כמידי שנה, בשמחת החג בישיבת מיר בירושלים, נשא הנגיד שלמה יהודה רכניץ את נאומו השנתי שמידי שנה מספק כותרות. רכניץ הידוע כדעתן נוגע מידי שנה בנושאים כאובים דוגמת האפליה במוסדות החינוך והשנה הוא העמיד במרכז נאומו את המחלוקת הפנים חרדית.
נוסח הנאום המלא:
"ראשית כל, בכל שנה אחרי שאני שומע את קולו של ר' יצחק אזרחי, אני איכשהו שוכח להזכיר עד כמה משפיע הקול שלו יכול להיות. לפני 25 שנה, מיד אחרי שהתחתנתי, גרנו ברחוב סורוצקין בשכונת אונסדורף. בכל שנה, בחנוכה, כולנו שמענו את קולו העוצמתי של ר' יצחק בכל ערב כשהוא מברך על הדלקת נרות חנוכה, מהדהד בבירור ברחבי השכונה. בשנה הראשונה, חשבתי שזה חמוד. בשנה השניה, זה הפריע. בשנה השלישית, זה כבר עצבן. אבל לבסוף, כשחזרתי בחזרה ללוס אנג'לס, היה קשה לי להודות, אבל גיליתי שחנוכה כבר לא מרגיש אותו הדבר. בעוד שבארץ ישראל, זה היה נשמע לי מוזר, באמריקה לא הרגשתי את פרסום הנס של ליל חנוכה.
בעודי מבולבל מהמחשבות על כך, שאלתי את אשתי מה דעתה. מבלי להתלבט יותר מדי, היא אמרה לי שכבר חשבה על זה, וציינה שזה הרגיש לה כמו חנוכה אחר לחלוטין. ומאותו הזמן, במשך למעלה מ-20 שנה, בכל חנוכה אנחנו נזכרים איך חנוכה הוא חג שונה לחלוטין מאשר שחווינו כאשר גרנו בארץ ישראל. כך הרבה פעמים בחיים, כ"כ קשה להעריך מה שיש לך, עד שאין לך יותר את אותו הדבר. האווירה היתה אווירה אחרת לגמרי. היתה אז הנאה של מצווה שלא קיימת יותר.
מה שלמעשה מוביל אותי לנקודה אחרת, שאני מתכוון להזכיר בכל שנה ולצערי מסיבה כזו או אחרת, אני בד"כ שוכח ולא מוצא את ההזדמנות לומר. כפי שאני מזכיר כמעט בכל שנה, ההתפעלות בלראות בכל בוקר אברכים יורדים מהטנדר עם חיוך על פניהם, מראים את שמחת החיים הטהורה שלהם הייחודית לאברכים שחיים חיים של "תורתם אומנותם".
אבל קל לשכוח את העובדה שלרובם יש בלי עין הרע, לא מעט ילדים, בגילאים שונים, שצריכים תשומת לב. כל הקניות, הנקיונות, הכנת אוכל, הוצאת ואיסוף הילדים וכו', שאנשים לוקחים כמובן מאליו, למעשה מתבצעים על ידי נשות החיל. תוך כדי שהן עובדות לפחות בעבודה אחת. אבל יש סיבה שהן עושות זאת ומקדישות לכך את חייהן. והיא, כדי שבעליהן יוכלו לשבת וללמוד תורה בראש פנוי מדאגות. אני נזכר בהן, משום שאני מאמין שהם הבסיס הלא מוערך מספיק, של עולם התורה והישיבות. ההצהרה הזאת, היא אחת הסיבות שהן גם חוות את קולו העוצמתי של ר' יצחק אזרחי מברך על החנוכיה שלו. המשמעות לכך היא ש"אף הן היו באותו הנס"...
מורי ורבותי, הנסים האלה שאנחנו רואים על בסיס יומי, איך עולם התורה המופלא ממשיך להתקיים, הם בזכות המסירות נפש של הנשים כדי שבעליהן יוכלו להתרכז ולגדול בקנין לימוד תורה.
ברשות הרבנים, ראשי הישיבה, ראש הישיבה, וכל המצטופפים בצל הבית הגדול הזה. אני רוצה להקדים לדבריי, כמה גילויים מפורטים.
קודם כל, זהו לא סוד שלצערינו הרב יש מאבקים וחוסר הסכמה בעולם הישיבות של ימינו. אני לא יכול לומר לכם מה הסיבות לכך, אני לא יכול לומר לכם מי נמצא באיזה צד בקונפליקט הזה, אני בטח לא יודע מה נכון או לא נכון, אם כי אני כלל לא בטוח שיש פה נכון ולא נכון. אבל מה שאני כן יכול לומר לכם, הוא שהפרסום והחילול השם שנגרם כתוצאה מכך על בסיס יומיומי, הוא לא ייאמן, ויוצר "השחתה" שיכולה להוביל להרס של כלל ישראל כפי שאנחנו יודעים.
