אאא

באתר 'כיכר השבת' פורסמה ידיעה בה תוארה חוויית התנכלות מכוונת מצד עיריית מודיעין כלפי מבקרים חרדים בפארק הגדול בעיר. בכתבה תואר כיצד פקח אורב בסתר, ולמראה כמה חתיכות במבה שנופלות על הדשא, הוא זינק ממחבואו והעניק דו"ח וקנס של מאות שקלים. אין ספק, ידיעה מקוממת.

• רדיפת חרדים? "נפל לנו חטיף; פקח זינק - וקנס ב-320 שקל"

גם באתר מודיעין News עלה האייטם בצירוף תגובת עיריית מודיעין, אך תגובות התושבים שם גרמו לי להתכווץ בבעתה.

בעודי קורא את הכתבה כותבת לי אשתי כי הערב אנחנו יוצאים עם המשפחה - נכון! - לפארק ענבה! וכך, יצאנו המשפחה המורחבת, אחים אחיות, גיסים גיסות, חם חמות וילדיהם. 40 נפש בקירוב, אורזים צידניות, ארוחת ערב, כובע שמש והרבה מצב רוח - מירושלים, מחיפה וממודיעין עילית, יוצאים מודיעינה, לכיוון הפארק.

עדיין צרוב בי זיכרון ישן. בהיותי ילד הלכתי עם סבי, שהתגורר בעיר רמת גן, לפארק מקומי לו היו שתי כניסות. האחת שער גדול מכיוון בני ברק והשניה מתוך שכונה וקניון בתוך רמת גן. הנהלת הפארק נעלה את השער הגדול כדי למנוע את כניסת תושבי בני ברק לפארק. עודנו יושבים על הספסל, מעבירים יחד זמן איכות של סב ונכדו, פונה אלינו איש התחזוקה של הגן ואומר: "אתם החרדים, מה יש לך מאיתנו? למה אנחנו צריכים לראות אתכם כאן?". סבי ענה לו שאין פארקים בבני ברק ואין בה די מקום לבנות כאלה. האיש ענה לו: "אז תשברו ישיבות ויהיה לכם מקום לפארקים!".

כתושב מודיעין עילית, די בכך שיוזכר צמד המילים "פארק ענבה" כדי שיעשה בשרי חידודין ועורי כעורם של יצורי החמד השטים בשלווה באגם הפארק. אודה ולא אבוש, נכנסתי לסטרס. במוחי צפו ועלו כתבות, אייטמים ופוסטים של שכניי החילוניים המתלוננים על החרדים שממלאים את הפארק ומותירים אותו מלוכלך.

גם הידיעה על פקחים האורבים למבקרים החרדים ולמראה פיסת במבה מזנקים ממחבואם, מנחיתים את זרוע דו"חם ומטילים קנס של מאות שקלים כדי להראות להם לחרדים, לא תרמה לעליצות מצב הרוח.

"אנטישמיות", "הדרה", "זרות ושונות", גשרים נשרפים ואותיות פורחות באוויר לבי.

ובכל זאת יצאנו לפארק. כיבוד הורים אלא מה...

תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)
תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)

אני מנצל את הדרך כדי להסביר לילדים על כך שבעיר מודיעין מקפידים מאוד על ניקיון הפארקים והרחובות, כדי שיהיה לנו נעים לשהות בהם, ולכן ילדים, חשוב מאוד לשים לב לכל לכלוך או עטיפה גם אם לא אתם השלכתם אותם, קחו יוזמה וקיימו בהם מה שנאמר "הפסולת לסל וחסל".

הגענו. כבר מהחניה ניתן לראות כי הפארק עמוס במיוחד. אנחנו יורדים והאוטו והנה פקחית, מצלמה בידה והיא מתעדת מכוניות. הנה זה מתחיל, חולפת מחשבה בראשי, בטח היא הולכת למרר לנו את השהות...

אני ניגש אליה ושואל האם החניון הזה נקרא בפנגו 'ענבה צפון' או 'דרום? זה לא משנה, היא אומרת, אם הפעלתם פנגו אתם יכולים להיות רגועים. תרצה שאבדוק לך ליתר ביטחון? היא בודקת ומרגיעה אותי, הכל בסדר. תהנו בפארק!

וואלה, אדיבים החילונים האלה ועוד על ההתחלה, משהו פה לא מריח לי...

