אאא

אנו נמנים בקבוצת ההורים שמשלמים לילדיהם בצ'ופרים שונים ומשונים כדי שישלימו מטלות בבית. אך יש אבות ואימהות אחרים שאפילו לא חולמים לעשות זאת. אחרי הכל, לעזור במשימות שהבית מטיל עלינו זה לא עניין של צחצוח שיניים שהרווח לשני הצדדים ידוע וברור.

חלק מהמשפחות דורשות מהמשתתפים בארוחת הערב לנקות את השולחן ולאסוף את הצעצועים כחלק משגרת היום. אחרות מעדיפות לסיים עם הכנת שיעורי הבית וללכת לישון מוקדם, אז הן בוחרות פשוט לחיות עם צעצועים פזורים על פני השטיח בסלון או שאם המשפחה מלקטת אותם. לא משנה מה עמדתכם לגבי מטלות, כולנו נסכים כי ילדים די גרועים בהן - לפחות כאשר הם קטנים.

זה, מסתבר, משהו שאנחנו חייבים להתגבר עליו במהירות האפשרית, אם אנחנו רוצים שהצאצאים שלנו יגדלו להיות מוכשרים ומסוגלים לבצע דברים בכוחות עצמם. הנה הסיבה:

"ודאי, פעוטות אולי ירצו לעזור, אבל בואו נתמודד עם המציאות כאן", כותבת מיכאלין דאקלף, עיתונאית לענייני בריאות. "הם יכולים להיות מגושמים, הרסניים ואפילו מזעזעים. המעורבות שלהם במטלות לעתים קרובות מאטה את הדברים או עושה בלגן. מסיבה זו, הורים רבים דוחים כל הצעה של פעוט לעזור".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חינוך ילדים' ותישארו מעודכנים

כמה מאיתנו מעדיפים לדחוף לילדים ערימת ספרים כדי שנוכל להדיח כלים או לטפל בכביסה, אך זהו העורק הראשי של הזדמנות שפוספסה. גם אם הילדים מוזגים חצי בקבוק של חומר ניקוי למדיח הכלים, אפילו אם הם מרטיבים אתכם לגמרי בזמן השקיית הגינה וגם אם אתם צריכים להתמודד עם מגבת מקופלת להחריד, אתם צריכים לתת להם לעזור.

אמהות שמבינות את זה רואות את התסכול הרגעי "כהשקעה", כותבת דאקלף. "עודדו את הפעוט המבולגן, חסר היכולת, שבאמת רוצה לעשות את הכלים עכשיו ובמשך הזמן הוא יהפוך לילד בן השבע שעדיין רוצה לעזור". היא מצטטת את פרופסור החינוך של אוניברסיטת ניו-המפשייר, אנדרו קופנס, אשר אומר: "ההזדמנויות המוקדמות לשתף פעולה עם ההורים מתחילות מסלול התפתחותי המוביל לילדים שעוזרים מרצון ומטים שכם בבית".

אם תיפטרו מהם באלגנטיות כאשר אתם מקרצפים את דבק הנצנצים שהוצמד לקיר, אתם תקרצפו דברים לבד במשך העשור הבא. מזהירה דאקלף: "אם אתם אומרים לילד מספיק פעמים, 'לא, אתה לא מעורב במשימה זו', בסופו של דבר הוא יאמין לכם".