הכל פתוח, הכל מחכה לך. בימי אלול לא תמצאי חצר בירושלים שאין בה משכימי קום. עוד בזריחה אנשים בדרכם לסליחות. מחלונות בית הכנסת בוקעים הפיוטים שחודרים פנימה אל הלב, אלול מזכיר לי הזדמנות, התחלה חדשה. להתבונן ולראות מה הספקנו בשנה שחלפה. כששומעת את המילה אלול בברכת החודש בבית הכנסת - הלב מתכווץ. לא רק הדגים בים רועדים. גם האנשים על פני האדמה, רוח אלולית מרחפת.

כשבאים לעשות חשבון נפש, מה שכואב שעוצרים רגע. ומביטים על השנה שחלפה ואת מגלה שכל כך הרבה מזמננו מת. וכשאני מוצאת את עצמי אומרת את המילים: "חלפה שנה מיום הכיפורים שעבר" פירוש למעשה מתה שנה. אבדו הזדמנויות, בעיקר על ההזדמנויות שהיו ועכשיו אינן עוד..

נכון שתמיד אפשר לתקן, לשפץ, להיות יותר טובה, לקבל קבלות. להתקרב יותר לה' יתברך. אך הזדמנות שחלפה, היא חלפה. כמה פעמים ויתרתנו על הזדמנויות כי "זה לא הזמן", "כבר מאוחר", "מה אנשים יגידו עליי". אולי זהו חשבון הנפש הטוב ביותר להזדמנות הבאה.

כמה דברים פספסנו וחיכינו שהם יקרו לבד, אלול קורא לך וגם שהלב בפנים מתכווץ, זו הזדמנות. הזמן הטוב ביותר להתחיל משהו בקטנה, אבל משהו לשנה החדשה.

אז הגיע אלול ויש לי דמעות בעיניים. דמעות של רצון ,כמיהה. הכל פתוח, הכל מחכה לך, מזמין אותך. כל ההזדמנויות פתוחות. ורק את צריכה להיות דרוכה, ערנית, פועלת, לבוא עם קבלות ביד ותפילות. אלול קורא לי, קורא עם תקיעת שופר, לפתוח את הלב, להאיר את הנשמה, ולבקש. שנזכה לאלול אמיתי ועמוק, הלוואי.