ל"ג בעומר – ההתרגשות, הדמעות, הצפיפות, רגעי ההדלקה המרטיטים, טקס יציקת השמן, "קה אכסוף" ברוב עם, קריסת מערך התחבורה וההכנות שנמשכות מזה כמה שבועות. על כל אלה לא תקראו כאן, אלה המובנים מאליהם עליהם תקראו בטורים המרגשים של מיטב כתבי היהדות החרדית, שם תוכלו לקרוא תיאורים פומפוזיים רוויים ב"הוד קדומים" ועמוסים לעייפה בקלישאות המלכות וההדר. כאן נכתוב דווקא על אלה שנותרו מאחור, אי שם במדורה השכונתית או בספסלי הישיבה.
בחיידר בקריית ספר
השעה 20:26, רחבת תלמוד תורה "הדרך והאמת" במודיעין עילית: "לא להתקרב לאש – שכל הורה ישגיח על הילדים שלו". ברקע מתנגנת המנגינה של "ואמרתם כה לחי". כן, האורגניסט השכונתי שמואל יצחקי עומד בפינה מאחורי הגדרות והאזיקונים, ואצבעותיו כבר מלהטות על הקלידים, אברכי השכונה מרגישים פה ממש מירון, צליל הקלרינט שבוקעים מהאורגן מצליחים לרמות גם אותנו. והתחושה היא ממש כמו ברחבת תולדות אהרון כשחיליק פרנק מרטיט בקלרינט.
עכשיו עולה "המנהל" (מלעיל) ר' מנחם סוקולובסקי, עד לפני שנתיים הרב'ה הנערץ של כיתה ז', עכשיו אלו הדקות שלו. כשהוא עטור בפראק וחמוש במגבעת הוא נוטל את המיקרופון ופוצח בנאום חייו: "תלמידים יקרים, אנחנו לא סתם עומדים פה עכשיו. דבר ראשון אנחנו מקיימים 'ונשמרתם'. אצלנו בחיידר לא מסתובבים ביערות ואוספים עצים, ארגנו לכם מדורה "עידית שבעידית". זה המקום להודות לר' משה בוקשפן (הרב'ה של כיתה ד') שארגן לנו מהמפעל של אבא שלו את כל הרפסודות. זו לא סתם הדלקה, אלא סיום של ש"ס במשניות. כל תלמיד שסיים את הש"ס יקבל את הסט "אורחות שבת" ויזכה אותנו בסעודת מצווה".
עכשיו, מגיע למקום המרא דאתרא מצויד בלפיד מהבית. שקט מתוח בקהל. הרב מקרב את הלפיד הבוער למדורה ספוגת השמן אותה עמלו להקים צוות המלמדים שעות ספורות קודם לכן, והיא עולה: "בר יוחאי נמשחת אשרך"... שמואל יצחקי מפליא שוב בנגינתו. האבות רוקדים והילדים בידיהם - השמחה בעיצומה. עוד מעט כשהאש תדעך יתקיים פה הסיום של תלמידי החיידר וחלוקת הפרסים, בינתיים מחלקים להם קרטיבים של פלדמן בצבעי רמזור ובטעם ענבים.
בתחנת הדלק
באותו הזמן, מתחם "אלונית" בכביש 6 קורס מעומס. עשרות אוטובסים המלאים בכל עמך בית ישראל ליטאים, חסידים, ספרדים ואשכנזים צובאים על המקום משל זו היא ההדלקה המרכזית בחצר רשב"י. המוכרים אינם רגילים לעמוד בעומס הזה והתפקוד איום ונורא. כל מי שחשקה נפשו באייס קפה ובפאנטה מוגזת נאלץ להמתין בתורים דקות ארוכות. באותם רגעים ממש מגלה תושייה ר' משה קליגמכר ושולף את הקלרינט המפורסם אותו ירש מסבו (ניצול אושוויץ). כעת, בין הבמבות לקבוקים אל מול ערימות הבורקס הפריחות, פוצחים הקהל בריקוד בר יוחאי ספונטני. מכאן ימשיכו החוגגים בכבישים העמוסים לדבר האמיתי: ההילולה במירון.