אמנם, אני לא נחשב למומחה להיסטוריה יהודית, אני לא יכול לומר בוודאות שזהו הפילוג הגדול ביותר שאיתו התמודד כלל ישראל מעולם. זו תופעה טבעית, שכאנשים עוסקים במחלוקת לאורך זמן, הם מגיעים לנקודה שבא הם מאבדים את האובייקטיביות שלהם, הופכים ללא רציונלים, שוקעים בצורת חשיבה מעוותת ולא מוותרים על ההסתכלות שלהם במחלוקת. לפעמים מבט נוסף מבחוץ ונטול נגיעות, הוא דבר נצרך.
יהיה נכון אם תשאלו מדוע דעתו של "בעלבת" פשוט ממדינה אחרת, אמורה להיחשב, או מאיפה יש לו את התעוזה להביע את דעתו בנושאים שמעל לרמתו. ואתם צודקים אם תשאלו, או למעשה, לרוב אתם תהיו צודקים. לי ולעוד הרבה תומכי תורה, יש את הזכות לדעת את היעד הסופי של התרומות שלנו. אני רוצה לומר לכם באופן חד וחלק, שלא את זה ביקשנו.
תמיד היו חילוקי דעות, ותמיד ידענו ש"אלו ואלו דברים אלוקים חיים", אבל בשנים האחרונות התופעה הגיע לשיאים חדשים ולמקומות מסוכנים.
ברור לחלוטין שלא תהיה בעיה אם כל אחד יצמד להוראות של הרב או ראש הישיבה שלו, לכלל ישראל תמיד היו כמה "מסורות". אבל כשמעלים את הנושאים ומעוררים את המחלוקת, זה עובר את הגבול בצורה מסוכנת. ופה זה מגיע לנגיעות האישיות שלי.
אני מנסה, וניסיתי במשך ה-20 שנה האחרונות לתמוך בתורה וחסד, לקיים בדרכי הצנועה את המשמעות של "כי הם חיינו ואורך ימינו". כל מה שיכלתי לנדב, הגיע אך ורק מסייעתא דשמייא, אבל אני גם יכול להבטיח לכם שאני השקעתי בכך המון "השתדלות".
אני רוצה שיהיה ברור שהמסר הזה לא נוגע לאף אחד שנמצא פה. אני לא אחשיב אף ישיבה או את תלמידיה כאחראית על ההתנהגות הקלוקלת של מיעוט קטן וקולני.
אני רוצה להודיע רשמית שכל אחד שמחשיב את עצמו כחלק מהנסיון להפוך חילוקי דעות, למחלוקת פומבית והרסנית לא יכול ליהנות מהכסף שאני תורם.
בכל שנה, כמו לפני שבועיים, אמרנו "תפילה זכה". בתחילת התפילה אנחנו מצהירים שאנחנו מוחלים לכל אחד על עבירות שבין אדם לחברו, אני חושב שהניסוח הוא "חוץ מממון שאני אוכל להוציא על פי דין.. וחוץ ממי שחוטא כנגדי והוא אומר, אחטא לו והוא ימחול לי". אם להיות כנה אתכם, אני לא צריך למחול על כסף שאוכל להוציא על ידי בית דין, כיון שלצערי הרב התייאשתי מהכסף הזה.
אבל השנה, זו השנה הראשונה שבאופן ספציפי התכוונתי שלא למחול למי שנהנה מהצדקה שאני נותן, והוא נחשב לגנב או גזלן, בהתחשב בנסיבות. אני מתנצל, אבל לא לזה התכוונתי מעולם.
תהיו בטוחים ש 99.99 אחוז מהשמועות והדיבורים השליליים ששמעתם נחשבים "עד מפי עד", שזו עדות שאינה מתקבלת על ידי בית דין. אלה שמועות שאין להם בסיס. השמועות האלה ברובן הן "מוציא שם רע", בלי שמץ של אמת. אם המסורת שלכם היא לצרוך אינפורמציה מבלוגים במחשב, ווטסאפ וכו' או חברים עם מקורות "אמינים", אתם בוודאות נכללים עם אלה ש"יורדים לגיהנום ואינם עולים".
רק לפני מספר שבועות, יצאה הודעה בווטסאפ בנוגע לקשרים שלי עם ראש ישיבה מסוים. לא רק שהיה מדובר בשקר וכזב, אלא אני יכול להעיד באופן אישי שאותו ראש ישיבה לא קיבל בחורים ואברכים משני הצדדים אם היה צד כלשהו שהם מעורבים במחלקות. איזו זכות יש לאותו ראש ישיבה, אחרי מסורת של 200 שנה של הימנעות ממחלוקת, לאפשר אפילו סיכון פוטנציאלי.
מורי ורבותי, "אוי מה היה לנו", הילדים התמימים שלכם, שעכשיו בגילאי 11 או 12, לא יודעים כלום מלבד מחלוקת. הם מחשיבים מחלוקת כצורה מקובלת לחיות. הם הוצפו במושגים שיספיקו כדי לבזות את כל הגדולים של כלל ישראל. אין להם חשיבות ליהדות, העניין העיקרי שלהם הוא במפלגות פוליטיות והם איבדו את כל התמימות של "תינוקות של בית רבן". "אוי מה היה לנו". הילדים שלנו הם בעלי מום.
