"עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַים קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה", המנגינה מתנגנת, הזמר שר על הבמה בליווי התזמורת, והקהל מקפץ ומרקד. כך בריקודים הראשונים, כך בריקודים שניים, וגם במעמד החופה ובנעימות בזמן הסעודה. כך נראית חתונה שגרתית, ערב ערב, מצפון ועד דרום, בתים חדשים נבנים בעם ישראל.
אך בעוד המחותנים הזמינו את האולם והצלם והכסא כלה וכו' וכו', יש דבר אחד שלא היה להם קשר איתו והוא היה נוכח כל הזמן בחתונה - הזמר והתזמורת. הוא הגיע דרך 'מישהו'.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
למעשה בכל פעם שאנחנו פוגשים קלידן בבר מצווה / תזמורת וזמר בחתונה / זמר ולהקה בשמחת בית השואבה בבית הכנסת השכונתי, או אפילו צמד זמרים ותזמורת ענק במופע בהיכל התרבות בעיר - תמיד תמיד מי שידאג שזה יקרה הוא ה'מישהו' הזה, או בשמו המקצועי: האֲמַרְגָּן.
על פי המילון, אמרגן הוא: "מתווך, יזם ומפיק אירועים בתעשיית המוזיקה. האמרגן אחראי על התחום הביצועי של המופע, על גיוס כוח אדם, על ארגון אולמות להופעות, דרכי תחבורה, מימון וכדומה ולעיתים אף על גילוי אמנים ודחיפתם".
למה אמן צריך אמרגן?
- גילוי וקידום כישרונות: אמרגנים ומפיקים רבים ניחנו ביכולות לזהות כישרונות צעירים או חבויים, בתוך "ים" האנשים המחזיקים מיקרופון מול פיהם. מספיק קטע שירה קצר מתוך אירוע משפחתי סגור כדי שהאמרגן ירגיש שיש כאן פוטנציאל ששווה להשקיע בו.
- ניהול יומנים: אמנים רבים נעזרים באמרגן רק לצורך ניהול היומנים ועמידה מול הלקוחות, בכדי לפנות את הראש והכוחות לצורך התמקדות במקצוע.
- ניהול אירועים ושת"פים: אמנים רבים ה'חתומים' במשרדים השונים של האמרגנים תלויים באופן מוחלט באמרגן, שזה אומר ממש הכל: מסגירת חתונות, הופעות ועוד, דרך קליפים שירים וכו'. ועד ניהול האירועים עצמם ושיתופי פעולה שונים בתעשייה.
- לדחוף אמנים בשוק עמוס: בשוק עמוס באמנים (ואמרגנים) כמו שיש היום - אמן לא יכול לנהל בעצמו קרבות על אירועים ולנסות להידחף בכוחות עצמו. בשביל זה האמרגן עושה את "העבודה השחורה" במרכאות.
מצב השוק כיום בתעשיית המוזיקה
כיאה למגזר בצמיחה מתמדת ועלייה מבורכת המשופע בחתונות ובשמחות, ובעשור האחרון גם עולם התרבות שלו גדל בממדים עצומים - הציבור החרדי משופע באמרגנים ומפיקים מוזיקליים, כאשר בשורה הראשונה ניצבים ה'שמות הגדולים' עם משרדי הפקה וניהול גדולים, ולצידם עשרות מפיקים קטנים.
הבה ונכיר במעט את השמות שמאחורי הקלעים ואחראים על ייצוג, ניהול והפקת האמנים במגזר.
בתחום השמחות והאירועים בציבור, השוק מחולק לפי מגזרים:
בציבור הליטאי מככבים: ישראל לובין (מנהל את דני אבידני, עמי כהן, נמואל הרוש, אלי הרצליך, אבי דרור ועוד), יוסי פרנקל (מנהל את ישראל סוסנה, יאיר בודנר, אלחנן שטיינמץ ועוד), אלי לב (מנהל את בני לאופר, יוסי ברגר, אברומי ויינברג ועוד), ואביגדור מאיר (מנהל את ארי גולד, משה קליין, יוסי רוטנר, אבי דויטש ועוד).
