אאא

עובדיה חממה: את המדרשיר לפרשת "לך לך" שר לכם,בכיר (אב-רם) הזמרים שלנו, יהורם גאון.

המדרשיר מנסה לדייק ולנתב את הצורך המתמיד בתנועה ובהתקדמות במעלה הדרך (לא להיתקע במקום עם מגדלי בבל)
במסע ההגשמה ומימוש היעוד,ביציאה מתיבת נח (אזור הנוחות).

בהתגברות על הרצונות האגואיסטיים (ארצך) והמגבלות והדפוסים המולדים (מולדת) העומדים בדרכך החד פעמית, לתקן לבשם ולהאיר לעולם כולו, באותה נקודה פנימית אליה נוצרת.

רק שם בדרך, תוך כדי תנועה, תתגלה לנו (כמו לאברהם) התכלית האלהית המיועדת לנו ("אשר אראך"). 

מאז אברהם, "מורה הדרך לארצנו ולעצמנו", אנחנו עדיין הולכים לעצמנו ולארצנו. למדים בענווה את מתיקותה על אף קוציה, גבולותיה,גבולות הכח וגבולות החסד... כן. גם גבולות החסד...

קאווצ'ינג תנכ"י לנשמה...

 

מילים:

לך לך לארצך
אשר לך הבטחתי
שנים אני בדרך אל
אבל עוד לא הגעתי
אל המנוחה אל הנחלה
אל ההבטחה
אל עמק הברכה

אל הנחלה אל ההכרה
אל ההבטחה
אל עמק הברכה

כמה זמן אהיה בדרך
או בערך
כמה שייקח
הן ממנה לא אברח
אבל גם לא מעצמי

לך לך לתוכך
אל תוך הנפש פנימה
צא חמוש מן התיבה
ולך ישר קדימה

אל דרכך,אל ההצלחה
אל ההבטחה
אל ארץ הברכה
אל המנוחה,אל הנחלה
אל ההכרה אל עמק הברכה

כמה זמן אהיה בדרך
או בערך
כמה שייקח
הן ממנה לא אברח
אבל גם לא מעצמי