תכשיטים הפכו ברבות השנים להיות הדבר שמשתמשים בו בכדי לתאר דבר מה יקר במיוחד. החל בכך שהמלאכה שהייתה נחשבת בזמן חז"ל ליוקרתית ביותר היא 'נוקב מרגליות' ועד לזה שאם אנו רוצים לתאר את ערכו הרב של אדם מסוים נשתמש במילה 'תכשיט' (בין אם בכוונה תמה ובין אם בציניות 'בלשון סגי נהור') - מלבד השימוש השפתי הן היו כמובן לסמל סטטוס, מלכים רדפו אחרי אבני חן ושילמו על כך הון תועפות ולו בשביל לומר שברשותם נמצא אותו יהלום יקר ערך או תכשיט שעשוי במלאכת אומן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השבוע נצא למסע בין אבני החן שהיו לפארם של מלכים ורוזנים - יהלומים אדירים, כתרים מלכותיים ושרשראות אגדתיות, שכולם נחשבו מהיקרים ביותר בהיסטוריה. חלקם עדיין נוצצים במוזיאונים ובאוצרות ממלכתיים, ואחרים אבדו בערפל הזמן או נגנבו, אך סיפורם המרתק מוסיף לחיות. בואו להכיר את התכשיטים המפורסמים והיקרים בעולם - מהיהלום הכחול המקולל ועד כיסא מלכות משובץ אבני חן - ולגלות היכן הם היום (אם בכלל).
יהלום התקווה – היהלום הכחול האגדי
זהו אולי היהלום הידוע ביותר בעולם. יהלום התקווה הכחול, במשקל עצום של 45.5 קרט, מוצג כיום בסמית'סוניאן בוושינגטון. מקורו של יהלום התקווה (Hope Diamond) בהודו, והוא נודע בשל צבעו הכחול העמוק, גודלו העצום ומעל לכל - ההיסטוריה עטורת המסתורין והקללות שיוחסו לו.
היהלום התגלה במאה ה-17 במכרות גולקונדה שבהודו. בתחילה נקרא “הכחול הצרפתי” לאחר שנרכש על-ידי מלך צרפת לואי ה-14, אך בהמשך נגנב בזמן המהפכה הצרפתית ב-1792 ונעלם ללא שהותיר אחריו עקבות. שנים אחר כך צץ מחדש היהלום בלונדון אצל משפחת הופ, שנתנה לו את שמו. היהלום עבר בין מלכים, בנקאים ואילי הון, עד שבשנת 1949 רכש אותו היהלומן האמריקאי הארי וינסטון. וינסטון תרם את היהלום בשנת 1958 למכון הסמית'סוניאן בארה"ב, שם הוא מוצג לראווה עד היום.
במהלך הדורות נקשרו ליהלום התקווה אגדות על קללה הפוגעת בבעליו - מסיפורים על בעלי יהלום שחוו טרגדיות קשות ועד המוניטין כ“היהלום המקולל”. כיום, לעומת זאת, הוא מוערך כאחד התכשיטים הידועים והיקרים בעולם, בעיקר בגלל נדירותו אך גם בגלל הסיפור המרתק שלו שמעניק לו ערך היסטורי, ושוויו נאמד במאות מיליוני דולרים. היהלום, כאמור, ניצב במוזיאון ההיסטוריה של הטבע של הסמית'סוניאן בוושינגטון, אפוף סיפורו המרתק וזוהרו הכחול שאין שני לו.
יהלום קוהינור – “הר האור” והכתר הבריטי
אחד היהלומים המפורסמים בהיסטוריה הוא יהלום הקוהינור (“הר האור” בפרסית) - אבן יקרה שמשקלה הנוכחי 105.6 קרט. מקורו בהודו, והוא התגלה ככל הנראה במכרות קולור שבאזור גולקונדה. במשך מאות שנים היהלום עבר בין שליטים ואימפריות בתת-היבשת ההודית ואירן. הוא היה רכושם של מַלְכֵּי דלהי, מוגולים ואפגנים, וכל כובש חדש דרש אותו כמחיר לניצחונו.
