חובבי המוזיקה החסידית יכולים לברך בימים אלו "מחייה המתים" כשהם מגיעים למופע של הזמר יידל ורדיגר. במשך שנים רבות הוא היה חלק מהתעשייה אך עיסוק ארוך, מייגע ומתיש בהפקת אלבומיו לא נתן לו כנראה את האנרגיות המתאימות כדי להופיע כמו שצריך. אלבומו החדש שיצא לפני כחצי שנה "הוא ולא אחר" שחרר את המחסום שעמד בפני הזמר והחזיר אותו אל הבמות עם מיטב להיטיו הגדולים מכל השנים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במוצאי שבת האחרונה, הופיע יידל בהיכל שלמה בירושלים מול כמה מאות שגדשו את האולם עד אפס מקום ואפילו מתחת לאפס... יידל העניק לאוהדיו תענוג מוזיקלי צרוף עם שורת שירים נוסטלגית וגם חדשה ששילבה את להיטי הענק מאלבומיו הראשונים לצד שירים מהאלבום החדש. חלק מהשירים שעלו במופע הם כאלו שייתכן והוא מעולם לא שר בהופעות, בטח בישראל. ראיתי בעבר את יידל מופיע בישראל, אך תמיד היה זה מופע קצר יחסית, כזה שלא נתן את הכבוד הראוי ליצירה שלו. הפעם הייתה זו החוויה המלאה והמוצדקת לה הוא ראוי. בקהל היה גם ניתן לראות רבים מתעשיית המוזיקה והתקשורת, שהגיעו כדי להשתתף במופע ההיסטורי ולהביע את הערכתם לזמר.
על הבמה ליווה את יידל המעבד יואלי דיקמן ותזמורתו. דיקמן עם האנרגיות המלהיבות שלו היה שילוב טוב עם האופי הרגוע יותר של יידל. הוא העניק לשירים ביצועים בקצב גבוה, לעתים גבוה מאד והכניס התלהבות וחיות למופע.
במופע התארחו גם יוצרים שמלווים את יידל במשך 30 שנות היצירה שלו החל במעבד הוותיק והמוערך משה לאופר, המלחין והמעבד שכתב לא מעט להיטי ענק ליידל - אלי לאופר, שגם עלה לבמה ושר יחד עם יידל כמה משיריו.
אורח נוסף היה המלחין האהוב הרב עקיבא המניק, שבאופן מפתיע ממש עלה לבמה, דבר שהוא לא עושה בדרך כלל ושר יחד עם יידל ובנו חיים אליעזר את שירו "בני". וכמובן, האבא, גדול הזמר החסידי מרדכי בן דוד ששר יחד עם יידל כמה מהשירים המשותפים שלהם.
אורחים נוספים היו אהרן רזאל שהביא אף הוא לבמה התלהבות ואנרגיה שהיו נצרכים בה והראפר בני הורביץ שביצע יחד עם רזאל ויידל את הלהיט המשותף שלהם - "הוא ולא אחר". הייתי מעדיף לשמוע את רזאל מבצע עם הוורדיגרים את "מה תמר" במקום "את אחיי" שביצע יחד עם מרדכי בן דוד, אבל אולי יידל נזקק לדקת המנוחה הזו בעיצומו של המופע שארך כשלוש שעות. אורח נוסף היה המלחין והזמר יצחק בן ארזה שביצע יחד עם יידל את שני השירים שהלחין לאלבומו החדש - "שיר המעלות" ו"קומי אורי".
היכל שלמה הוא מקום מורכב, האולם הקטן יחסית מאפשר מופעים אינטימיים יותר וגם עלויות סבירות יותר מבנייני האומה בירושלים, אבל גם מעורר אתגרים לנוכח הסאונד בו. הווליום במקום היה בלתי נסבל. הרגשתי את רעידות הבס בחולצה ובשירים הסוערים נאלצתי לאטום את אוזניי באצבעות כדי לא להתחרש. לקראת הסוף נאלצתי לצאת מהאולם מחשש לפגיעה בעור התוף שלי. מוזיקה טובה היא לא מוזיקה מחרישת אוזניים. אני מניח שהיו אתגרים טכניים שהביאו לווליום המטורף הזה, אבל זו הייתה פגיעה חמורה בחוויה שלי כמאזין. הייתי כבר בלא מעט מופעים בהיכל שלמה ואף פעם לא סבלתי כל כך מהווליום. סאונדמנים תרחמו עלינו... אנחנו צריכים את האוזניים שלנו גם ליום שאחרי המופע.
לאחר המופע קיבלתי גם פניות מאנשים שהיו במקום והתלוננו כי מהיציע היה קשה מאד לראות את הבמה, דבר שפגע להם בחוויה. יצוין, כי בניגוד למופעים בדרך כלל במקום שמתבססים על הפקה זולה מאד ללא מסכים וכו', יידל השקיע בבמה והביא מסכים מתאימים ששיפרו משמעותית את החוויה באולם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיכום, אין ספק שמדובר היה במופע היסטורי תרתי משמע, הן מבחינת החומרים המשובחים שבוצעו בו והן מבחינתו של יידל שלראשונה ראיתי אותו במופע שמכבד את הקריירה הארוכה והמפוארת שלו. היה זה מופע של להיט אחרי להיט. מופע בו הבעיה המרכזית הייתה על אילו שירים יצטרכו לוותר... יידל ורדיגר מחזיק בכמות להיטים שיכולה לפרנס מופע נוסף כזה, ונראה שהוא פשוט חוזר לקדמת הבמה של המוזיקה החסידית. כולי תקווה שההצלחה תביא אותו הפעם לשחרר לנו שירים באופן יותר עקבי ומהיר ושלא נצטרך לחכות עוד 11 שנה עד לאלבום הבא וסיבוב ההופעות שלו...
- להערות, הארות ומתכונים למרקים חורפיים שמתאימים גם לקיץ: nl@kikar.co.il
0 תגובות