אאא

המפץ הפוליטי בדמות איחודים, מחזיר את מאבקי הבחירות לתקופת הגושים. כמעט ולא נשארו מפלגות אמצע-נישה שיכולות לשתף פעולה עם כל ממשלה. חידוד המסרים בין הגושים, מבטיח מערכת בחירות ייצרית והזדהות אוטומטית של הבוחר הפוטנציאלי עם הגוש הקרוב לליבו. המשמעות המיידית, החלשות עד העלמות למפלגות נישה ללא בסיס מצביעים קבוע ויציב. ברוב הסקרים הם כבר לא קיימות.

ההתחלקות לגושים ברורים, הליכוד מימין וחונטת הגנרלים וטוראי יאיר לפיד משמאלם, מהווה סימן שאלה ותמרור אזהרה למפלגות החרדיות. הציונות הדתית, המפד״ל-מזרחי של פעם, נקשרו בקשר-גורדי עם הימין. אין סיכוי לחיבור של סמוטריץ' ובן גביר עם גנץ-לפיד, מה שמשאיר מאד מעט סיכוי למפלגות החרדיות, גם ללא בעיית לפיד.

מצב של תיקו, או של גוש חוסם בעזרת הרשימה המשותפת, יביא בהכרח לממשלה משותפת של הגושים, אולי מפלגה רוטציונית בסגנון ממשלת שמיר-פרס כשנתניהו מכהן ראשון. גם באם נתניהו או איש ליכוד אחר יכהנו בראשות הממשלה החדשה, ממשלה שבבסיסה סיעה משותפת לגנץ-לפיד, מהווה בעייה כמעט קיומית לחיים החרדים ועולם התורה.

תורת הסיכויים קובעת ש׳סיכון שווה סיכוי׳. מאידך, באם גוש הימין-דתיים-חרדים יצליח להגיע ל-61 מנדטים, ישנו סיכוי גדול שמפלגות נוספות יחזקו את הקואליציה החדשה. הראשונה שתעמוד בתור תהיה מפלגת העבודה בראשות גבאי. היום גם שלי יחימוביץ מסכימה, שחבירה לממשלת נתניהו הייתה ׳מצילה׳ את מפלגת העבודה מלא רלבנטיות בעליל. אבי גבאי שיודע היכן נמצאים היו"רים לשעבר של העבודה, יעדיף להמלט מהגורל הצפוי ולחבור לכל ממשלה שתסכים לקלוט אותו בתקווה להשאר על הגלגל.

האמירות הבוטות של תקופת הבחירות, יסתיימו חיש מהר בטפיחות שכם הדדיות, ביום שאחרי. ההצהרות של הגנרלים והטוראי, יתמוססו באם הברירה תהיה אופוזיציה משמימה או שותפות בקואליציה. כנ״ל ההתקפות הבוטות והאישיות של רוה״מ לגנץ-לפיד ובקרוב מאד יועלה על המוקד גם גבי אשכנזי. באם הברירה היחידה של נתניהו תהיה צירוף מפלגת כחול-לבן, לחייו אפילו לא ייצבעו אדום כשהוא יזמין אותם לממשלתו. מי שישלם את המחיר יהיו החרדים שימצאו עצמם בחוץ, לפחות יהדות התורה.

נתניהו הולך לשתות את מקסימום המנדטים בימין. סיעות הימין מאוימות ומצהירות על נאמנות עיוורת לנתניהו, מתוך תפילה שהאדון-בוחר, שמעוניין בנתניהו, יעשה זאת דרכם ואיתם ולא בבחירה ישירה. המאוימת הראשית ש״ס. מעבר לבייס הטבעי, עולם התורה הספרדי, קולות הפריפריה בסכנה, בש״ס מודעים לבעיה. בסיעות הימין כולל ובפרט בבית היהודי המורחבת, מאמינים, שציבור המצביעים שנאבד ברגע האחרון בבחירות הקודמות ועבר להצלת הליכוד ברגע האחרון, ישכיל, ויבין.

ביהדות התורה הבעייה פחותה, לא קיומית, אך בהחלט קיימת. הבייס של המפלגה מבטיח 5/6 מנדטים מונחים בקופסה. כרוז של מועצגו״ת וחמישה מנדטים בפנים. החוגים שלא מרגישים שייכים, והשוליים שמאד התרחבו בשנים האחרונות הם ההבדל בין כשלון, 5 מנדטים, שמירה על הקיים 6 מנדטים, כל תוצאה מעל, תהווה הצלחה גדולה. הרכב הרשימה העייפה והלא מתחדשת, לא יעזור לקירוב השוליים חזרה לבסיס האם. באם בעבר יהדות התורה ניסתה להגיע לקהלים חדשים, טוב תעשה הפעם ועכשיו באם תתמודד על יושבי החדרים החיצוניים בבית. פרסומים בבטאוני המפלגה המאוחדת המודיע, יתד נאמן והמבשר, לא יגיעו ולא יפעלו על הקהל שאותו צריכים לשכנע ולגרור לקלפי. מטה ההסברה חייב להיות סופר-מקצועי, חד, ממוקד מטרה, ולא צינור להעברת תקציב לבטאוני הסיעות, ומשכורות 13 לעסקנים ומקורבים.

הציבור החרדי היום הוא לא רק גור, וויזניץ, בעלז, חוגי עולם הישיבות, בני התורה, אברכי הכוללים, והחצרות שמיוצגות במועצת גדוה״ת. ציבור ענק לא מרגיש ״שייך״. אין לו כתובת, הוא נאבק על מוסדות חינוך לילדיו, הוא מרגיש ׳קשור׳ רק כשמתרימים אותו, או כשצריכים את קולו. לאורך הקדנציה נותנים לו את ההרגשה שהוא סוג ב׳. העיסוק של נציגי ושלוחא דרחמנא הינו בצרכי עולם התורה והחינוך, הציבור הזה מרגיש נטוש, למרות שגם הוא נהנה מהפעילות הענפה. לא עושים מספיק בכדי לקשור אותו בעבותות ולשתף אותו בעשייה. באם ישכילו במטות הבחירות להתמקד בציבור זה, יש סיכוי לתוס׳ כוח משמעותית.

ההבדל לסיעות החרדיות בין אופוזיציה משמימה, או-גלגל חמישי במרכבה, לבין הבריח התיכון של הקואליציה החדשה, עלולים להיות 30/40 אלף קול שיזלגו החוצה לליכוד ו-או ייאבדו על מפלגות קיקיוניות שלא עוברות את אחוז החסימה. בבחירות המוניציפאליות הוכח בעליל שניתן למשוך החוצה מצביעים פוטנציאלים של יהדות התורה. בבני ברק הליכוד קיבל אלפי קולות, כי הגיש רשימה אטרקטיבית, מתחכמת שנגעה בעצבים חשופים. באם זו גחמה של רגע, או שינוי כיוון ורוח חדשה, נדע רק במוצאי הבחירות. בינתיים חובה על מי שהכח בידו, לעשות הכל, למען חיזוק והגדלת הכוח החרדי בכנסת הבאה.