בשנת 1849, לאחר ניצחון הבריטים בפנג’אב, נמסר הקוהינור לידי חברת הודו המזרחית הבריטית והוענק למלכה ויקטוריה. היהלום הובא לבריטניה, לוטש מחדש בשנת 1852, ומאז משובץ בתכשיטי הכתר הבריטי. הוא שובץ בכתר המלכה האם אליזבת (אשת ג'ורג' השישי) ומוצג במגדל לונדון כחלק מאוסף תכשיטי הכתר של בריטניה.
סביב הקוהינור התעוררו לאורך השנים מחלוקות - מדינות כמו הודו, פקיסטן ואירן תובעות להשיבו כמורשתן ההיסטורית, מה שגרם לכך שבטקס הכתרתו של המלך צ'ארלס יהלום הקוהינור לא הונח על ראשה של המלכה רעיה מתוך כוונה להימנע מלבישת דבר השנוי במחלוקת. בנוסף, אגדות טוענות כי היהלום מביא מזל רע לגברים ועושר לנשים. למרות זאת, הקוהינור נותר עד היום סמל עוצמה השמור לבית המלוכה הבריטי - ולו בלבד.
יהלום קולינן - הענק שפוצל לכוכבי אפריקה
בשנת 1905 התגלתה בדרום אפריקה אבן היהלום הגולמית הגדולה ביותר שנמצאה אי פעם: יהלום קולינן. האבן המקורית שקלה כ-3,106 קרט - כ-621 גרם - והייתה בגודל של אגרוף אדם.
היהלום, שנקרא על שם תומאס קולינן בעלי המכרה, נרכש כעבור שנתיים על-ידי ממשלת טרנסוואל בדרום אפריקה והוענק למלך אדוארד השביעי הבריטי. בשנת 1908 בוצע מבצע חיתוך מלכותי באמסטרדם: האומן יוזף אשר עבד על היהלום הענק ליטש וחתך אותו לחלקים. מן הקולינן הגולמי התקבלו 9 יהלומים גדולים ועוד כ-96 יהלומים קטנים.
הגדול בחלקים, קולינן I המכונה “כוכב אפריקה הגדול”, שוקל 530.4 קרט והוא היהלום המלוטש הלבן הגדול בעולם. קולינן I שובץ בראש שרביט המלוכה הבריטי, שרביט הריבון, והוא ניצב שם כיהלום בוהק ובולט.
היהלום השני בגודלו מהקולינן, קולינן II (317.4 קרט), שובץ בחזית כתר המדינה הקיסרי של בריטניה. יתר חלקי הקולינן שובצו כתכשיטים עבור בית המלוכה - חלקם בתכשיטי הכתר וחלקם היו בבעלות פרטית של המלכה אליזבת השנייה. סיפורו של קולינן הוא סיפור של עוצמה קולוניאלית ועושר אדיר: האבן שנולדה באדמת אפריקה פוצלה והפכה לחלק מסמלי המלוכה הבריטית ושעד היום יכולים מבקרים לצפות ב"קולינן I" וב"קולינן II" הנוצצים בתצוגת תכשיטי הכתר במגדל לונדון.
כס הטווס - כס המלכות היהלומי שנבזז ונעלם
באגדות המלכים של הודו, סיפורו המופלא של כס הטווס של קיסרי מוגול תופס מקום של כבוד - ועושר שאין כדוגמתו. כס מלכות זה נבנה בראשית המאה ה-17 עבור הקיסר שאה ג’אהאן (בונה הטאג' מהאל), וקיבל את שמו משום שעוטר בשני טווסים מוזהבים משובצי אבני חן בדמות זנבות פתוחים. הכס עצמו היה מצופה כולו זהב ומעוטר במאות יהלומים, אמרלדים, אבני רובי ופנינים. בין אבני החן האגדיות ששובצו בו נמנו יהלום הקוהינור אותו הזכרנו קודם ויהלום ענק ורוד בשם דַרְיָא-יֶה נוּר (“ים האור”) - ששניהם שימשו כ“עיני הטווס” בראש הכס.