במגזר החסידי מככבים: סטייג' ארט (מנהלים את שמוליק קליין, מנדי סופר, שמחה בירנהאק, נחמן גולדברג ועוד), דובי קופרשטוק (מנהל את חנניה סונדרס, מוישי וולס, סנדי דינקל ועוד), אבריימי אקשטיין (מנהל את הרשי סגל, מוטי גולדמן, יוסלה קרישבסקי, אושי לנדסמן ועוד). במנהג ירושלים מככבים: מוטי הכט ועוד.
בתחום ההופעות והתרבות:
דוד פדידה (FDD פרודקשיין, מנהל את יעקב שוואקי, חיים ישראל, יונתן רזאל, שולי רנד, מני הולנדר ועוד), שלום וגשל (VMP הפקות, מנהל את מוטי ווייס, נפתלי קמפה ושמילי אונגר, ועד לאחרונה ניהל את מרדכי בן דוד, יידל וורדיגר והמנגנים ויהודה גלילי), נוטע לוין (מנהל את ארי היל, שמוליק סוכות, בנצי שטיין, יענקי היל, משה דוד וייסמנדל ועוד).
האם אמן חייב אמרגן?
עם זאת, על אף כל מה שעולה עד כה מהכתבה, לא כל האמנים עובדים עם אמרגנים, וישנם רבים שעובדים עצמאית ושומרים על קשר ישיר עם הלקוחות, כאשר חלקם פועלים כך מתחילת דרכם בתעשייה וחלקם עבדו בתחילה עם אמרגן ולאחר מכן פרשו לטובת קריירה עצמאית.
נתנאל לייפר, מבקר המוזיקה שלנו כאן ב'כיכר השבת' אומר לנו: "יש אמנים שיודעים לנהל את עצמם ולהיות פוריים, יש כאלה שהקימו לעצמם משרדים, ויש כאלה שלא טובים בניהול עצמי וצריכים משהו שינהל אותם ויעזור להם להיות מסודרים ויעילים יותר".
לייפר מוסיף, "אני חושב שגם מי שלא עובד עם מפיק וגם מי שעובד עם מפיק, צריך ללמוד לעבוד מסודר ובעקביות. לנתח את לוח השנה מראש ולנעוץ נקודות עניין בהם הוא משחרר חומרים בצורה מסודרת".
מענדי וייס, אמן שמתחילת דרכו פועל עצמאית בתעשייה, אומר לנו: "העניין הוא פשוט, אין לי שום דבר אישי נגד האמרגנים, אני חושב שזה פשוט עניין של הרגל. אני התרגלתי לעבוד בלי אמרגן, ולכן קשה לי לעשות משהו אחר. אני חושב שאם הייתי מתחיל היום את הקריירה, לכאורה כן הייתי עובד דרך מישהו. מי שיודע לנהל את עצמו לבד, מוזמן לעשות את זה, מי שיותר נוח לו היום אמרגן, מוזמן לעשות גם את זה".
"אני זוכר" משתף אותנו וייס, "בהתחלה, כשכל המושג הזה של אמרגנים התחיל, התנגדתי לזה, וניסיתי להילחם עם זה, אבל כשהבנתי שזה מה שהולך לקרות וזה העתיד, אז אמרתי, ההפך, שיהיה כמה שיותר, ואז גם תהיה תחרות, וזה דבר טוב, זה דבר בריא".
לדברי וייס, "המציאות היא ש-99% מהאמרגנים של הישיבות, כולם עובדים איתי. זאת אומרת, בסוף בסוף, גם אם אני עצמאי, אני כן עובד עם סוג של אמרגן, לא אחד, אלא עם מיליון אמרגנים ביחד. אז זה כן עובר דרך איזשהו גוף מסוים, ואני גם משתדל לתגמל כל אחד, כי אני חושב שצריך לעשות את זה, כי זה חלק מהשוק, אין מה לעשות".
וייס מעיר לנו על נקודה בעייתית בעיניו בתעשייה: "התפקיד של אמרגן, איך שאני רואה את זה, הוא צריך לדאוג להכל. זאת אומרת, ברגע שאמרגן מקבל תשלום, הוא חייב גם לדאוג שהכסף יגיע לאמן. המושג הזה שכאילו אנחנו נותנים איזשהו תשלום ואנחנו צריכים גם בסוף החתונה להתמודד עם הנושא של התשלום, יש בזה משהו לא הגיוני. ואני שואל: בשביל מה אתה מקבל תשלום? הרי זה חלק מהדיל?".
