ירושלים של מעלה נפרדה השבוע מאחת הדמויות המיוחדות, הנסתרות והמרוממות ביותר שידע דורנו, המקובל הגאון הצדיק רבי משה חיים אריה זצ"ל. הצדיק שהיה ידוע כאיש שלום, עניו מכל אדם, שתמיד בחר ללכת בצידי הדרכים, אך מעשיו והשפעתו האירו את הדרך לרבים, מתלמידי חכמים ועד אנשי מעשה מכל חוג.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"משה עניו מכל האדם" - מ'עשה ה'צדקה ש'לום!
כשמו כן הוא, הגה"צ רבי משה חיים אריה זצ"ל, היה עדות חיה למושגים של ענווה, מסירות נפש ואהבת ישראל טהורה. שמו הקדוש 'משה' מייצג את פסגת דרכו בר"ת של שמו - מ'עשה ה'צדקה ש'לום.
מעשה - כל מעשיו היו לשם שמים ממש, ללא חשבונות חיצוניים או דרישת כבוד.
צדקה - עבודת השם ביראת שמים מרבים, דרישת קרבת השי"ת בכל רגע נתון, תוך עשיית פעולות צדקה מבורכות בכל קצווי תבל.
שלום - הוא הרבה שלום בין כל איש מישראל, בין חבר לרעהו, בין איש לאשתו, בארץ ובגולה, ותמיד היה משכין שלווה בין הבריות.
על אף מעמדו הרם בקרב גדולי ומאורי הדור זצ"ל ויבלחט"א, שהעריכו אותו כערכו הרם והנעלה, הצדיק לא דרש לעצמו כבוד או שררה. מעולם לא התבלט במעשיו, ובחר תמיד לשבת בפינה, "בצידי הדרכים", למרות שיכול היה לשבת "במזרח לפני מאות רבנים ועשרות דינים". דרכו הייתה תמיד בהירה לפניו 'רק לעשות טוב ולקרב עוד ועוד יהודים לאביהם שבשמים'.
המסירות הגדולה - משגיח רוחני ומחנך לבנות ישראל
הרב זצ"ל הקדיש את חייו לחיזוק התורה והחינוך בירושלים. הוא שימש כמשגיח רוחני בישיבת "פורת יוסף" גאולה במשך כעשרים שנה, והשפעתו על דורות של תלמידי חכמים הייתה מכרעת.
לאחר מכן, בהוראת רבותיו, התמסר למשימת חינוך בנות ישראל. יחד עם הגה"ק בעל 'באתי לגני', רבי ששון מזרחי זצ"ל, הוא הקים את המוסד לבנות 'אורה ושמחה' על טהרת הקודש. רבי משה חיים המשיך את דרכו של רבו וכיּתת את רגליו למען המוסד, כשהוא מבין את גודל השליחות שבהצלת נפשות הדור הבא.
דמעות כמים ואמונה זכה - עמוד התפילה של הדור
רבי משה חיים זצ"ל היה מופת ודוגמה לעבודת השם. תפילתו הייתה ממש "עבודת הלב" במלוא מובן המילה. הוא היה מוריד דמעות כמים בכל תפילה ותפילה, כשהוא מצר בצרתן של ישראל.
אמונתו הייתה זכה וטהורה, והוא הצליח לשמר אותה גם בתקופות המאתגרות ביותר בחייו. הוא זכה לזכות ולזכות רבים, והשיב רבים מעוון. רבים היו נושעים מברכותיו, שכן היה איש יחיד, מיוחד ומצוין שבדור.
סיפורי מופתים - האכפתיות האישית שחצתה גבולות
במהלך ימי השבעה, תלמידיו ומכריו סיפרו סיפורי מופתים שנדמו כאילו לקוחים מסיפורי צדיקי קמאי מהדורות עברו.
כולם כאחד חזרו על נקודה אחת מרכזית, האכפתיות שלו לכל תלמיד ותלמיד. הוא השקיע בכל אחד, ידע בדיוק מה הוא צריך ואיך להרים אותו רוחנית. "כל אחד הרגיש שאהב אותו כמו בן", סיפרו המנחמים, והדגישו שרבים היו מקושרים אליו ומתייעצים עמו בכל דבר.
אחד התלמידים סיפר כי כשהיה בחור, הגיע "כמעט לקצה", והרגיש שאינו יכול להמשיך. כשפנה לרב בשאלה מה עליו לעשות, ענה לו חכם משה את המילים המטלטלות שהפכו למצפן דרכו:
"אני לא אגיד לך מה לעשות, אבל מה שלא תעשה – תחשוב מה תגיד לבורא אחרי 120 שלך, שזה מה שינחה אותך".