במתחם ה-VIP של העסקנים
בזמן שר' משה קליגרמן והקלרינט עושים את דרכם בפקקים האיומים – במתחם ה-VIP במירון השתייה כדת. מיטב העסקונה המירונאית מתארגנת על וילת פאר למרגלות הציון אליה מתקבצים כל אנשי המירון. אלו שמרגישים שהם של מירון ומירון שלהם. כאן מבעבעים סירי הצ'ולנט הפרטיים, ההרינג היוקרתי מוגש בשלל הטעמים האפשריים ומנות קוגל משובחות מוצעות לאורחים התענוג הזה לא זול לא ביום יום ובמיוחד לא בל"ג בעומר.
על הטוב הזה משלמים מיודעינו מוטקה, ר' ישראל, ר' מיילך ויתר החברים טבין ותקילין. אבל אין כמו התחושה הזו שלכולם אין ולך יש - בעוד שההמונים מסתערים על עמדות הטרופיות והשוקו כמי שלא ראו אוכל כבר שנים, כאן יושבים אנשים כטוב לבם ויכולים אפילו ליהנות מדקות אחות של פסטורליות בתוך סיר הלחץ האנושי.
באולפן המאולתר
באותן דקות ממש, עמדת השידור של רדיו 'קול ברמה' במעלה ההר מאוישת במיטב הטאלנטים האפשריים וכך המימון המקומי, נלהב מאי פעם, מרקיד את עשרות מעריציו בתחתית הבמה. אותם שירים הנשמעים בהדלקה של בויאן שעות אחדות לאחר מכן, אבל הפעם בגרסת שר השמחה. כל כך דומה אבל כל כך שונה. המאזינים ברובם פזורים ברחבי הארץ ושדר הרדיו דואג להכניס אותם ממש לרגע ההדלקה הגדולים.
בדוכני המקובלים
ל"ג בעומר נחשב גם לחג של הקבלה. קבלה מכל סוג: החל מהזוהר הקדוש וכלה במקובלים עממיים שאין בינם לבין תורת הקבלה אלא קבלת הממון הרב שזורם לכיסם. וכך, בפאתי הר מירון ניצבים אין ספור דוכנים לממכר סגולות ליציקת שמן ישועות, לממכר מפתח הפרנסה ועוד. על כל הטוב הזה מנצחים ביד רמה המקובלים שמבטיחים לקהל ישועות ופרנסה. כשלרוב המתפרנסים היחידים כמובן הם המקובלים בעצמם.
"מי שברך... הוא יברך את סולטנה בת עזיזה שתרמה ח"י רוטל שמן כפול 150 וזכתה בעץ הישועות ובמפתח הפרנסה". רעמו הרמקולים. עכשיו שמשו של המקובל מעביר את המיקרופון למקובל עצמו שלוחש מבעד לגלימות ולבגדים לחש קבלי לא ברור, אחריו צועק 'אמן' השמש ובעקבותיו כל הקהל מריע.
כך, שעות על גבי שעות בדוכני הסגולה ובאוהלי הישועות נוצקים להם שמן ויין, מופרשות להן החלות וההמונים זוכים להסתער על מפתח הישועות, עץ השמות הקדושים ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה של חכמי הקבלה.
מאחורי הקלעים של הקוגל
ר' הערשיל ביכלר כבר נמצא שם שבוע שלם. הוא דואג לשינוע הסירים ולהתגבשות הקוגלים. הוא עסוק כבר שבוע שלם במאחורי הקלעים של "הכנסת אורחים" אותם פתחו ידידיו ללא מטרת רווח. כך הוא מעסיק "נוער מתמודד" ממספר ישיבות חסידיות בהכנת כמויות היסטריות של צ'ולנט וקוגלים.
רגעים אחדים לפני פתיחת האוהל, הסירים מבעבעים כיאות והררי הקוגל עומדים במסדר צבאי מרשים. הערשיל שולח כעת את יענק'ל לפקח על הכניסה שאף אחד לא יעז להידחף או לחטוף לעצמו חתיכת קוגל רגע לפני שהאדמו"ר מבויאן מדליק. אולם לפתע הדלת נפתחת, ושמעון שטיין (משפיע ידוע בצפת) משתחל אל מאחורי הקלעים וזוכה בחתיכת קוגל ובקערית צ'ולנט רגע לפני כולם. כן, גם בפסטיבל החינם הזה יש VIP.
"כה לחי"