במשך שנים הזוג רב ולא שמע לעצות, עד שקרה משהו ששינה את הכל

התחתנו, הכל היה נראה מאושר וטוב, אבל אחרי מספר חודשים הבנתי שיש מספר דברים אצל אשתי שהם ממש מפריעים לי, נכון היו לה גם דברים טובים, אבל הדברים שהפריעו היו מאוד משמעותיים בשבילי, לא רציתי להגיד ביקורת אז שתקתי, אך לאחר שנה מהנישואין כבר לא יכולתי לשתוק, ואמרתי לאשתי בעדינות שיש כמה דברים שמפריעים ואשמח לשינוי, היא ישר אמרה כן כן אני אשתדל, אני שמחתי ממש והתחרטתי למה לא אמרתי לה כבר בהתחלה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אבל השינוי החזיק בדיוק יום וחצי, ואחרי יום וחצי הכל ממש חזר לאיך שהיה, שתקתי עוד מספר שבועות וראיתי שאין שום שינוי, אז ניגשתי ואמרתי לה שוב זה מאוד מפריע, אודה לך מאוד אשתי היקרה שתנסי לעבוד על הדברים שאמרתי לך, היא שוב אמרה סליחה כן כן אני אעבוד על זה, הפעם השינוי החזיק חמישה ימים, אבל אחרי חמישה ימים הכל חזר לקדמותו, לא ידעתי כבר מה לעשות, ניסיתי להעלים עין למספר חודשים, אבל בגלל שהדברים שהפריעו לי הם היו מאוד משמעותיים בשבילי, ובתוך כל זה התחילה מלחמה שקטה יותר, לא רק ביני לבינה אלא ביני לבין עצמי.

"אל תפריע לי, אתה תהרוס את עולם התורה" | המאסטר-קלאס של עו"ד דוד פטר בבג"ץ

דני שפיץ|14:00

ניגשתי אליה והפעם כבר דיברתי אליה קצת בתקיפות, אני כבר לא יכול, אמרתי לה, אני מסביר לך בצורה הכי יפה שזה חשוב לי מאוד, אמרתי כבר כמה פעמים בשיא העדינות שאשמח שתעשי עם זה משהו, וכלום, הכל חוזר אחרי מספר ימים לאיך שהיה, אני לא מוכן יותר, ומאותו יום התחילה מערכת של סבל שהיא נמשכת עד היום, יש אנשים שלא מאבדים את החיים שלהם ביום אחד אלא טיפה טיפה, מריבה אחרי מריבה.

אשתי שמעה את מה שאמרתי לה, חוץ מהכל היא הייתה אישה רגישה, והתחילה להגיד לי מה אתה מושלם, גם לך יש בעיות, תתקן את עצמך קודם, אמרתי לה אין לי שום בעיה לתקן את עצמי, תגידי לי מה אני לא בסדר ואני עושה מיד, היא לא ענתה, היא רק אמרה כאילו שאתה לא יודע, ואני שוב התרגזתי והחזרתי לה והיא החזירה, כך התחילה המריבה הרצינית הראשונה בינינו, במשך שנים מה לא ניסיתי בשביל שיהיה כבר שינוי בדברים שהיו באמת מאוד חשובים, אבל שום דבר לא עזר, גם כשהיא הלכה לדבר עם הרבנית שלה זה עזר שוב לשבוע וחצי ואז שוב, גם כשהיא הלכה לטיפול הטיפול נעצר באמצע, האשליה שהפעם זה ישתנה היא לפעמים הכאב הכי גדול.

בגלל שזה פגע בי רגשית, הדברים שהפריעו לי אצלה, אמרתי לעצמי אני לא אדבר איתה אם היא לא מוכנה לעשות את המינימום בשבילי, וכך היו שבועות ארוכים שלא דיברנו, ואז היינו רבים שוב, מתווכחים, פוגעים אחד בשני ואף מאיימים אחד על השני בגירושין, הלכנו למטפלים זוגיים, דווקא המטפלים היו איתי שהיא צריכה להשתנות בדברים שביקשתי, אבל אמרו לי שאני צריך לתת לה את הזמן, נתתי את הזמן והכל נשאר אותו דבר, אני זוכר שהיו לילות שבכיתי להשם, מה כבר רציתי לפני שהתחתנתי, מה אני מבקש, למה זה קורה לי השם, זה באמת דברים לא רגילים איך שאשתי מתנהגת, בבקשה תעשה משהו, אבל היה נראה שכך אלוקים רוצה שכך יהיה.

