החסידי מרדכי בן דוד, חוגגים השבוע את הוצאת אלבומו החדש "צעקה", כשהם מתרפקים על זיכרונות הילדות שלהם ולהיטי העבר שלו כמוהם וכבבואתם יתקשו למצוא באלבום החדש.

נוסטלגיה גורמת לנו תחושת מתיקות, מה שהכרנו מהעבר מרגיש לנו פעמים רבות נכון ומדויק יותר, כשאנו שוכחים פעמים רבות כי גם המוכר היה לנו פעם חדשני ונועז. כש"משיח" יצא, השיר הוחרם לחלוטין מהחתונות החרדיות לאור הקצביות המוגזמת שלו, ונושא המשיח שהיה אז בכותרות בעימות בין חב"ד לבין הליטאים.

אחרי זה הביא לנו מרדכי בן דוד את "תמיד בשמחה" שגם היה "פרוע" מידי אל מול המוזיקה שנחשבה באותם ימים לראויה ומתאימה ולהיטים רבים שחלקם הוחרמו לחלוטין בעולם הישיבות. אם תשמיעו את השירים האלה כיום למי שאינו מכיר אותם, הם יישמעו לו מיושנים להפליא עם החצוצרות הצווחניות ברקע גיטרות הדיסטורשן של סינגולדה, אך עדיין עם לחנים שגם כיום היו הופכים ללהיט.

באלבום החדש שמשיק בן דוד, העטיפה המוזיקלית ברובה חדשנית ומתקדמת אבל הלחנים הרבה פחות חודרים ומשמעותיים.

מרדכי בן דוד באלבום החדש, ובכלל בשלושת האלבומים האחרונים שלו (צעקה, כיסופין, כולם אהובים), המשיך הלאה מבחינה מוזיקלית ונטש את הכישרון הכי גדול שלו מלבד שירה - זיהוי להיטים. מרדכי הפקיד את מלאכת ההפקה בידי בנו הזמר יידל ורדיגר כשהוא מסתמך עליו לחלוטין כפי שמעידה עטיפת האלבום בה הוא מודה ליידל שהפתיע אותו עם שיר מוכן שהלחין יצחק פוקס וכתב ליפא שמלצר על אביו ר' דוד ורדיגר ז"ל שהלך לעולמו לאחרונה.

שלא תבינו לא נכון, מרדכי בן דוד שר נפלא גם באלבום החדש. הוא מגיש את השירים בקולו שקשה לשמוע בו את אותות הגיל המתקדם ועם אנרגיה שצעירים ממנו היו שמחים להתברך בה. הוא עדיין אחד המגישים הטובים ביותר אם לא הטוב שבין זמרי המוזיקה החסידית, אך האוכל המוגש הרבה פחות עמוק ועשיר בטעמו.  

האלבום נפתח באחד השירים הגרועים באלבום, שיר אותו הלחין מרדכי בן דוד בעצמו - "כל הנשמה". החזרתיות על המילים והלחן הדל עליו מנסים המעבדים לחפות במעבר בין מקצבים לטיניים, טוויסט, רגאיי ורוקנרול לא יוצרים את האפקט ששיר פתיחה אמור לתת לאלבום של זמר שידע גם ליצור ולהלחין להיטים גדולים פי כמה וכמה.

טעימות משירי האלבום

באופן כללי, גם שני השירים הנוספים אותם הלחין בן דוד לאלבום, אינם פסגת היצירה שלו (אם כי אני חייב לציין שאהבתי את השימוש בצליל הזורנה הכורדית בשיר "בואי כלה" אותו הלחין לחתונת נכדתו), כשאת השיר שחותם את האלבום "הבל הבלים", שיר במקצב הרגאיי שהוקלט לאלבום "אפשר לתקן" ומאז נגנז (בצדק) היה בהחלט צריך להותיר ב"כספת" כפי שמכנה זאת בן דוד על העטיפה ולא לעשות בו שימוש בטח לא כשיר שאמור להותיר טעם טוב בסיום האלבום.

כמגמה, הימר הפעם בן דוד הימור מעניין, כשחמישה משירי האלבום הלחין המעבד הצעיר והמוכשר אלי קליין. מלבדם יש שני לחנים של המלחין המיתולוגי יוסי גרין, ביניהם השיר הטוב והמרגש של האלבום  - "הנני רופא לך", אחד היחידים שאזכור מהאלבום. שני לחנים של יצחק פוקס, אחד מהם קאבר לשיר ישן שלו "הנה ימים באים" שזוכה לביצוע מחודש ולחן אחד משותף ליידל ובן טיפוחיו, ברוך שלום בלסופסקי - "אשרי האיש". שיר שזכה להפקה מוזיקלית נועזת יחסית גם למוזיקה החסידית היום, כזאת שאם בן דוד היה שומע אותה לפני כמה שנים, היה עושה קריעה.

