אאא

​במורשת ההלכתית והתרבותית של עם ישראל, יום י"ז בתמוז, מוכר כיום אבל שנקשר לשורה של אירועים קשים. הבולט שבהם הוא יום פריצת חומות ירושלים על ידי צבא רומי בהנהגת טיטוס. לאחר מספר שבועות, הם הצליחו אף לפרוץ לבית המקדש שבהר הבית, ולהעלותו באש.

בנוסף לזאת, מציינת המשנה חמישה מאורעות קשים נוספים שארעו ביום זה: "נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטומוס את התורה והועמד צלם בהיכל".

עד כאן לא חדשתי דבר לכל אדם יהודי שרואה עצמו כבעל מושגי יסוד במורשת ישראל.

אלא שוודאי תופתעו לשמוע כי השנה, אם תחליטו להגיע לירושלים ביום האבל על פריצת חומותיה, תגלו שלא עוד. ירושלים תתגלה בפניכם כשהיא חגיגית ומוארת, כפי שלא הייתה כבר הרבה מאוד שנים. פסטיבל אורות צבעוני וחגיגי יקדם את פני הבאים.

החומות נפרצו?! הצחקתם את אומני העל שהגיעו מכל רחבי העולם על מנת להקרין על החומות מופע מרהיב של אורות צבעוניים בוהקים. רוצים להתאבל?! לא פה, חפשו לכם חומות אחרות. בחומות ירושלים תחוו רגע קצר של חושך מטעה, ואז הן ישטפו בגל מבהיק של אורות מרצדים ומוזיקה תואמת שתבקע מרמקולים רבי עוצמה הפזורים סביבותיה.

נראה שחסרה רק הולגרמה שתוקרן על החומה ובה תיראה דמותם של אפוסטומוס וטיטוס מרקדים להם יחד על חומות ירושלים כחלק מהמופע המרהיב. שיהיה פסטיבל אורות ירושלמי שמח גם לכם.

"פסטיבל אור ירושלים 2018", כך לפי האתר הרשמי, יוקרן מדי ערב החל מיום רביעי הקרוב, י"ד בתמוז ועד יום חמישי כ"ב בתמוז - למעט יום שישי. מדי ערב, גם במוצאי שבת - ליל י"ז בתמוז. וגם בצאת הצום, כשהאבל בעיצומו.

אגב, אם אתם נמנים על האלפים שנוהגים להגיע אל הכותל ביום הצום, ביום י"ז בתמוז, כדאי באמת שתחשבו מסלול מחדש. מלשכת ראש העיר בטח תגיע תגובה מסודרת על כך שמפיקי האירוע וכוחות הביטחון עשו כל שביכולתם בכדי להבטיח שהתחבורה אל הכותל וממנו לא תיפגע, וחלילה שלא לפגוע ברגשות המתפללים האבלים, אך נדמה כי אין צורך להסביר כמה זה מגוחך.

גם בימים כתיקונם, התחבורה אל הכותל וממנה הינה פרויקט מורכב ומסובך, תוסיפו על זה את מבקרי הפסטיבל וחסימות הצירים, ותקבלו מציאות של שתי הופעות בכרטיס אחד. קריאת "ויחל" ומעריב בכותל המערבי עם חלוקת מזונות למוצאי הצום, ומיד לאחר מכן פסטיבל אורות בינלאומי, עשרות מיצגים אומנותיים מכל רחבי העולם בתצוגה מיוחדת. מייד אין פריז, ספיישל פור יו אין ג'רוזעלם.

כיצד אירעה תאונת תאריכים כה מביכה? שאלה טובה. לא קשה לדמיין כיצד במשרד הפקות יוקרתי ישבו להם אנשי צוות ההפקה הבינלאומי של פסטיבל האורות הירושלמי ועלעלו בלוח השנה עד שנמצא השבוע המתאים ללוחות הזמנים של האומנים השונים. אולי אפילו מישהו מסביב לשולחן ציין שיש תאריך של צום יהודי שחל בדיוק בשבוע הפסטיבל, אבל הסובבים היסו אותו. יש סיכום ברור עם לשכת ראש העיר שחשוב ביותר לקיים את הפסטיבל, על אף המורכבות הדתית של העיר. כבר הרבה שנים שהכל מתנהל על מי מנוחות, וכך יהיה גם השנה.

כמה סימבולית היא העובדה שתאונת התאריכים הזו מתרחשת דווקא בשנה העשירית לכהונתו של ברקת כראש עיר. אין דרך יותר טובה ממנה בכדי לסמל את הניצחון המוחלט של מהפכת התרבות שהוא החיל בירושלים. שטף אין סופי של פסטיבלים, שמחקו כל קשר לזהות ולמורשת העשירה של העיר הזו.

