אאא

צר וכואב שהגענו לכך, אבל אי אפשר לעמוד מנגד. "מבשרך אל תתעלם", הוא צו התורה בכל תנאי ובכל מצב. הרב יונה מצגר עתיר זכויות ומעשים הושלך לכלא כאחרון הפושעים. התואר שלו הפך באחת מהרב הראשי לישראל לאסיר 14 באגף 10. אפילו לא 'רב ראשי לענייני בית האסורים'. אסיר ככל האסירים.

האם הרב מצגר פעל שלא כשורה? אולי. בית המשפט קבע כך על פי עדויות וממצאים שהיו לנגד עיניו. האם ניתן היה שלא להגיע לביזיון מוסד הרבנות? גם אולי. כנראה שכן.

יש משהו במדינת ישראל שדבק בה מאז ימי המרגלים: "ארץ אוכלת יושביה", ובוודאי רבניה, מנהיגיה, נושאי שרריה. הפרקליטות לא הוכיחה את יכולתה בשישים שנות המדינה הראשונות עד שהושיבה בכלא, נשיא, ראש ממשלה ורב ראשי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בוודאי יקומו שוחרי הצדק ויזעקו: חטא? ישלם! צודקים. ועדיין, ראש ממשלה המושם מאחורי סורג ובריח - החרפה היא של מדינת ישראל. נשיא אסיר - הקלון הוא רק של אזרחי ישראל. כשרב ראשי לשעבר יושב בכלא, הבושה היא שלנו. של כולנו.

 הרב מצגר ביציאה מבית המשפט (צילום ארכיון: גלעד מורג, ynet)

קשה שלא להיזכר בביקורו ברוסיה בשנת 2006 של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הוא ישב בקרמלין עם הנשיא פוטין לפגישה כשהם דימו בנפשם כי המיקרופונים כבו. פוטין גיחך על ישראל שנשיאה הולך לכלא ואולמרט התפתל בהגנה על הנשיא. פוטין צדק. נציג ציבור שלא ישן בלילה בהתמסרותו לשולחיו; שייצג את מדינת ישראל בגאווה ובגאון; שהיה שליח ציבור שנים ארוכות - לא הולך לכלא כאחד האדם, גם אם חטא, שגה ומעד.

בימים אלו בהן נשקלת בקשתו לחנינה בידי הנשיא, כדאי להיזכר ולו במעט מהפעולות שעשה הרב מצגר למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל, החל מהחמרת הענישה לסרבני גט; הענקת קורסים למשגיחי כשרות; עמידה ללא פשרות על חוק איסור מכירת חמץ בישראל, ועוד. ממקומו הייצוגי הוא גם פעל ללא לאות לשחרורם של יונתן פולארד וגלעד שליט. הוא נשא בעול המדינה וייצגה בנאמנות ובכבוד.

אפשר להעניש, להעניק קלון ולהחרים פנסיות. אפילו חובה לנהוג כן, למען ישמעו וייראו. אבל אסור לשכוח: הישיבה בכלא לא מכבדת אותנו. מלבד זאת, הוא כבר ספג את עונשו ב-12 שנים האחרונות בהם היה בין היתר חשוד, עצור, נחקר, מורשע ואסיר. אין כל טעם ליטול ממנו את שיירי כבודו האבוד, כפי שנטען על ידי אסירים, על סבל מיותר אותו עובר הרב מצגר בימים אלו בין כתלי הכלא.

כבוד הנשיא, מר ראובן ריבלין! זו ההזדמנות שלך. פתח את החלון, שלח את היונה.