אאא

לפעמים הם נקראים "לחצני פלצבו" - לחצנים בעלי צליל מכני שניתן לדחוף אותם, אך אינם מספקים פונקציונליות. עם זאת, הלחצנים האלה עשויים עדיין לשמש למטרה מסוימת, על פי אלן לנגר, פסיכולוגית בהרווארד אשר הינה החלוצה בהטמעת מושג המכונה "אשליה של שליטה".

"יש להם השפעה פסיכולוגית", היא אומרת. "ביצוע פעולה כלשהי נעימה לנו יותר מאשר חוסר מעש ומוביל אנשים להרגיש תחושה של שליטה על המצב וזה נעים לא רק להיות צופה או אורח פסיבי".

בניו יורק, רק כ-100 מתוך 1,000 לחצנים במעבר חציה למעשה מתפקדים, אישר דובר מחלקת התחבורה של העיר ומספר זה ירד בהתמדה בשנים האחרונות.

החמרה בגודש התנועה עשויה להיות הגורם לתופעה. לחצנים במעברי חציה הותקנו לרוב עוד לפני שהעומס הגיע לרמות של היום, ועם הזמן, הם החלו להפריע לתיאום המורכב של רמזורים.

אבל בעוד הפונקציה שלהם נשלטה על ידי מערכות מתקדמות יותר - כגון אורות אוטומטיים או חיישני תנועה - הכפתורים הפיזיים נשמרו לעתים קרובות, ולא הוחלפו באחרים.

ערים אחרות, כגון בוסטון, דאלאס וסיאטל, עברו תהליך דומה והותירו אותן עם כפתורים להולכי רגל. בלונדון, לחיצה על כפתור הולכי הרגל גורמת לנורית "המתן" מרגיעה להבהב. 

"יש לנו כמה מעברים שבהם האור הירוק מופעל באופן אוטומטי, אבל אנחנו עדיין מבקשים מאנשים ללחוץ על הכפתור כי הוא מאפשר תכונות נגישות", אמר גלין ברטון, אחראי ניהול הרשת ב"טרנספורט פור לונדון".

תכונות אלה, כגון יכולת מישוש, מסייעות לאנשים עם ליקויי ראייה לחצות את הכביש ומופעלות רק בלחיצה על הלחצן.

באשר לאורות, מספר גדל והולך מהם משולב עכשיו לתוך מערכת אלקטרונית המזהה את התנועה ומתאמת את המרווחים (מתן עדיפות לאוטובוסים שמאחרים, למשל), כלומר, ללחיצה על הכפתור אין כל השפעה.

אז מה לגבי הכפתור החשוב ביותר: "סגירת הדלת" במעליות? בארה"ב, הוא כמעט בוודאות לא עובד.

"במילים פשוטות, הציבור לא יוכל לגרום לדלתות להסגר מהר יותר באמצעות כפתור זה", אמר קווין ברינקמן מתעשיית המעליות הלאומית.

אבל יש לכך סיבה טובה מאד: חוק האמריקאים עם מוגבלויות משנת 1990. "חקיקה זו דרשה שדלתות המעלית יישארו פתוחות מספיק זמן עבור כל אדם עם בעיות נכות או ניידות, כגון שימוש בקביים או בכיסא גלגלים, כדי לעלות על מונית בבטחה", אמר ברינקמן.

אז, אלא אם כן הגיע זמן העלייה למטוס, לחיצה על הלחצן לא תעשה דבר. הוא רק שם עבור כבאים, אנשי חירום ועובדי תחזוקה, אשר יכולים לעקוף את העיכוב עם מפתח או קוד.

מחוץ לארה"ב, יש סיכוי גבוה יותר - אם כי לא בטוח - כי הכפתור יעבוד.

"הפונקציונליות של הכפתור - בין אם הוא באמת סוגר את הדלת מוקדם יותר - נקבעת על ידי קוד הבניין או הלקוח", אמר רובין פיאלה, מאוטיס, יצרנית המעליות הגדולה בעולם.

תרמוסטט בחדרי מלון ידוע כמנגיש את האפשרות "לשחק" בטווח הטמפרטורות למשתמשים ובכך להפחית את עלויות האנרגיה. הפרקטיקה אינה מוגבלת לבתי מלון, כך על פי רוברט בין מהאגודה האמריקאית למהנדסי חימום ומיזוג אוויר. אך זה לא בהכרח דבר רע, כי טמפרטורת האוויר, היא רק חלק אחד של הפאזל התרמי. שליטה מלאה אינה בהכרח שווה ליותר נוחות.

לפעמים, עם זאת, תרמוסטט יכול להיות מטעה בעיצובו. מודלים מסוימים כוללים גם אפשרות "פונקציית פלצבו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"מחקר בנושא נוחות תרמית מוכיח שכאשר אנשים קיבלו שליטה על הטמפרטורה בחללים שלהם, חלקם עשוי היה לסבול מרמות גבוהות יותר של אי נוחות", אמר בין.

"הם הושמו שם כדי להרגיע מתלונן מתמיד, על ידי מתן שליטה", הוא אמר. 

לדברי לנגר, ללחצני הפלצבו יש השפעה חיובית על חיינו, משום שהם נותנים לנו אשליה של שליטה - ומשהו לעשות במצבים שבהם האלטרנטיבה לא תעשה דבר (מה שמסביר מדוע אנשים לוחצים על לחצן המעלית שוב ושוב כאשר הוא כבר מואר).

במקרה של מעברים להולכי רגל, הם עשויים אפילו לגרום לנו להיות בטוחים יותר על ידי אילוצנו לשים לב לסביבתנו. בסופו של דבר, לחיצה על כפתור אינה דורשת מאמץ רב.

"כשחושבים על זה, זו תגובה קטנה כל כך, שגם אם אין לה השפעה, היא כמעט ולא עולה", אמרה לנגר. "אני חושבת שזה חבל שאנשים מכנים אותם 'כפתורי פלצבו'. הם משרתים לפחות מטרה אחת: פסיכולוגית", הוסיפה, "ולפעמים יש להם השפעה".