סוג א' או סוג א' א' // טור תגובה לעורך 'יתד'

את הגיליון האחרון של הביטאון יתד נאמן, פתח מאמר מערכת מקומם במיוחד, כנגד מפעלי "אחוות תורה" והעומד בראשם הרב דוד לייבל.

ישנן לא מעט סיבות המובילות להגדרתו של מאמר זה כשגוי מעיקרו וכחצוף במיוחד. נמנה רק ארבע מהן.

א.

מתקיים כאן וויכוח השקפתי, שהמרחק בין הצדדים השונים איננו גדול, אך משמעותי. האם אברך הלומד כל היום ואיננו עוסק לפרנסתו הוא "סוג א'", ואילו העובד הקובע עיתים לתורה הוא "סוג ב'" (גרסת יתד נאמן); או שהעובד הקובע עיתים לתורה הוא "סוג א'", ואילו האברך הלומד כל היום הוא "סוג א' א'". זהו וויכוח לגיטימי, אלא שהעמדה שבה נוקט יתד נאמן איננה אלא אשליה. התורה והיהדות מעולם לא השפילו את הקובע עיתים לתורה לדרגה פחותה, אלא רוממו את מי שמקדיש כל יומו לתורה לדרגה נשגבה – שזה בדיוק מה שהרב לייבל טוען.

   עוד בנושא >>

• מדהים: כמה שעות ביום מקדיש חרדי עובד ללימוד תורה?
• העובד והאברך צריכים זה את זה • נאום השבטים החרדי
• צפו: המהפכה הרוחנית של ארגון "אחוות תורה"
• 'יתד נאמן' תוקף את העובדים הלומדים וגדולי הדור שתמכו
• אחוות התורה באהבה // אברהם קרויזר

כאשר הרמב"ם כותב אודות "מעלתו היתרה של שבט לוי", הוא איננו משתמש בטיעונים משפילים כלפי האדם הסטנדרטי, העובד וקובע עיתים לתורה, ואיננו קובע כי עליו לחוש "החמצה", כדעת כותב המאמר ביתד נאמן. הרמב"ם מדייק וכותב כי "כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו הא-להים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". הוי אומר, הרמב"ם איננו בשיטת יתד נאמן, אלא בשיטת הרב לייבל.

הרב לייבל איננו "מחדש", אלא מביע את ההשקפה התורנית הידועה לכל, מלבד אנשי "שפוף ובוכה" וממשיכיהם-תלמידיהם.

ב.

מבחינה חינוכית-ציבורית: כולם מכירים את התופעה המכאיבה של בוגרי ישיבות היוצאים לשוק העבודה ונוטשים את בית המדרש ואורחותיו. הבעיה גלויה לכל. כיצד אמורים יושבי בית המדרש לנהוג כלפיה?

גישה אחת אומרת: נבוא לאדם העובד, נרומם אותו, נגדיל בעיניו את מעלתו כיהודי כשר העושה רצון קונו, נמשוך אותו בעבותות של אהבה אל בית המדרש, נספר לו כי אין כל בעיה או איסור בעובדה שהוא עובד לפרנסתו, ובלבד – שיקבע עיתים לתורה ויקפיד על כל סעיף בשולחן-ערוך.

גישה שנייה אומרת: נספר לאדם העובד כי הוא נושא על גבו חטוטרת של "החמצה", נקטין אותו, נציב אותו בשוליים, נטיף לו כי עליו לחנך את בניו לא להיות "מוחמצים" כמו אביהם. נלמד אותו כי למרות שהוא קובע עיתים לתורה במסירות, אין כל-כך סיבה להעריך אותו.

אין צורך להיות מחנך דגול כדי לקבוע מי מהגישות הללו תצליח להביא את החרדי העובד אל בית המדרש. זוהי גישתו של הרב לייבל שבאה לידי ביטוי בנאומו המדויק "נאום השבטים". המאמר ביתד נאמן, לא זו בלבד שהוא נכתב על ידי אדם שלטענת-עצמו, הוא אדם "מוחמץ", אלא הוא עלול לגרום לעובדים נוספים (ככותב המאמר) להישאר מחוץ לכותלי בית המדרש. והאחריות היכן היא?