דבר האמרגן
לצורך הכנת הכתבה שוחחנו עם יוסי פרנקל, מוותיקי ובכירי התעשייה, שניאות לתת לקוראי 'כיכר השבת' הצצה בלעדית למאחורי הקלעים ונבכי התעשייה.
"אתה מהוותיקים בתחום", אני אומר ליוסי, "למעשה אני כ-23 שנה בתחום", הוא מאשר, "מהוותיקים מאוד בתעשייה. בשעתו כמעט ולא היו מפיקים. היה את ישראל לובין, שלום וגשל (שצמצם את המשרד שלו לאחרונה) שהתחיל באותה תקופה, או קצת אחריי, וזהו, היינו ממש ממש מהוותיקים בתחום".
לדבריו, "זה התחיל כשסידרתי לחברים תזמורות בישיבה, למדתי בכמה ישיבות, כך שזה יצא שארגנתי כמות גדולה. ואז ממש לפני כבר כ-20 שנה התחלתי בייצוג אומנים, שאז זה היה מושג שלא היה קיים בכלל בציבור החרדי, המושג של "אמרגנים" היה רק בציבור הכללי".
לשאלתנו האם אמן חייב אמרגן כדי להצליח, פרנקל נחרץ בדבריו: "אמן יכול להתרכז בעבודה שלו כאשר יש לו אמרגן - יותר מאשר בשיווק עצמי", הוא אומר. לדבריו המציאות בשטח מוכיחה זאת: "לכל האמנים הגדולים בתחום, גם במגזר שלנו וגם במגזר הכללי, יש להם אמרגן, וכולם יכלו לחסוך את זה, אם היו רוצים. אלא שהם הגיעו למסקנה שבשביל להתקדם בקריירה האישית שלהם, שווה להם, והם צריכים לקחת אמרגן, שיעשה להם את כל עבודת השיווק, היח"צ והפרסום, עמידה מול המזמינים, עיריות וכדומה".
לטענתו יש כאן משהו בעומק: "זה משהו שאמן לא יכול, כמו שהגמרא אומרת 'אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים', ואדם לא יכול לעשות לעצמו את כל העבודה הזאת. כולל הגדולים ביותר". "גם אני", הוא מספר, "אם אני מייצג וייצגתי את האמנים הכי הכי גדולים, תמיד יש איזה קטע שצריך את הדחיפה הקטנה. יש אמן כנגד, יש שם אמרגן של אמן שכנגד, שדוחף דברים ואתה צריך לדחוף את עצמך, ואמן פשוט לא יכול לעשות את זה בעצמו, זה לא מכובד".
נקודה נוספת שלטעמו של פרנקל מחייבת את אמן להחזיק אמרגן לצידו היא הפריצה הראשונית. לדבריו, "אין כמעט מישהו שעשה את הפריצה לבד, כמעט ואין כזה דבר. זמרי חתונות, אפילו מצליחים מאוד, צריכים אמרגן בשביל לעשות את הפריצה הראשונה, בדרך כלל. ואז הם גם יכולים להצליח לבד. עם זאת כשמדובר כבר על במות יותר גדולות, מופעים, עיריות וכדומה, מאוד קשה להסתדר בלי אמרגן גם בהמשך".
"הרבה פעמים" הוא מספר, "לוקחים את האמרגן, או ש'עושים עליו סיבוב' ואז פורצים לבד, או שעושים הסכם מסודר, כך למשל אם האמן לא מתחייב לאמרגן ליותר מ-4-5 שנים, ואחרי 5 שנים הוא נפרד, זו זכותו המלאה. ולפעמים בשלב הזה הוא כבר בַשל בשביל לעשות את הדברים לבד. בדרך כלל מדובר באמנים לא בסדר גודל ענק, שיכולים להסתדר לבד".