אנחנו מתקדמים לתוך הפארק. מאות רבות של משפחות חרדיות פרושות על כרי הדשא ועל שטחי המתקנים. ילדים וילדות משתעשעים בין המזרקות (פארק מים לכל המשפחה, איך לא חשבו על זה קודם?), פה ושם משפחות חילוניות ודתיות יושבות על הדשא. בחולפי על פניהם אני מנסה להאזין לשיחתם, לשמוע אם יש איזו נימה קטנה של שנאה, מרמור, משהו. כלום.

נהפוך הוא, אני מבחין בילד שהלך לאיבוד ודווקא אישה חילוניה מרימה אותו ודואגת לעזור לו למצוא את הוריו. מחזה שחזר על עצמו לפחות שלוש פעמים במהלך הערב.

תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)
תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)

ברחבי הפארק הוצבו בכל פינה פחי רחוב ירוקים, כך שהיה מקום מסודר לאשפה בכל נפח. במקום פקח ראיתי עובד ניקיון שאוסף את הפסולת המעטה שנפלה ומרוקן את הפחים המלאים מדי פעם.

אני מבחין בחמי שכבר אינו צעיר, מתכופף ומלקט פסולת, גם כזו שהיתה שם לפנינו. דוגמה אישית לנכדים, להותיר סביבה נקייה, שיהא שם שמים מתאהב על ידך.

תושב מקומי, דתי לאומי, מארגן מניין לתפילת מנחה ואנחנו עומדים להתפלל במאוחד.

מישהי פונה אלי ושואלת אם יש איזה חג היום שכל כך הרבה חרדים מגיעים... (יכול להיות שהכריזו על חול המועד ט"ו באב ולא עדכנו אותנו?), סביב אחד השולחנות משפחה מארגנת יום הולדת.

פייר? מהמתח והחששות לא נותר דבר.

תושבי העיר מודיעין, קבלו צל"ש על קבלת פנים בסבר פנים יפות.

תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)
תפילת מנחה בפארק (צילום: יעקב מתן)

ועדיין, ניסיתי לחשוב ולהבין כיצד נראה הדבר בעיניים חילוניות. איך זה שהשונה, המיעוט, זה שאינך פוגש כל יום, מציף בהמוניו, נשיו וטפיו את המגרש הביתי שלך, זה שבמשך השנה שקט ושליו.

נזכרתי שבהיותי ילד, לקח אותנו אבא, יום שישי אחד, לפארק גני יהושע בתל אביב. כשהגענו לפארק ראינו אוטובוסים שלמים מלאים בילדות וילדים ערביים. בהתחלה נרתענו, בכל זאת ערבים לא היו דמויות שיצא לנו לפגוש בבני ברק ביום יום, אך ככל שחלף הזמן נוכחנו לראות שהם דווקא נחמדים, חינניים ומלאי שמחת חיים. בשלב מסוים התחלנו לשחק איתם יחד (מעניין שהם תקשרו איתנו באנגלית...).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אינני יודע אם נכונות הטענות שחרדים מלכלכים יותר, שקשה להם להשגיח על ילדיהם הרבים, שמציבים ערכים אחרים לפני ערך איכות הסביבה, כי ניתן פשוט ללכת להשוות עם אלפי טונות האשפה הנשארים ביערות מדי שנה ביום העצמאות.

אינני יודע אם ניתן להאשים חרדים על שאינם מקימים די פארקים וגינות בעריהם, ונזקקים לחזר על דלתות פארקים מרוחקים, מניח שיש אילוצים שאיני בקי בהם, נראה לכם שמישהו היה בוחר בכך?

אינני יודע אם יש לי מסקנה ברורה מכל זה, באופן כללי אני טיפוס שמעדיף שאלות והרהורים על פני מסקנות חותכות וסוגרות שיח... אך דבר אחד ברור, עם השונה צריך להיפגש, קל וחומר כאשר הוא אחיך.

כי ברגע בו תפגוש את השונה ותביט לו בעיניים, יתכן ותיראה שם, מאחורי כל השכבות והמגננות, שכן טוב שאפשר לחיות לצידו בשלווה ובכבוד הדדי, גם אם יש דברים עליהם אנחנו ממש לא מסכימים.

  • הכותב תושב מודיעין עילית וממובילי מיזם פלוגתא בעיר מודיעין-מכבים-רעות