רציתי להתגרש מספר פעמים, אבל הילדים שלי, לא יכולתי לחשוב שאני מתגרש והילדים יהיו להורים גרושים, והנה אני אצלך מרדכי, מה לעשות, עשיתי הכל, מה יש עוד לעשות,

חשבתי עמוקות ואז אמרתי לו, להתגרש אתה לא רוצה, אז הדבר היחיד שיש לך לעשות זה לא לעשות כלום, כי אין לך באמת מה לעשות, אתה לא תצליח לשנות את אשתך, אני מכיר כאלו סיפורים, זו אשתך וכך היא תישאר עד סוף חייה, יש לך אפשרות אחת, זה להיכנע ולהשלים שזו אשתך ולדעת שהיא לא תשתנה, כניעה היא לא חולשה, כניעה היא להבין שיש דברים שהם לא בידיים שלך.

זה מציאות, הרי עשרים וחמש שנים היו במריבות כעסים לא עזר לך משהו, רק סבלת וסבלת, משהו השתנה, לא, רק נהיה יותר גרוע מיום ליום, אתה רוצה חיים משוחררים, תיכנע לא לאשתך אלא למצב שאלוקים שם אותך, זה לא קל להשלים עם דברים שחשובים לך באמת בחיים הרגשיים שלך ובחיי הנישואין שלך, דברים הבסיסיים בשבילך, אבל תעשה נשימה עמוקה ותשחרר, קבלה לוקחת זמן, לפעמים זה כמו אבל.

תתייחס לזה כמו אבל שאדם השם ישמור מישהו נפטר לו במשפחה, יש זמן של אבל ויש זמן של השלמה, שמה שהיה לא יחזור אותו דבר, אתה צריך לשחרר שזה המצב, כל המאבקים וחוסר הכניעה רק מסבים לך עוד נזק ועוד סבל, עוד מלחמה ועוד מריבה ועוד בכי ועוד פגיעות, הוא ישר ממש התפרץ אלי, מה ככה אני אחיה את חיי וככה אני אמות.

אמרתי לו שוב בעדינות, זה קשה להגיד את זה אבל אתה צריך להתחיל להשלים, ניסית את הכל, מטפלים, מטפלות, אתה נלחמת, לא עזר כלום, כן, ככה תחיה את חייך ותשתדל ליהנות מהדברים שאתה כן מתחבר אליה ויש לא מעט דברים, וגם אל תשכח שחייך לא תלויים בה, באשתך, יש אותך בעולם, אתה קיים ומגיע לך מקום בעולם הזה, ויש דברים שאתה יכול להשלים את החוסר שאשתך לא מביאה לך דרך שאתה תיתן את זה לעצמך, האיש יצא ממני בהרגשה לא נעימה, חשבתי שתתן לי איזה רעיון איך לשנות את אשתי ובסוף קיבלתי הפוך.

לפעמים הרגע שבו אתה מפסיק לנסות לשנות את השני הוא הרגע שבו אתה מתחיל להציל את עצמך.

עברו שנה, שנתיים, שלוש ועוד שנה ואני מקבל טלפון מאותו יהודי, אתה זוכר אותי, הייתי אצלך לפני חמש שנים, אשמח לקבוע אצלך פגישה, יש רגעים בחיים שהאדם נשבר לגמרי ורק שם הוא מתחיל להבין.

הוא הגיע אלי, התחלנו לדבר, הוא הסתכל לתוך עיני ואמר חבל שלא שמעתי בקול עצתך, עברו עלי עוד חמש שנים של סבל, חשבתי שאני אשנה אותה, נלחמתי והיא נלחמה בי, ושום דבר לא השתנה, לפני כשבוע היה זה בשעת ליל מאוחרת, הייתי שבור כול כולי, כל חיי זה מריבות עצבים כעס, זה לא היה בכי רגיל, זה היה בכי של אדם שהתעייף להילחם.

התחלתי לבכות בכי שלא בכיתי בחיים שלי, ופתאום ממש בסיעתא דשמיא נזכרתי בדבריך שאמרת לי לפני חמש שנים, תשלים, תרפה, אל תילחם, והנה אני אצלך שוב, אותו אדם היה צריך להגיע לקצה של הסבל שלו כדי להבין שעדיף לא להשלים ולרפות ושהמלחמה לא תעזור לו כלום, רק יותר סבל, הוא התחיל לנשום.

זה אומנם לקח איתו תהליך להשלים דברים איך להרפות ואיך להשלים דברים לעצמך בלי שאשתו תיתן לו אותם, אבל הוא התחיל לנשום, הוא הבין שיש לו אישה שככה היא והיא לא תשתנה, יש לה בעיות מסוימות שלא יעזור כלום והיא לא תשתנה, וכן הוא התחיל לחיות, עצם העובדה לחיות בלי מריבות וכעסים, רק שקט, גרם לו להרגיש יותר טוב, נכון אשתו לא השתנתה, היא נשארה אותו דבר, אבל הוא התחיל לחיות, הוא התחיל לנשום.