שאלנו את פרנקל ממתי אמרגן משקיע באמן חדש: לפני שיוצא הדרך, או רק אחרי שהוא כבר מוכר? פרנקל לא חד משמעי, "הנושא הזה מורכב" הוא אומר. לדבריו, "היו אמנים ואמרגנים שהתחילו עם אמן ממש ממש מתחילת דרכו, כי הם האמינו בו. זה לא חד משמעי".
לדבריו, "פונים אליי בממוצע 3-4 אמנים ביום, וגם המפיקים המוכרים והוותיקים מקבלים מלא מלא פניות ביום מאמנים. בדרך כלל, כשהם לא יזהו משהו וואו, הם לא יוכלו לקחת כי הם עמוסים גם ככה. אבל כדי שסתם אמרגן ייקח אמן צעיר ומתחיל תחת חסותו, הוא פשוט צריך להיות טוב".
פרנקל מספר לנו מאחורי הקלעים כיצד הוא פועל מול אמנים חדשים שפונים אליו: "כשמגיעים אליי כל מיני חדשים, אני אומר להם, "אחרי שיהיה לך 20-30 אירועים תבוא אליי", ובכלל זה לא קורה. קורה לי הרבה שמגיע בן אדם מתחיל, ואומר שהוא פוטנציאל ענק, ורוצה שאני תעשה לו ממש את הדחיפה הראשונית, אז אני אומר לו, אם אתה באמת שווה, בוא תוכיח את ההתחלה, ואז נמשיך הלאה".
לכל אמן שרוצה להשתלב בתעשייה יש לפרנקל כלל ברזל אחד: "אני תמיד אומר לאמנים שלי, ובכל מיני מקומות ששאלו אותי מה אמן צריך כדי להצליח, ולא רק כדי להתחיל, אלא גם כדי להמשיך בשוק, התשובה היא: אש בעיניים ועשייה. זה אומר לא לשקוט על השמרים, להוציא חומרים, לצלם את עצמך בערבים, לשלוח את זה, להיות בבמה עם אש בעיניים, לטרוף את הבמה, לטרוף את הקהל, לא לשבת רגל על רגל ולחשוב שהכל קורה לבד".
לסיום, שאלנו את פרנקל על כך שיש הטוענים שאמן שיש לו מתווך זה מעלה את המחיר (בשל ריבוי האנשים והתפקידים בין הלקוח לאמן), איש שיחנו הודף את הטענה: "המציאות מוכיחה שלא, אם נסתכל על אמנים שאין להם מתווכים - המחירים שלהם לא פחות מאשר כאלה שיש להם מפיקים".
עולם החתונות
כמו שפתחנו בראשית הכתבה, התחום בו פועלים הכי הרבה אמנים במגזר החרדי - הוא עולם החתונות. כשהציבור החרדי גדל ומתעצם בלי עין הרע, והשנתונים בישיבות ובסמינרים רק מכפילים את עצמם - גם כמות החתונות בכל ערב גדלה מדי שנה ובהתאם לה גם כמות זמרי החתונות בתעשייה.
באופן מעניין, החתנים אינם פונים אל הזמר עצמו או אל האמרגן שלו אלא ברוב הישיבות יש בחור מתוך הישיבה או ת"תניק שעומד מול האמרגנים והאמנים ודואג להביא לחתן את המחיר הכי טוב שקיים בשוק.
כמובן שלכל ישיבה יש את הזמרים ואת התזמורות שהישיבה יותר מתחברת, ובהתאם כך גם הסיכוי להביא מחיר יותר טוב בשל כמות האירועים בישיבה, ולאמרגנים בישיבות יש דילים מיוחדים משום שיש להם יותר עבודה לתת, ולכן לפעמים נוצרים פערי מחירים בתוך הישיבות אך בדרך כלל הם סבירים באופן יחסי.
גם חתונות שמגיעות מחוץ עולם הישיבות בדרך כלל פונים או לאמרגן בישיבה כלשהי או באופן ישיר לאמרגן עצמו.
הזווית של האמרגן בישיבה
לצורך הכנת הכתבה רצינו לשמוע ולקבל את הזווית של האמרגן הישיבתי - הבחור שנמצא בתוך שבין החתן והוריו לבין האמרגנים הגדולים והאמנים בתעשייה. שוחחנו עם נתנאל חזן, שנמצא בתעשייה שנים רבות וסגר עד היום מאות חתונות לבחורים בכמה וכמה ישיבות.