ג.

למי הזכות למתוח ביקורת? וכיצד עושים זאת?

הבעיה הקשה שתוארה בסעיף הקודם, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אדם ירא שמים. ואכן, רבים מוטרדים וחרדים מהתופעה שהיציאה מבין כותלי בית המדרש מביאה בוגרי ישיבות רבים (לא כולם!) לזלזול וחוסר הערכה לתורה ואורחותיה.

מה עשה כותב המאמר, ומה עשו העומדים מאחוריו, כדי לפתור בעיה זו? האם הקימו מוסד? ארגון? שיעור אחד? האם נקטו ביוזמה חיובית אחת שניתן לספר עליה? מה תרם יתד נאמן לפתרון תופעה מכאיבה זו?

קם יהודי יקר, תלמיד חכם, ועשה מעשה: הקים רשת של "כוללים לחרדים עובדים", המונה, נכון להיות, כ-2500 לומדים! כן, אלפיים וחמש מאות משפחות שאיכות חייהם הרוחנית עולה לאין-ערוך על פני המצב שהיה מתרחש, חלילה, אם הרב לייבל לא היה מקים את "אחוות תוורה". ומי מממן זאת? האם יתד נאמן יצא בקמפיין הצלה? לא ולא. הרב לייבל, שה' בירך אותו בתורה וגדולה, מזיל מהונו האישי ומחזיק בעצמו את רשת "אחוות תורה", בסכומי עתק של למעלה משני מיליון שקל בשנה.

כיצד היה ראוי שהביטאון האמור לייצג את בני התורה יתייחס לאדם שכזה? ובמידה וקיימת ביקורת השקפתית על דעתו, כיצד היה ראוי לכתוב אותה? מיהודים יראי שמים היה מצופה לעשות את הדבר הבא: לכתוב מאמר המפאר ומהלל את הרב לייבל ומפעליו, ובסופו של המאמר לחדד את נקודת המחלוקת (שכאמור בסעיף א, גם בה הרב לייבל צודק). ומה יתד נאמן יודעים לעשות כמיטב המורשת של אנשי "שפוף ובוכה"? ללכלך, להקטין, להשמיץ, לגדף.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ד.

נניח לשלושת הסעיפים הקודמים ונתמקד בבעיה לא פחות חמורה: השקר.

תארו לעצמכם אדם שמתאר באופן הבא את ישיבת פוניבז': ישיבת פוניבז' צמחה, ברוך ה' והגיעה למאות לומדי תורה. אבל בשוליים של הצמיחה הזו היה אדם, הגרי"ש כהנמן זצ"ל, שניסה "לרכב על גלי התופעה...". עזבו את החוצפה. מדובר בשקר גס ומכוער. מי עשה את הצמיחה? מי נטע את האילן, השקה אותו וטיפח אותו בעמל? מי השקיע את חייו כדי שישיבת פוניבז' תקום לתפארה, אם לא הגרי"ש כהנמן זצ"ל?

"אחוות תורה" רשומה על שמו של הרב לייבל שליט"א, ובעיני כותב המאמר ביתד נאמן - הרב לייבל "מנסה לרכב על גלי התופעה"? יש לכם שקר גס מזה? ראו עד היכן עשוי להידרדר אדם שאין בידו ולו גרם של עשייה, אך מקצועו הוא לגדף את אלו שעושים.

הרב דוד לייבל, איש החזון והמעש, תחזקנה ידיך! עם ישראל – שנים עשר שבטים ובתוכם שבט לוי – עומד מתפעל מול מפעליך הכבירים. אתה האיש שנטל על עצמו את העול הכבד שאין מי שמוכן לשאת אותו. אשריך ואשרי חלקך.

בסוף, כולנו נגיע לבית דין של מעלה. הרב לייבל יבוא עם אלפי משפחות – ודורות – שנשארו בזכותו בני תורה, קובעי עיתים לתורה ומדקדקים בכל סעיף בשולחן-ערוך; וכותב המאמר יבוא עם... המאמר החצוף והנבזי שכתב.