גיוועלד: החרדים נוהרים מהקלפיות // דעה

הסיבות: אדישות, אי הרגשת שייכות, תלונות, מיאוס מהרכב הרשימה. בשוליים, חשש שאי חיזוק הימין, קרי אי הצבעה ישירה לליכוד-נתניהו, תביא למהפך שלטוני שאחריתו גרועה. שולי השוליים, התלהבות יתר מנציגי ׳עוצמה-לישראל׳, שמהולה בכעס ונקמה במערכת המשפטית שמנסה להצר את רגליהם בצורה בוטה וגלויה. והאמת, כשל נוראי עד כדי זילות, של מערכות ההסברה החרדיות למחנותם, שכרגע כושלות ונרפות, לא קיימות.

השבוע, במוסד עירוני בבני-ברק, שיח בין פקידות חסידיות. ביום א׳ הקרוב אני טסה לפולין למסע קברים וחיזוק. שבוע הבא? בבחירות! אוי וואי, לגמרי שכחנו. הכל משולם ומכורטס, יסתדרו בלעדינו. מסע של מספר זוגות חרדיים השייכים כולם לחצרות חסידיות מובילות.

הסיפור זה לא עצם המסע, ה׳לגמרי שכחנו׳ תעודת עניות למערכת ההסברה שאינה. תקציב הבחירות הממשלתי ענק! חוץ ממשכורות למקורבי המקורבים, ופרסומים בעיתונים המפלגתיים, היכן הוא מנוצל? רחובה של עיר נקי, שילוט חוצות אין, מודעות יוק! בעבר, מטה הבחירות היה גדוש מתנדבים וילדים שחיפשו סטיקרים וחומרי הדבקה לבתים. הכי סימבולי שיש, מטה הבחירות בבני ברק, בפרבר מנוכר לאווירה ולמרכז העניינים. רשימת חוגי בית, פרסום לוח הופעות מועמדים ודוברים מיומנים, מבצע שבתות וירידה לעם, היסטוריה.

האדישות נובעת מבורות. חברי הכנסת החרדיים הינם החרוצים ביותר במשכן. במבחן ׳תועלת מול עלות׳ הם נותנים את התמורה הגבוהה ביותר למצביעיהם עפ״י כל פרמטר ושקלול. בשונה מכל חברי הכנסת האחרים, הצלחותיהם והישגיהם לקהל בוחריהם המסומן, גוררים ישירות מסע דה-לגיטמציה להם אישית ולקהל אותו הם מייצגים. תקשורת עוינת, שצובעת אותם באור לא מחמיא ופועלת גם על ובקרב בוחריהם.

אבסורד. הנציגות החרדית בכנסת אלופה בשירות לציבור בוחריה ולציבור. רק ׳חרד מצוי׳ יכול לפנות בשלל בקשות אישיות, רפואיות, זירוז הנפקת דרכון, בעיות עם בנקים, רשויות שונות, לנציגיו. אתה נתקע באמצע הלילה עם שוטר עקשן, מסתבך עם פקיד ממשלתי, חייב זירוז בדיקה בבית חולים, אתה מתקשר לח״כ לא לעו״ד. מנוף אדיר ביחס״צ, שמבוזבז. את הבורות היה אפשר לשנות בהסברה אפקטיבית יעילה, לא נראה שמישהו מעוניין ומוכן להשקיע, לא נראה שלמישהו חשוב. העיקר, שאצל הגורם שמינה וימנה אותו, מצבו יציב. הקהל איזוטרי לחלוטין.

אי הרגשת השייכות, סיבותיה היסטוריות. גם באם תהיה המוצלח באדם, המוכשר שאין שני לו, רהוט, אהוד וקריא, באגודת ישראל באם אבותיך לא נולדו בפלך מסוים בפולין-גליציה, או אזור ברומניה, ולחילופין, ממשפחה מאד מסוימת מהיישוב הישן, אתה לא! בדגל-התורה השייכות הנדרשת אינה גיאוגרפית, נדרש קשר מאד ישיר לחצר-בית מאד מסוימים, אחרת אין לך שמץ סיכוי, להיבחר ולייצג. מקסימום לבחור. בדגל התורה זה יכול להתחלף מדי דור, באגודת ישראל זה נטוע לעולמי עולמים. פלא שציבור ענק מרגיש נטוש לא שייך?

המקום השמיני והתשיעי ברשימה המשותפת יכלו להיות פתרון חלקי, הכרה לגיטימית בצורך של ציבור גדול להיות מיוצג וממילא שייך, מחווה של ׳רצון טוב׳ והבנת המציאות המתחדשת, בעולם החרדי. גם ׳המקומות שמיני ותשיעי׳ נפלו קורבן למשטר הסיעות ההיסטורי.