"כל הזמן שואלים אותי", הוא פותח, "מה הבעיה שהחתן ידבר ויסגור ישר עם אמרגן או אם הזמר למה צריך עוד משהו באמצע? התשובה היא שזה אינטרס של כולם; הלקוח - הלא הוא החתן - סומך עליי שאני מביא לו משהו טוב ולא 'דופק' אותו. בנוסף, המהלך הזה חוסך כסף לחתן כי יש הרבה דילים מתחת לפני השטח שמזילים באופן אוטומטי את המחיר".
"גם המפיקים והאמרגנים מעדיפים שיהיה מישהו אחד שירכז להם את כל החתונות - כדי שהם לא יקבלו כל שניה טלפונים מבחורים שהם לא יודעים מי הם ועד כמה זה רציני" הוא מספר.
על העבודה מול הבחורים הוא מספר: "יש את הבחור שיודעים מה הם רוצים ויש כאלה שיותר גמישים וכמובן הרבה יותר קל לעבוד איתם, כי במקרה שזמר מסוים תפוס - יהיה יותר קל למצוא לו משהו שדומה, והוא לא 'נעול' על מישהו מסוים".
לדבריו, "הבחורים בדרך כלל מבקשים מה שהולך אצלם בישיבה, ויש את הבחורים שלא ממש אכפת להם והם נותנים אמון של 100 אחוז באמרגן שיארגן לו חתונה פצצה".
לשאלתנו האם קורה שהחתן מדבר ישירות עם הזמר או שהכל דרכו, נתנאל אומר: "בדרך כלל חתן לא מדבר עם הזמר והוא סומך על האמרגן בישיבה בעיניים עצומות, אני אישית אם אני רואה שזה ממש דחוף לחתן אני אומר לו תהיה ממש מתומצת ואני נותן לו לדבר עם הזמר" הוא מספר.
לדבריו, "רוב הזמרים לא צריכים שום הסבר מחתן מה לעשות, החוכמה של זמר טוב זה פשוט לקרוא את הקהל, זה דבר שהוא פשוט עושה כל יום ולכן אין צורך שחתן ידבר עם האמן".
הטרנד: הזמרים החסידיים 'כובשים' את החתונות של הליטאים
אחד ה'טרנדים' בשנים האחרונות בעולם החתונות הליטאי הוא הביקוש הגובר לזמרים חסידיים בדווקא - על פני מקביליהם הליטאים. שאלנו את אנשי שיחנו על דעתם בנושא.
המפיק הבכיר יוסי פרנקל אומר על לנו על הנושא: "זו תופעה שקרתה החל מלפני 6-7 שנים שפתאום החסידים כבשו מאוד, כולל בישיבות ליטאיות וספרדיות".
עם זאת הוא מזהה היפוך במגמה, על פי פרנקל "מלפני שנה רואים איזו התהפכות חזרה של המגמה הזאת, לפחות מה שאני רואה אצל אמנים שלי, שמלאים ברוך השם, וליטאים חוזרים ובגדול לישיבות. שוב, מזהים את זה יותר אצל האמנים עם האנרגיה והאש, שם פחות משנה סוג הפיאות או אורך החליפה".
לסיכום הוא אומר: "זה מראה שמי שטוב מצליח זה דבר ראשון, ושהמגמה מתהפכת חזרה, שאנשים מעדיפים מאיכות ולאו דווקא חסידים".
כשאנחנו מעלים את הנידון בפני מענדי וייס, לדבריו אין כאן משהו מיוחד. "אני לא חושב שחסידים 'כובשים' את החתונות", הוא אומר, "אני פשוט חושב שבגלל שאנחנו גדלים בטישים ואנחנו מגיל אפס רגילים למושג הזה של פרנצ'ס וריקודים ושמחה, אז יותר מצוי שאנחנו נהיה על במה, המוזיקה זה חלק מההווי שלנו, המושג הזה של לעמוד ולשיר בפני אנשים.