גם בתחום העיבודים עשה בן דוד הימור של ממש ובחר בצעירים - הצמד אלי קליין ואיצי ברי, לעבד את רוב שירי האלבום, לצד שני שירים למעבד צעיר נוסף יואלי דיקמן ורק שיר אחד הופקד בידיו של האיש שפעם היה יד ימינו של מרדכי בן דוד – מונה רוזנבלום, מה שאולי מצביע על המגמה המוזיקלית המודרנית יותר של האלבום.

אחד השירים הטובים באלבום הוא "כבשה אחת" אותו הלחין אלי קליין על מילים המתבססות על המדרש ועיבד יחד עם שותפו המוזיקלי איצי ברי. השיר שזכה לעיבוד פאנקי עם נגיעות אלקטרוניות, מעניין ומושך את האוזן.

כאמור, השיר המרגש של האלבום הוא ללא ספק "אני רופא לך" של יוסי גרין שמזכיר את ימיו הגדולים של גרין. השיר שזכה לגרסה ראשונה איתה הודלף לרשת, עובד מחדש כשנעשה בו שימוש בהקלטות חדשות וישנות כאחת של ארבעת המעבדים שנטלו חלק בהפקתו (אלי קליין ואיצי ברי, עמי כהן ואלי לישנסקי). העיבוד ומעבר הגיטרה האקוסטית נשמע מעולה כשבן דוד מרגש בשירתו המתחננת.

שיר מרגש נוסף, "פתח לנו שער" - בסגנון הקומזיצי בלחנם ועיבודם של איצי קליין ואיצי ברי. בשיר מארח מרדכי בן דוד את הזמר מוטי שטיינמץ איתו שיתף פעולה פעמים רבות בשנים האחרונות. שיר נוסף מרגש ויפה הקשור לימים הנוראים - "יעלה" אף הוא בלחנו של קליין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

לסיכום, למרות שהאלבום עדיין נשמע נהדר ונעים לאוזן, התאכזבתי. כנראה שאם לא הייתי מצפה ממרדכי בן דוד לשחזר לי את החוויה המטורפת מתקופת "אין עוד מלבדו" , "תמיד בשמחה", "משיח", "האלבום הכפול" ועוד, יכול להיות שהחוויה שלי הייתה שונה. מרדכי בן דוד עדיין נשמע מעולה  (אם כי פחות מפריד אם אתם ממש מתעקשים לדעת), הסאונד מעולה, העיבודים נשמעים עשירים, אבל הלחנים הרבה פחות משמעותיים משציפיתי, אם התעקשתי להתעלם מהאכזבה גם מאלבומו האחרון 'כיסופין' שכמעט ולא כלל שירים חדשים.

אני מודע לכך שכשזמר בסדר גודל של מרדכי בן דוד מוציא אלבום, מעריציו יאהבו ויתלהבו מכל דבר אותו הוא יגיש להם וירצו לסקול אותי, בטח כשלא מדובר במוצר רע או לא נעים לאוזן, אלא ככזה שגודל הציפיות ממנו מותיר אותי מאוכזב מעט. אם אצטרך לתמצת את הביקורת לכמה משפטים: זהו אלבום של יידל ורדיגר שמיתן את הנועזות הרגילה שלו לפחות בחצי ויצר מוצר פרווה מידי שהשם "צעקה" מרגיש מוזר בעבורו.

בעבור המעבדים הצעירים שבאלבום, מדובר בשדרוג של ממש שמציג את יכולותיהם המוזיקליות ובהחלט מדובר בהחלטה יפה מצדו של מרדכי בן דוד להעניק את השרביט לכוחות הצעירים שעכשיו נותר להם להתאמץ יותר גם בתחום הלחנים.

וכמו בכל אלבום שלו, תמיד עולה השאלה האם זה האלבום האחרון... מרדכי בן דוד שהודיע כבר על פרישה (וחזרה) יותר מפעם אחת, מראה באלבום החדש ובסדרת ההופעות המוצלחת שלו בישראל בשנה האחרונה שיש לו עוד הרבה מה לתת למוזיקה החסידית.

הוא כנראה רק צריך לרצות יותר.