כמידי שנה, זו כבר השנה החמישית, זכיתי להשתתף באירוע המלהיב ביותר במוזיקה היהודית - מופע 'צמאה' בי"ט כסליו בבניני האומה בירושלים.
מידי שנה אני מנסה להבין את סודו של האירוע שגורם לאלפים, רובם כמוני, לא חב"דניקים בכלל, לרקוד ולשיר בהתלהבות אדירה כמעט שלוש שעות ניגוני חב"ד. מלבד העובדה שבאמת מדובר בניגונים יפיפיים שמעובדים בצורה גאונית מחדש על ידי נאור כרמי המצוין, ההתלהבות האמיתית ששוטפת את בנייני האומה מלמדת על משהו יותר עמוק מרק עיבוד מוזיקלי מוצלח או זמרים טובים.
לדעתי ההצלחה של הפרויקט נמצאת באווירה שמרחפת מעליו – השירים והרעיונות גדולים יותר מהזמרים ששרים אותם ובסך הכל רק מתווכים אותם לקהל שהוא חלק בלתי נפרד מהמופע עצמו. הקהל יכול "לבד" לשיר את כל השירים והזמרים הם רק "מסייעים" לו. זה לא מופע שמסתמך על ביצועים ווקאליים מסובכים או על עיבודים כבדים ואומנותיים במיוחד וההבנה הזו של כרמי מצליחה לגרום לבנייני האומה פשוט "לעוף".
השנה משתתפים בסדרת המופעים הארוכה והמאתגרת של הפרויקט, אביתר בנאי, שולי רנד והזמר שנמצא בפרויקט תמיד – אברהם פריד. כשמידי יום משתתף גם זמר אורח אחר כשאמש היה זה ביני לנדאו שהיה נראה מופתע בעליל מרמת האנרגיות של הקהל, שפשוט "התפוצץ" על קדמת הבמה בריקודים סוערים לצלילי השיר "תרננה שפתיי".
כאמור, זו השנה החמישית שבה אני משתתף במופע ומידי שנה אני שואל את עצמי האם ניתן עוד לחדש? או האם בכלל צריך לחדש... מידי שנה מוכיחים לי מפיקי המופע כי ניתן לשמור על רמה גבוהה במיוחד, לחדש וגם לשמור על הישן והטוב כל כך. השנה הייתה זו הבמה המעוצבת בצורה מיוחדת שהייתה פשוט תענוג לעין הן מבחינת החזות והן תצוגת הלדים מאחורה והמצגות המושקעות. חידוש נוסף היה קטעי התניא הקצרים שהוקראו והוסברו בין השירים על ידי הזמרים עצמם בטוב טעם ובצורה נעימה ולא מתישה.
מסכי הלדים והתצוגות מאחורי הזמרים היו מרהיבות באופן מיוחד ושירתו את השירים בצורה מעולה, כך לדוגמא זכה ניגון הארבע בבות לארבעה שערים (בבא – שער) שכל אחד מהם נפתח לאטו מאחורי כל זמר במהלך הבבא שלו, בצורה שהמחישה לגמרי את מהלך השיר והבבות, כשהקהל מלווה את הביצוע בשירה אדירה ומרגשת.
התקלה כמעט היחידה בערב הייתה כאשר פריד הצמיד כמה מהמילים שקרא מתוך התניא על ברכת 'סלח לנו' בתפילת שמונה עשרה לניגון עתיק, אך משום מה נוצרה טעות בסולם השיר, עד שתוקנה על ידי הנגנים.
קשה להאמין שניתן להופיע כל כך הרבה פעמים, את אותו המופע בתוך 4 ימים ועדיין לשמור על החיות וההתלהבות. נאור והחברים החלו את המופעים במוצאי שבת והם יימשכו עד מחר כשבסך הכל המופע עולה כעשר פעמים, אך למרות זאת לא הרגשתי אתמול שמדובר במופע חוזר. הזמרים והנגנים היו בשיאם כאילו זו הפעם הראשונה ואין ספק שההתלהבות האדירה של הקהל שפשוט קפץ ושר לאורך הערב כולו הופכת את זה לכאילו טבעי. עבורנו האירוע הסתיים ב11 בלילה אך עבור נאור והחברים היה זה רק תחילתו של הערב כשבשעה 23:45 החל מופע נוסף עם אלפי בחורי ישיבות (רובם ליטאים... 6:3 או לא...).
אני חייב לציין לטובה את הארגון המופתי השנה. הכל היה זורם וחלק יותר מבחינת הכניסה למתחמים השונים כולל מתחם האוכל בו הוגש טשולנט מהביל ומרק חם לכל דורש ללא תוספת תשלום. כמו גם התחלת המופע בזמן, דבר נדיר במקומותינו. לפני המופע התקיימו שיעורים קצרים ומעניינים באולם שהפכו את ההמתנה למהנה ומעשירה ומיד בסיומם החל המופע כשהאולם מלא לחלוטין. בסיומו גם הוענק שי למשתתפים בקבוקון יין עם שאריות מיין שהאדמו"ר חילק במוצאי שמחת תורה.
המופע שהפך למסורת של ממש, הוא כבר מופע שיש לקנות אליו כרטיסים מיד עם פתיחת הקופות כשכל המועדים שלו הפכו לסולד אאוט כבר זמן רב לפני תחילת המופעים. אם אתם רוצים להעניק לעצמכם ערב של שמחה אמיתית בלי פוזות ולשחרר את עצמכם לשמחה חסידית וקרבה לקב"ה דרך השירים אל תפספסו את זה. אני כבר מחכה לשנה הבאה...