לפני 30 שנה, כשהגעתי לארץ ישראל לראשונה ללמוד בישיבת מיר, באתי בשבוע שהחלה האינתיפאדה הראשונה. ישבתי במעצר 3 ימים רק בגלל שהייתי נוכח והתבוננתי על הפגנה. הפגנה שהתקיימה בגלל ערבים שזרקו אבנים על אוטובוס ודרדרו אותו לתהום על יד טלז סטון
אם אי פעם יהיה פה תהליך שלום שיצליח, הוא יהיה בעתיד. אבל כיום, למרות הכוונת הטובות והאינטליגנציה הגבוהה של ג'ראד קושנר, לא נזכה לראות אותו בימינו.
יש מקומות שבהם הורסים על בסיס יומי את הדור הבא של כלל ישראל. בדרך הטבע, אין דרך שהילדים האלה לא יגדלו עם שנאה מולדת לשכנים. מי הולך לתקן את הילדים שלנו? מי מתכוון לקחת אחריות על דור חדש של "קורח ועדתו". אוי מה היה לנו. כולנו יודעים את המדרש המפורסם שהקב"ה לא נתן את התורה לעמו ללא ערבים.
אם אתם רוצים להיות מעורבים כל כך בפוליטיקה, תעזרו לי להקים מפלגה חדשה שאני פותח שנקראת "מי לה' אלי", שבה יהיה עמדה בלתי מתפשרת נגד אלה שלא יודעים איך להשתמש כראוי בפילטר שה' הציב בין המחשבות לפה שלנו.
אני מזהיר אתכם שוב, אל תגנבו את הכסף שלי. אני לא מעוניין בתורה שלכם, אני לא מעוניין בתפילות ואני לא מעוניין במעשים הטובים שלכם. אתם יכולים לשמור אותם לעצמכם.
הגמ' בסוף סנהדרין אומרת שאנחנו לומדים את האיסור של מחלוקת מהפסוק של "לא יהיה כקורח ועדתו", מה שמביא אותי תמיד לשאול: קודם כל, יש 250 תלמידי חכמים, מומחים בהלכה וראשי סנהדרין. למה הפסוק לא אומר, שלגבי מחלוקת לא להיות כמו קורח ועדתו. הרי 95 אחוז מהיידישקייט שלהם הוא טהור וקדוש. ושנית, איפה עוד בתורה, במצוות עשה או מצוות לא תעשה, יש ציווי שמבוסס על אדם ספציפי, לדוגמא במקום "לא תרצח" – "לא יהיה כקין", או במקום "לא תעשו כל מלאכה" – "לא יהיה כצלפחד".
התירוץ הוא ברור: התורה לא אומרת לנו לא להיות מעורב במחלוקת. התורה אומרת לנו לא להיות כמו בעל מחלוקת בשום דרך שהיא. מאז קורח ועדתו אנחנו מעורבים במחלוקת, התורה אומרת לנו להיות להיות כמותם כלל, בכל צורה שהיא. לא במחלוקת שלהם, לא בתורה שלהם, לא בתפילות שלהם – שום דבר כמותם!
ממה שאני מבין המחלקות הזאת קשורה לשאלה האם ללכת לצבא.
באחריותי: אם יש לכם ברירה, להיות מעורבים במחלקות או ללכת לצבא, (ואני לחלוטין לא מדבר על גיוס בנות) אז תלכו לצבא. ולמעשה אתם כבר בצבא. אתם מתחילים שריפות, זורקים אבנים, מוציאים אנשים מבתי הכנסת שלהם. אתם מנסים להרוג את הצד השני. כל ההבדל בינכם לצה"ל הוא שהמדים שלהם ירוקים ושלכם שחורים.
לאלה שלא זוכרים, בשנת 1976 נחטף מטוס שהיה בדרכו לישראל ונחת בשדה התעופה אנטבה באוגנדה. שמעתי מגנרל דן שומרון שבטיסה החשאית לאנטבה בדרך לחלץ את השבויים, לא נאמרה מילה כל הדרך במשך שעות, אלא רק שרו שוב ושוב "הנה מה טוב ומה נעים". כן, שמגיעה שעת צרה, כל אחד מעם ישראל מבין ששום דבר לא מגן עלינו יותר מאשר אחדות.
מורי ורבותי, בעוד מספר ימים נקרא כולנו את הפרשה האחרונה בתורה, 'וזאת הברכה', איפה שכתוב "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם". מתי המלכות של ה' תושלם? בהתאסף ראשי עם. מתי שכל המנהיגים של העדות, יהיו יחד. אומר רש"י, "בהתאסף יחד באגודה אחת, ושלום ביניהם ומלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם" ועכשיו בואו נעלה כולנו למעלה ונרקוד יחד בשמחה, בידיעה שאנחנו מתחילים את הפרשה הראשונה בתורה שניתנה לנו כאיש אחד בלב אחד".