אאא

כאשר אנו יוצאים לאכול במסעדה, בהרכב משפחתי, אנחנו בשמחה נקבל את המושב לתינוק ואת כוס הפלסטיק עבור הפעוט שלנו. אבל כאשר התפריט של הילדים מגיע, אנו מעדיפים להתעלם מקיומו.

תראו, תפריטי הילדים מנוגדים לכל מה שאנחנו אוהבים בארוחות במסעדה: לנסות מזונות חדשים, לחלוק את החוויה עם המשפחה שלנו ולהעמיד פנים לשעה אחת מבורכת שהילד שלנו מחונך ומתורבת ואינו משליך אטריות על הרצפה. בנוסף, בעוד חלק מהתפריטים של הילדים עשויים להציע גרסאות בגודל מוקטן מהמנה הטובה ביותר שלמסעדה בה התכנסנו יש להציע, מרביתם פשוט מסתפקים בתפריט הכולל שניצלונים, צ'יפס ונקניקיות (אשר, אל תבינו אותנו לא נכון, הילד שלנו לגמר אוהב).

אז מה הבן שלנו אוכל? חלקים מיניאטוריים מכל מה שיש לנו, בדיוק כמו בבית. והנה שבע סיבות שאנחנו דבקים בשיטה הזאת:

1. חסכון באוכל

מתי היתה הפעם האחרונה שיצאתם לאכול וראיתם ילד שבאמת מסיים את מנת השניצלים והצ'יפס שלו? או בפעם האחרונה שסיימתם את כל האוכל שאתם הזמנתם, לצורך העניין? (לפחות, בלי להרגיש ממש רע מאוחר יותר).
כאשר אנו, כהורים, חולקים את האוכל שלנו במקום להזמין מנה מיוחדת בשביל הבן שלנו, אנחנו פחות נוטים לבזבז מזון או לאכול יותר מדי עם רגשות אשמה שנלווים לכך. זה נהנה וזה לא חסר.

2. חסכון בכסף
תלוי איפה אתם סועדים, אך בדרך כלל מנה מתפריט הילדים תעלה לכם לפחות פי שלושה מהסכום שיעלה להכינה בבית. שיתוף מהצלחות שלנו חוסך קצת כסף - או כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לזה, כסף לגלידה.

3. אנו מקבלים אקסטרה זמן ליהנות מהארוחה שלנו

מנות הילדים בדרך כלל מגיעות באותו הזמן שמוגשות המנות שלנו, כלומר, כולם אוכלים ביחד. הילד מסיים ראשון, כמובן, תוך דקות מספר, את מנתו שלו ואז אנו נאלצים לבלות את שארית הארוחה בהשגחה עליו.

שיתוף המזון שלנו, לעומת זאת, נותן לנו את הגמישות להסדיר את צריכת המזון של ילדנו, כך שהוא לא יתמלא לפני שאנחנו נתמלא. בלילה טוב, אנחנו יכולים לבלות עד שעתיים נהנים מהארוחה שלנו, כל עוד לא אכפת לנו שהוא קורא ספרים ומשחק עם צעצועים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

4. לימוד נימוסי שולחן

המבורגר, נקניקיות או קבב: כאשר ילדים אוכלים רק מזונות אצבע, אנו מחמיצים את ההזדמנות ללמד אותם את אמנות השימוש בסכו"ם. אנו אוהבים לחשוב שאנחנו מעניקים להם ניסיון "ידני" בעל ערך כאשר אנו מביאים את המזלג והכף הזעירים שלהם למסעדות ונותנים להם להתאמן באכילת אוכל של מבוגרים, כמו מבוגרים. יש לקוות שיום אחד הם גם יצליחו.

5. מניעת בררנות באוכל

יש ילדים שיש להם סלידה טבעית ממזונות מסוימים. אנחנו מרגישים שההתעקשות הלאומית שלנו שילדינו יהנו גם ממאכלים נוטפי רטבים, מירקות שונים ומשונים ובעיקר מכל דבר שאינו לחם/ביצה/סלט, יעילה מאד ליישום כשאנו יוצאים לאכול בחוץ.

6. תוך עידוד ניסוי והרפתקאות

אנו אוהבים את המבט על פניו של בננו כשהוא מתאהב באוכל חדש. מכיוון שחשפנו אותו למגוון רחב של מאכלים מגיל צעיר, הוא ינסה כל דבר, כולל כבד, סושי ובצל סגול. עדיין לא מצאנו משהו שהוא מסרב לאכול.
ילדים הם ניסיוניים באופן טבעי ומחקים את התנהגויות הוריהם. הבן שלנו מחקה את התנועות שלנו כשאנו גוערים בו, אז אם אנו אוכלים אבוקדו עם לחם מלא, הוא גם ירצה.

7. אנו נהנים

אנו אוהבים לאכול. אנו אוהבים לנסות מאכלים חדשים ואנו אוהבים לחלוק את החוויה הזאת עם הילד שלנו. אם אנחנו מתענגים באכילת וופל בלגי, שום דבר לא יעשה אותנו מאושרים יותר מאשר לראות את השמחה של ילדנו על פניו, אולי יותר מהנאת האוכל עצמו.