כס הטווס סימל את עוצמתם ושלל עושרם של קיסרי הודו, אך גורלו השתנה בשנת 1739, כאשר פרץ השליט הפרסי האכזר נאדר שאה לדלהי. נאדר שאה בזז את אוצרות מוגול, וביניהם גם את כס הטווס עצמו ואת אבני החן שהיו משובצות בו. הכס המלכותי פורק לחלקים ונשדד להודו-פרס; על פי הרשומות, הוא הוצב בחצר המלכות של נאדר שאה באירן, אך לאחר ההתנקשות בחייו ב-1747 אבדו עקבותיו.
ההערכה היא שהכס פורק לחלקי תכשיט נפרדים שנמכרו, ואבניו התפזרו בין סוחרי אבנים (למעשה היהלומים “ים האור” ו“קוהינור” שרדו, אך הכס עצמו איננו). כס הטווס הפך לסמל של פאר אבוד - תזכורת לכוחה הרב של שושלת מוגול ולהיעלמותו הדרמטית של אחד מאוצרות המלכות המפוארים בהיסטוריה. כיום נותרות רק תיאורים וציורים היסטוריים של הכס אך הכס עצמו אבד מן העולם.
יהלום "ים האור" - אוצר הכתר האיראני
בעוד שכס הטווס המוגולי אבד, אחת ה"עיניים" שהיו משובצות בו נותרה בידיים פרסיות וממשיכה להדהים בגודלה ויופיה. דַרְיָא-יֶה נוּר - בפרסית "ים האור" - הוא יהלום ורוד חיוור במשקל מוערך של 182 קארט, מה שהופך אותו לאחד היהלומים הגדולים בעולם מסוגו. האבן התגלתה בהודו, וככל הנראה הייתה חלק מאותו אוצר מוגולי אגדי.
לאחר שנאדר שאה בזז את דלהי ב-1739, עבר היהלום לרשותו עם שאר אוצרות הכס. במהלך הדורות הבאים שולבה האבן באוצר המלכותי של שושלת קאג'אר הפרסית: עבור השאה נאסר א-דין (מאה 19) הוכנה מסגרת משובצת מאות יהלומים קטנים וארבעה אבני רובי שהקיפה את "ים האור", ולמעלה שובץ סמל הקיסרות האיראנית.
היהלום הענק, בגוון ורוד נדיר, נענד לעיתים בזרועו של השאה או כקישוט בחגיגות הכתרה. מאמינים כי במקור היה "ים האור" חלק מיהלום ורוד גדול עוד יותר, אשר חלקו השני הוא היהלום "נוּר-אוּל-עַיִן" (60 קרט) המשובץ כיום בכתר מלכת איראן. כיום שמור "ים האור" בכספת אוצר היהלומים הלאומי של איראן בטהראן, תחת השגחת הבנק המרכזי האיראני כשאינו מוצג לעיני הציבור. הוא נחשב לא רק ליהלום ענק ויקר ערך, אלא גם לסמל היסטורי המקשר בין קיסרי מוגול בהודו לשאהים של פרס.
היהלום הפלורנטיני - הענק הצהוב של בית הבסבורג
באוסף בית המלוכה האוסטרו-הונגרי בלט פעם יהלום צהבהב יוצא דופן ביופיו – יהלום פלורנטין. יהלום זה, שמשקלו 137 קרט, התהדר בגוון "ציטרין" (צהוב לימוני) נדיר ובחיתוך ייחודי בן 126 פאות בצורת כוכב תשע-צלעות.
מקורותיו ההיסטוריים לוטים בערפל: היו שייחסו אותו לדוכסי מדיצ'י של פירנצה במאה ה-16, ואגדה אחת אף גורסת שהיה שייך במקורו לקרל הראשון, הדוכס מבורגונדי, במאה ה-15. מה שוודאי הוא שבמאה ה-18 היה היהלום רכושה של קיסרות הבסבורג, ועבר בירושה בין קיסרי אוסטריה. אולם קורותיו קיבלו תפנית דרמטית במאה ה-20.
לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה, נמלט הקיסר האחרון, קרל הראשון, עם משפחתו ואוצרותיהם לשווייץ. בין שאר אוצרות הכתר, הועבר גם היהלום הפלורנטיני למשמרת בסתר מפני תהפוכות התקופה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים השתלטו על אוסטריה, נמלטה האלמנה הקיסרית זיטה עם ילדיה לאמריקה, כשבאמתחתה היהלום הנודע. מרגע זה, נעלמו עקבותיו של הפלורנטין מעיני הציבור.
במשך עשרות שנים הילכו שמועות שנגנב, רוסק לרסיסים או הוברח לדרום אמריקה. למעשה, לפי תחקיר עדכני, המשפחה הקיסרית הסתירה את היהלום בכספת בנק בקנדה, ושמרה את סוד מיקומו קרוב למאה שנה.
רק לאחרונה (2025) התגלה כי היהלום שרד בשלמותו באותו מחבוא סודי, והיורשים חשפו את קיומו בשיתוף הרשויות בקנדה. כך או כך, לאורך המאה החולפת נחשב היהלום הפלורנטיני לאוצר אבוד - "היהלום הנעלם" של בית הבסבורג. כיום, עם חשיפתו מחדש, מתכננים להציגו לקהל, אולם עד שיוצג רשמית הוא ממשיך לעורר את דמיונם של היסטוריונים וחובבי יהלומים כאחד.
הכתר הקיסרי הרוסי - תפארת היהלומים של הצארים
באוקטובר 1762, בטקס ההכתרה של יקטרינה הגדולה כקיסרית רוסיה, הונח לראשונה על ראשה הכתר הקיסרי הגדול - כתר שהתפרסם כאחד מתכשיטי המלכות המפוארים ביותר אי פעם. הכתר, שעוצב בידי התכשיטנים המלכותיים בסנקט פטרבורג, עשוי מסגרת כסף מושלמת בצורת שתי חצאי כדור המחוברים בקשת. הוא משובץ ביותר מ-4,900 יהלומים מלוטשים בוהקים - שסך משקלם מעל 2,800 קרט! ביניהם משובצות גם 75 פנינים לבנות גדולות בשוליים.
בראש הכתר ניצבת אבן אדומה עצומה - ספינל אדום במשקל כ-398 קרט - הנראית כיהלום אדום (לעיתים בטעות כונתה “אודם” הכתר). ספינל יקר זה נחשב במשך דורות לסמל האימפריה הרוסית.
הכתר הקיסרי הרוסי שימש את הצארים מיקטרינה ועד ניקולאי השני, והופיע בכל טקסי ההכתרה. לאחר מהפכת 1917, הוא נלקח עם שאר אוצרות הצאר ונשמר בכספת “קרן היהלומים” בקרמלין, שם הוא נמצא עד היום. בשנת 2012 יצרה חברה רוסית העתק זהה לכתר ההיסטורי לרגל יובל לתעשיית היהלומים ברוסיה - בעותק זה אף שולבו מספר יהלומים רב יותר מהמקור, אך במקום הספינל המקורי שובץ טורמלין אדום.
גם ללא המקור, המבקרים במוסקבה יכולים כיום להתפעל מהכתר המוצג בתיבת זכוכית משוריינת בקרמלין: סמל נוצץ של פאר המלוכה הרוסית, שמעבר לערכו ההיסטורי הוא לא יסולא בפז מבחינת כמות ואיכות אבני החן שבו.