תלמידים רבים סיפרו כי משפט זה היה נאמר על ידו תמיד בצמתים מכריעים בחייהם, והיה גורם להם לטלטלה רוחנית שהחזירה אותם למסלול.
אחד התלמידים סיפר כי הגיע להתייעץ אצל הרב בצהרי היום. לפתע שאל אותו חכם משה: "איפה אשתך? שתבוא, שתבוא", והחל עושה תנועות ידיים מוזרות. התלמיד לא הבין, שכן אשתו הייתה עם חברה בחוף הים באשדוד.
כשיצא, מיהר להתקשר אליה. היא סיפרה לו: "אל תשאל מה היה. נסחפתי בתוך הים, לא הצלחתי לחזור. ופתאום, הרגשתי כמו משהו שדוחף אותי ומושך אותי החוצה לחוף". הוא שאל אותה באיזו שעה זה קרה? תשובתה הייתה: 12:15 – בדיוק השעה שבה היה אצל הרב והוא אמר את דבריו. נס פלאי של צדיק!
סיפור מופת נוסף סיפר תלמיד דומע נוסף בעת הניחום, וזה שוב מראה את כוחו העצום של הרב בתפילה וקבלה. במהלך הריון של כלתו, נוצרה בעיה בריאותית חמורה בשבוע 24, והרופאים קבעו שיש להפסיק את ההריון.
התלמיד התקשר לרב, בוכה ומרוסק. חכם משה אמר לו בנחת: "הכל בסדר, הכל בסדר." והורה: "שכל אחד מכם יקבל על עצמו קבלה – היולדת, הבן, אתה ואשתך". הם קיבלו מיד. לאחר מכן אמר להם: "תגידו שהתבלבלתם, וזה שבוע 26, לא 24".
כשהרופא הגיע שוב, אמרה לו האם: "דוקטור, זה שבוע 26, לא 24". בדיקה חוזרת אישרה את הדבר, ואז נאמר להם: "טוב, אם זה שבוע 26 – אז ממשיכים את ההריון". התינוק הקטן נולד פג, אך לאחר שלושה חודשים השתחרר בריא ושלם מבית החולים – ויהי לפלא.
החילוני שחזר בתשובה – וכל משפחתו בעקבותיו
אחד הסיפורים המרגשים ביותר מעיד על ההשפעה הרוחנית העצומה של הרב. בחור חילוני גמור, ממשפחה חילונית מובהקת, שמר רק על קשר עם שכנו החרדי שלמד ב'פורת יוסף'. השכן שכנע אותו לבוא לישיבה.
ראש ישיבה אחד סירב לקבלו, אך כשהבחור החרדי פנה אל חכם משה, הוא הסכים מיד לקבלו. ראש הישיבה שסירב פגש את הבחור החרדי, וכשזה החל לבכות לו, אמר לו: "אם אתה בוכה – אז התקבלת".
במשך השנים, חכם משה טפח בו ודאג לו מאוד. בזכות הקבלה הזו, לא רק הבחור נשאר בישיבה, אלא כל משפחתו כולה חזרה בתשובה.
הצדיק אבד ואין איש שם לב - עקבותיו הטמונות נגלו רק במותו
כך הלך לדרכו האחרונה איש האמת, הצדיק שלמד והשפיע כל ימיו בצנעה מוחלטת, והיה "מתהלך תמיד בצידי הדרכים" – רחוק מאור הזרקורים והכבוד. וכמאמר חז"ל "הצדיק אבד ואין איש שם לב" – רק בימי השבעה, דרך סיפורי המופתים והעדויות הבלתי נתפסות של תלמידים ומכרים, נגלו עקבותיו הטמונות, ונודע במעט מה פעל הצדיק בעולם הזה.
ההסתלקות הותירה חלל עצום. אך בטוחים אנו כי כעת, משמי מעל, הוא עומד לפני כסא הכבוד, וודאי ימליץ טוב על כלל ישראל. כשם שבחיים חיותו היה מיצר בצרתן של ישראל והוריד דמעות כמים על צרות עמו, כך וודאי ממרומים, הוא מבקש תחינה עבור לומדי התורה, בני הישיבות, תלמידות מוסדות החינוך שעמל למענן, וכלל עם ישראל הזקוק לישועה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
תפילתנו שנזכה ללמוד ממעשיו, לשאת את מורשתו הטהורה של אהבת ישראל וענווה, וכי בבוא העת נזכה כולנו לקץ הגאולה ותחיית המתים, אמן.
0 תגובות