זה הלילה הגדול, היום הגדול, חגו של רבי שמעון בר יוחאי מגיע וכולנו ערוכים ושמחים לעלות לציונו של רבי שמעון בר יוחאי. ראשית לתפילה, להיכנס למערה גם לחמש דקות ולהגיד לרשב"י באתי לחתונה הגדולה, לומר כמה פרקי תהילים מחוץ לציון, ולאפשר לאחרים גם ליהנות מתפילה בפנים.
אחי, לזכור להזכיר את העושים למען רשב"י ובראשם הרב יוסף שווינגר והרב ישראל דרעי ששנה שלמה עוסקים בציונם של גדולי עולם בגליל ובירושלים ובעוד מקומות.
לזכור להודות למשטרת ישראל, לכל הארגונים של ההצלה, לתחנות הרדיו שמביאות את השמחה לכל בית יהודי ולאלו שאין באפשרותם להגיע למירון. לחברות הנסיעות שמובילות אותנו למקום, לארגוני החסד למיניהם שמאכילים את מאות האלפים.
נזכור שלהר מירון יש בל"ג בעומר את האופי שלו, וכשעולים בהר יש עומס של רמקולים של כל מיני אנשים שמכריזים על מרכולתם. לשמור על כל הדפים והחוברות שמחלקים לכם שצריכים גניזה. גם בהלוך וגם בחזור, עוצרים להתרעננות. נשים לב מה אנחנו מכניסים לפה. יש בדרך מרכולים שלא מכרו את החמץ.
עיקר הדברים, שהכל תלוי בנו. אם תהיה קריסה באיזה שהוא שלב, רק להאשים את עצמינו. כי כל הגופים רוצים שנבוא, נתפלל, נהנה ונחזור בשלום. ואנחנו לוחצים ומלחיצים.
מפה, בקריאה לכולם, אני רואה כבר את מירון למעלה משישים שנה, וראיתי מירון מכל הסוגים. עוד כשבחצר היו כמה עשרות איש, ועד מצב שאי אפשר להיכנס לחצר. מהדלקה צנועה על הגג, ועד סדר הדלקות במהלך היום והלילה. מהכנסת אורחים קטנה של חנה לבל, ועד עשרות "הכנסות" שקיימות היום. מהאוטובוסים והמשאיות של חיים אטיק, איצלה איזנבאך ומוישה הירש הופמן, ועד היום - לעשרות חברות נסיעות המובילות למירון מנסיעה של שש שעות למירון ועד כביש שש ונסיעה של שעתיים ואם אפשר בלי פקקים.
מכמה עשרות ילדי חלאקה ועד אלפי ילדי חאלקה. גדלנו והתרחבנו וב"ה העם היהודי גדל וגם הציבור שומר המסורת גדל. וצריך להתחשב בכל אחד שרוצה לעלות ולחזור בשלום.
הגיע הזמן שנפסיק לקטר על הגופים ונחכה בחיכוך ידיים לקריסה הקרובה. להיפך, נושיט יד אחים נאמנה ונעזור לגופים שעוסקים בצורכי היום הקדוש הזה.
שנזכה להתפלל ולשמוח בשמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, ושיתקבלו תפילותינו ברצון.