פסטיבל האור, הצלילים, האוכל, המטריות והשם ישמור מה עוד. רק שבמקרה, לעיר הפסטיבלים הזו קוראים ירושלים, וממש במקרה היא גם בירת הנצח של עם ישראל. אבל כל מה שמסמל את העושר התרבותי והרוחני של עיר הקודש והמקדש, נמחק לחלוטין. הסטטוס קוו הקדוש כמובן נשמר בכל תוקף, יש אפילו מסמכים שמוכיחים את זה, אבל מעולם לא נקבע בסטטוס קוו כיצד לנהוג במקרה של פסטיבל שמתרחש בתאריך י"ז בתמוז. זה לא כלול בהסכם. כנראה שמנסחי הסטטוס קוו לא דמיינו אפילו שנגיע לרמה כזו של אטימות וניכור למורשת ישראל.

ואנחנו החרדים? אפילו לא יודעים מכל זה. לא שמענו בכלל. עינינו ממש לא ראו וידינו בכלל לא שפכו. הרי בשכונות החרדיות הכל בסדר ויש תקציבים למינהלים החרדים, אז למה להתעסק במה שקורה במקומות שממילא איננו דורכים בהם?! כמה קל ונעים לנו לדמיין שאנחנו מחופרים בממלכה הקסומה והמושלמת שלנו. אבל לא, אנחנו ממש לא.

תשמעו סיפור.

יצא לי לפני כמה ימים לפגוש עסקן ירושלמי יקר, איש עתיר זכויות שידיו רב לו בהבאת תקצוב עירוני וארגון פעילויות עבור בני נוער בשכונות ובקהילות החרדיות. מיד כשנפגשנו, הוא פנה אלי בהתלהבות והזמין אותי להגיע לקומזיץ מרגש שיערך בשעת לילה מאוחרת במתחם קבר דוד, עבור בני ישיבות בהשתתפות קומזיצאים מקצועיים יודעי נגן. הוא ביקש לשתף אותי בהתרגשותו מהמחזה החינוכי המדהים, כלשונו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חיכיתי שהוא יסיים לתאר בפני את החיזוק הרוחני העצום שמהווה הקומזיץ עבור בני הישיבות שמשתתפים בו, ואז פניתי אליו: "אתה באמת רוצה לפגוש את החלק האחר של בחורי הישיבות בירושלים? אתה תופתע לראות נציגים של הישיבות המובחרות, תמהיל משובח של טובי הישיבות הליטאיות, החסידיות והספרדיות. אם אתה באמת רוצה לראות את האתגרים החינוכיים, אל תבוא השבוע לקומזיץ הנפלא שלך בקבר דוד. חכה, תבוא לפה בשבוע הבא. יהיה אז פסטיבל, ואז תראה איך בערבוביה נוראית, לקול צלילי מופעים שבמקרה הטוב רחוקים מכל זיקה וקשר ליהדות, ובמקרה הפחות טוב יוגדרו כמופעי שחץ של ממש. תראה בחורים תמימים וטהורים שבקשו בתמימותם לנצל שעת ערב רגועה ולצעוד באוויר הירושלמי לעבר הכותל. הם לא חלמו לעולם במה הם עתידים להיתקל בדרכם. תראה אותם פותחים עיניים סקרניות, בולעים את המראות החדשים. אחר כך תספר לי על המחזות החינוכיים המופלאים שמתקיימים בחסות עיריית ירושלים" .

נראה לכם שהוא הקשיב? נאדה. עסקן משופשף כמוהו בוודאי השיג מימון של כמה עשרות אלפים לטובת הקומזיץ המרשים שהוא אירגן. שאפו. נציגי הסיעות החרדיות במועצת העיר נענים לו כבר בצלצול הראשון. אז למה שיעניין אותו מה ראש העיר מתכנן לשבוע הבא?

ובאמת? למה? למה זה מעניין אותי? ולמה זה מעניין גם אתכם? אין סיבה. זה באמת לא מעניין אף אחד. זה כל כך לא מעניין עד כדי שראש העיר לא חושש מתאונה מביכה שכזו בדיוק בשנה שבה הוא מנסה להוריש את המורשת המפוארת של ניהול העיר הזו ליורשו הבא בדמותו ובצלמו.

הוא בטוח לגמרי שזה לא אכפת לאף אחד, פלא רק שהוא לא עשה את הפסטיבל בליל תשעה באב, לפחות היינו מרוויחים תמונת אילוסטרציה ראויה למילות הפסוק: "איכה היתה לזונה; קריה נאמנה". חבל באמת, אבל תמיד אפשר לתקן. אולי תהיה לו הזדמנות נוספת בשנה הבאה, והוא כנראה בונה עלינו שנגיש לו אותה על מגש של כסף. והאמת?! כשמסתכלים על הראיה הצרה שלנו על הנושא של הרצת מועמד מוסכם לראשות העיר, אנחנו מבינים שזה כנראה מה שיקרה. ואל תשכחו לבא לקומזיץ שהעסקן אירגן, זה מדהים מה שתראו שם. פשוט מדהים.