ליל שבת, קרוב לחצות, אנחנו דוחפים את העגלה ואותנו, ברחוב שבטי ישראל בירושלים לכיוון הבית. בפינת הרחוב, מיד אחרי התחנה, עומדים בני זוג חרדים, עם עגלת תינוק מעוצבת, וממלמלים פסוקים ברחש.
אנחנו מתקרבים אליהם ורואים שהם עומדים אל מול אבן ירושלמית מסותת, שקובעה שם לזכרם של שלושה מלוחמי ירושלים שנפלו ממש שם בשנת 67.
"לכי תדעי", הוא אומר לה, "אולי הם נהרגו מבלי להשאיר זכר, ככה צעירים, לפני שהספיקו להינשא ולהעמיד דור שיישא את זכרם. מי בכלל זוכר אותם? אנחנו חיים כאן את חיינו השלווים בזכותם, בזכות מסירות נפשם".
לא ראיתי אותה, אבל אני כמעט בטוח שהיא מחתה דמעה בעודה ממלמלת את "שיר המעלות אשא עיני", זה שכולם יודעים לשלוף גם מתוך שינה.
• • •
קולות צחוק מתקרבים אלינו וקבוצת נערים ובנות המין השני צועדים מכיוון העיר, עם בקבוקים חצי ריקים, חצי מלאים.
"מה זה כאן? הפגנה?", הם תהו.
האישה זעה באי נוחות, והגבר, מתוקף היותו, הרגיע: "לא הפגנה, קצת פרקי תהילים לעילוי נשמתם של הגיבורים שמסרו את חייהם עבור ירושלים".
"וואלה, כל הכבוד לכם, עם ישראל חי", הסמיקו, ונעלמו.
• • •
חצינו את העיר והגענו לקינג ג'ורג'.
הרחוב היה שקט, כשלפתע אנחנו רואים אדם בעל חזות חרדית, עובר על יד בית עסק שעדיין פתוח בשבת, וצועק מקירות ליבו, לב האבן: "שאבעסססס".
המחללים, לא נשארו חייבים, וצעקו לעברו בחזרה מילים שלמחללים מותר לומר ולדתיים אסור...
בעל החזות גילה בקיאות במושגים ונהם בעסיסיות איזה ביטוי גס, שדתיים לא היו אומרים.
הם יצאו לעברו, ואנחנו הסתלקנו מהקטטה המתהווה אל עבר רחוב המעלות.
• • •
שנים שנהגת בשבתותך כחול, מה גרם לך להביט פנימה ולהתחיל לשמור את השבת?; "אה, זה קל, איזה לבוש שחורים צווח עליי שאבעס, ומיד אחר כך תוך כדי דיבור הוא הוסיף ביטוי אידישאי גס ועסיסי שמיד חלחל אל תוך נשמתי והבעיר בי את הניצוץ היהודי, אין לי מושג מי הוא אבל שמירת השבת שלי ושל צאצאיי עומדת לזכות קנאותו".
בחיים לא!
עמדו להם זוג בקרן רחוב ופעלו מתוך לב ונשמה, ככה סתם בלי רעש ובלי צלצולים, והצליחו להסות בשתיקתם העדינה את קולות השיכרון וההוללות. המעשה שלהם חדר אל תוך הלב ההססן של אותם צעירים, שמתי שהוא ייזכרו באותה השעה ויטו את לבם לטוב, אפילו לשעה קלה. מים שקטים חודרים עמוק.
מנגד, מתהלך לו בגפו אותו מתסיס, ריק חסר מים, אך מלא בביבים וססמאות קדושות, ומצליח להצית את השנאה בלשונו הקטנה ובגרונו הרם, שלא ברור איך הוא לא הצטרד משמחת תורה.
כרמינו סמדר, אני בטוח בזה. אל תתנו לבכם לאותם מפלגים בכרם ישנם פתחים דרכם חודרים ומחבלים כל מיני שועלים, שועלים קטנים.
לזכרם של יהודה, יעקב ואלחנן הי'"ד.