שרשרת פטיאלה - השרשרת המלכותית שאבדה וקמה לתחייה
בתולדות התכשיטים, מעטים הפריטים שמתקרבים בפארם לשרשרת פטיאלה - ענק יהלומים שהוכן בשנת 1928 עבור מהראג’ה בהופינדר סינג מפטיאלה שבהודו. קרטייה, בית התכשיטים הצרפתי הנודע, בנה עבור המהראג’ה שרשרת חוליות מרשימה בעלת חמש קומות, שהכילה 2,930 יהלומים! במרכזה של השרשרת שובץ יהלום צהוב אדיר, יהלום “דה בירס”, במשקל 234 קרט לאחר ליטוש - היהלום המלוטש הגדול ביותר שהיה בידי אדם פרטי באותה עת. סביבו נצנצו עוד שבעה יהלומים גדולים (18 עד 73 קרט כל אחד) ושורה ארוכה של יהלומים קטנים יותר, וביניהם שובצו גם אבני רובי בורמזיים להשלמת הדרת הכבוד.
כאשר ענד המהראג’ה את השרשרת, היא נצנצה כולה באור יקרות והדהימה את העולם. אולם לאחר מותו, בגילגולי חליפות השלטון בהודו, נעלמה השרשרת המופלאה. בשנת 1948, זמן קצר לאחר שקו-המלוכה ההודי איבד מכוחו, התגלה כי שרשרת פטיאלה נגנבה או נעלמה מאוצרות מדינת פטיאלה. תמונת שחור-לבן משנת 1946 היא התיעוד האחרון של השרשרת בשלמותה - בה נראה יורש המהראג’ה, ידוונדר סינג, עונד אותה בטקס.
במשך עשורים נחשבה היצירה לאבודה. רק ב-1998 צץ חלק ממנה באופן בלתי צפוי בחנות תכשיטים משומשים בלונדון. קרטייה, ששמעה על הממצא, רכשה את החוליה שנמצאה - שלשלאת הפלטינה שעליה נותרו רק יהלומים קטנים - ונטלה על עצמה את המשימה להשיב את כבוד התכשיט האגדי. במשך ארבע שנים עמלו אמני קרטייה לשחזר את שרשרת פטיאלה למראיה המקורי: הם יצרו העתקים סינתטיים של היהלומים הענקיים שאבדו, שיבצו אבני זירקוניה במקום היהלומים החסרים, ושיחזרו בעבור מרכז השרשרת דגם של יהלום “דה בירס” העצום. התוצאה - שרשרת פטיאלה “חדשה” שנראית כמעט בדיוק כפי שנראתה בפאר המלכותי של 1928.
השרשרת המשוחזרת הוצגה לראשונה ב-2002, ומאז הושאלה לתערוכות על תכשיטי מלוכה הודיים ברחבי העולם. הסיפור הבלתי-יאמן של שרשרת פטיאלה - מהפסגה הנוצצת בחצר המהראג’ה, דרך ההיעלמות המסתורית ועד תחייתה במאה ה-21 - ממחיש כיצד גם תכשיט אבוד יכול לזכות בחיים חדשים. היום השרשרת (בגרסתה המשוחזרת) שמורה בכספות קרטייה, ומדי פעם מוצגת לציבור, אך היהלומים המקוריים שהרכיבו אותה ברובם עדיין אבודים לעד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מקורות: רוב המידע מתבסס על תיאורים היסטוריים ותיעוד מוזיאלי רשמי: למשל, יהלום התקווה מתואר בהרחבה בארכיון מכון סמית'סוניאן וסיפור הקוהינור מתועד ברישומי הכתר הבריטי והמקורות ההודיים; פרטי קולינן ונתיבו לכתר הבריטי מוצגים במסמכי הארמון; קורות כס הטווס ויהלומי האוצר המוגולי תוארו בכתבי היסטוריונים בני אותו הזמן.
היהלום "ים האור" ויתר אוצרות איראן מתועדים בקטלוג הרשמי של אוצר היהלומים האיראני , פרשת היעלמות היהלום הפלורנטיני וחשיפתו לאחרונה פורסמו בדיווחי עיתונות עדכניים ואילו סיפור שרשרת פטיאלה שוחזר מתוך ארכיוני חברת קרטייה וכתבות בעיתונות התקופה.
0 תגובות