מנגד, אצל הליטאים, העניין של התורה הוא הרבה יותר קדוש, זאת אומרת, ילד ליטאי כשהוא מתחנך על ספסל הלימודים המטרה שלו זה להיות 'גדול בישראל' או מגיד שיעור או ר"מ או כל מה שקשור לאיזושהי משרה תורנית. אז יחסית זה פחות, אצלנו זה השירה, זה חלק מההווי שלנו ולכן זה יותר מקובל ויותר נפוץ".
שאלנו גם את נתנאל חזן על הנושא, לדבריו, "לפני כמה שנים היה יתרון ממש משמעותי לזמרים החסידיים משום שהמחירים שהם לקחו היו הרבה יותר שפויים, כיום שהתופעה ממש נמצאת בכל ישיבה כמעט - ליטאי כספרדי -המחירים עלו ואין כמעט שום הבדל מבחינת מחירים".
עם זאת, לדבריו "המצב כיום שהחסידים נמצאים בכל מקום ונהפכו לחלק אינטגרלי והוויב הישיבתי, ובנוסף מדובר במהלך חשוב שגרם לגיוון השוק, ואפשר לראות את שיתופי הפעולה יותר מבעבר בין תזמורות ליטאיות לזמרים חסידים וכן להיפך".
עולם התרבות וההופעות
לצד עולם החתונות שגדל והוכפל בצורה אקספוננציאלית עם הגידול המבורך של המגזר החרדי, גם עולם ההופעות והתרבות גדל והשתנה בעשור האחרון לבלתי היכר.
עולם ההופעות והתרבות מחולק לשני סוגים:
- עיריות וארגונים שונים: מפיקי אירועים גדולים במגזר, שמפיקים בעצמם את כל האירוע ומביאים אמנים ממשרדים שונים ומפיקים אירוע בשיתוף פעולה, בדרך כלל קורה באירועים כמו עיריות וכדומה.
- הפקה פרטית: אמרגנים או מפיקים שלוקחים מקמות גדולים כמו בנייני האומה וממלאים אותם בדרך כלל עם האמנים שלהם בלבד, (לפעמים יש שיתוף פעולה עם אמנים ממשרדים אחרים).
יש חלק מהאמרגנים שהוזכרו לעיל שיש להם הסכמים חתומים בעיריות מסוימות שהם מפיקים במשך שנים את כל האירועים שם.
האמרגנים הצעירים
בשנים האחרונות עולם ההפקה והאמרגנים השתנה מאוד, כאשר יותר ויותר אמנים עוזבים את המשרדים שלהם ופונים לדרך עצמאית, כאלה שמדברים ממש עם האמרגנים בעולם הישיבות או עם הלקוחות בעצמם.
במקביל, בשנים האחרונות נכנסו המפיקים הצעירים יוצאי ישיבות שהתחילו לקחת אמן אחד בודד ולעבוד אתו בשיתוף פעולה הדוק, כולל ניהול יומן, אחוזים, קליפים וכו' ולפעמים זה ניהול יומן ותו לא.
ההסבר לזה מכך שהמשרדים הגדולים הצטמצמו ככה שיש בכל משרד בין 3 ל5 אומנים - שלא כמו פעם, ובמקביל הציבור גדל ואיתו גם כמות הזמרים תזמורות שרוצים אמרגן אישי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כאשר שאלנו את המפיק הוותיק יוסי פרנקל, הוא דווקא מרוצה מהמהלך: "זה מבורך" הוא אומר. "אני אישית פעם היה לי משרד מאוד גדול, הייתי מוציא גם 15 אירועים בלילה, והצטמצמתי לדברים יותר ספציפיים, מופעים יותר גדולים, דברים יותר גדולים ובכמות יותר קטנה, כי ראיתי שזה לא עסק העיקר לאסוף מכל הבא ליד מלא אמנים. לכן כשיש אמרגנים צעירים, זה מבורך, כדי שיוכלו לייצג מלא מלא כישרונות שמסתובבים בשוק ואין להם מי שישווק אותם, בפרט שעולם החתונות ובמקביל עולם ההופעות והתרבות הכפיל את עצמו פי עשר מבעבר".
0 תגובות