אאא

סיפור מפליא שהתפרסם בימים אלו בעלון "נר לשולחן שבת" מעלה על נס את גודל מעלת מנהג הכפרות, "נפש תחת נפש", כפשוטו ממש.

וכך מסופר שם על אישה צדקנית בשם מרת חנה לאה יעקבסון ע"ה, שהלכה לעלמה בשבוע שעבר, אשר בין חסדיה הרבים שהיו לשם דבר, הייתה מסייעת רבות לחולים.

במהלך השבעה סיפרו כי במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים ידוע, שכבה אישה, ממשפחה בבני ברק, אשר הרופאים התייאשו מחייה. אך לא אחת כמו גברת יעקבסון תרים ידיים.

כידוע, מנהג ישראל בימים שלפני יום הכיפורים לערו את מנהג הכפרות, מי בתרנגול, מי בדגים ומי בכסף. תרנגול, התקשתה כמובן הגברת להכניס לבית החולים, וכך, ימים ספורים לפני יום הכיפורים, נכנסה למחלקה כשבתיקה דג.

גברת יעקבסון ניצלה רגעים ספורים בהם שהתה ליד החולה, הוציאה את הדג מהתיק, סובבה אותו מעל ראשה של הולה ואמרה את נוסח הכפרות. "זה חליפתך, זה תמורתך, זה כפרתך, זה הדג ילך למיתה ואת תכנסי לחיים טובים ארוכים ולשלום".

לאחר מכן הלכה הגברת לחנות הדגים, שם ארזו את הדג אותו העבירה למשפחה נצרכת. בנוסף, נתנה סגום כסף לצדקה, כדי שוויו של דג.

כעבור יומיים, לתדהמת כולם, התעוררה החולה והתאוששה.

לימים סיפרה החולה כי באותם רגעים בבית החולים היא חלמה כי היא עומדת לדין שמים, שם פסקו את דינה לטובה אך העבירו נפש אחרת במקומה, ועל כך היא מצרה ודואגת.

השיבה לה גברת יעקובסון, כי לא מדובר בנפש אדם אלא בנפש הדג, שהוא היה כפרה במקומה וכך זכתה ונכנסה לחיים.