תלונות, ׳כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות׳. יהדות התורה תפקידה הראשון במעלה להגן, לקומם ולעזור בהחזקת עולם התורה ומכלול צרכי הציבור החרדי. בעוד שעל החלק הראשון חיזוק עולם התורה אין מחלוקת וויכוח, הטיפול בשאר צרכי הציבור החרדי גורר ויכוחים ואי הבנות. אלפי משפחות שלא שייכים לזרם חסידי מוגדר, או להגדרה מחמירה בציבור הליטאי, מתקשים בקבלת ילדיהם למוסדות חינוך. מגזר ענק נחשב סוג ב׳ במוסדות החינוך על טהרת הקודש. ישנה בעיה ידועה בסמינרים שגולשת גם ליסודי, בעיקר אצל הבנים, ונעשה מעט ולא מספיק בבכדי לתקן. לא מוכר לי ח״כ חרדי שלקח זאת כפרויקט. ׳החינוך׳ הינו בבת עינם של החרדים, אך לא רק.

מיאוס מהרכב הרשימה, סוד גלוי שמינוי עסקני-חרדי אשכנזי הינו פרנסה ותעסוקה לכל החיים. כמאמר השיר, ׳משורה ישחרר רק המוות׳. כשאתה לא-שייך אורגנית, או לא מקבל מרות מוחלטת מהגורם הממנה, זה מתסכל, יוצר התנגדות, ומיאוס. אין התחדשות, שום שינוי, אפס רעננות וסיכוי לשיפור. הכלל ׳אין בית מדרש ללא חידוש׳, לא חל על הנציגות החרדית בבית המחוקקים. ציבור מכובד שגודל ומתעצם, הופך לקהילות מגובשות ומאורגנות, לא מרגיש מיוצג וקשור להרכב הרשימה הנוכחי, שנטוע שנות דור.

חה״כ שבמהלך הקדנציה ׳מתקנאים בירך חבריהם׳, מעבירים ביקורות הדדיות, ולשונם משתלחת קטלנית, צהובים זה לזה אישית וסיעתית, ״משתנים״ עוברים מטראפוזה, יומיים לפני בחירת המועמדים. אידיליה, אהבה, אחווה, שלום ורעות. כולם חוברים יחדיו לחבילה הומוגנית עטופה בסרטים צבעוניים, מחשש שהגורמים המחליטים, יאמרו לכולם ביחד, די! נמאסתם. היו זמנים שהיינו מאד קרובים לכך, זה לא קרה, כי הניצים השכילו להסתדר ברגע שלפני האחרון. חזון אחרית הימים, ׳וגר זאב עם כבש ואריה עם גדי ירבץ׳.

אין ספק שצריך לתקן. ברור שבשלב מסוים השינוי המתבקש הינו בלתי נמנע. חבל מאד שזה יגיע רק אחרי מפץ! כשלון קולוסיאלי שיתבטא בירידה דרמטית במנדטים שתאפשר קואליציה לעומתית דורסנית, ותחייב ניווט מחדש. עד אז יסתפקו בגרירת רבותינו לרחובה של עיר, כדי לשלהב את המשולהבים, וללקט קולות צפים. שום עבודת עומק בחוגי המתלבטים שבעבר היו מצביעים נאמנים. מוותרים עליהם כמעט מראש. הנציג השביעי יהיה ברוטציה, השמיני עם החוק הנורווגי ולכולם יש סידור עבודה. הגדלת הנציגות, למי ולמה?

ביקורת קל מאד להביע, הרבה יותר קשה לתקן, לפעול ולהשפיע. כשאין יריב ברור להתלכד ולהתאחד נגדו, קשה לשלהב את הקהל שאינו משולהב מראש. אנו נמצאים בישורת האחרונה של המערכה, שבהחלט גורלית. קדנציה אחת עם יהיר-לפיד כשר אוצר זכורה לרע והכל בגלל מנדט אחד שהיה חסר לנציגות החרדית. ח״כ בודד אחד! נוסף לנציגות החרדית דאז וכבשת-הדל לא הייתה נחמסת, לא היה נגרע מפת לחמם של אלפים. נתניהו היה מקים קואליציית המשך ולא פונה לאחרים. ההיסטוריה הייתה נכתבת אחרת.

הנציגים חייבים להביט בעצמם במראה ולהחליט. טוב לנו עם עצמנו, מנדט יותר, מנדט פחות, העיקר שאנו בפרונט וזולתנו אין? או שינוי דרך וצורה, חתירה למיקסום הקולות והגברת כוח הנציגות. כדי לשנות, חייבים להכיר בצורך לשינוי. להכיר בבעיה ולא לדוחקה לעתיד לבוא, אחרינו המבול.

אנו בסופה של מערכת הבחירות הנוכחית, עדיין לא מאוחר, לצד קמפיין גוועלד אפקטיבי, ׳ויליאמסבורג משתלטת על הציבוריות החרדית׳, ׳הכסף של סאטמר יפגע בחינוך ילדיך ובך׳, הנציגות חייבת להודיע על שינוי דרמטי, פתיחת השורות. סוג של בחירות פנימיות, ע״י הצגת רשימת מועמדים שתאושר מראש ע״י גדוה״ת והחסידות. החופש לבחור ולהבחר. לא מקומות משוריינים היסטורית. אדרבא יתכבדו מכובדים ויוכיחו את כוחם שנית. מועצת הקהילות שהוקמה ע״י אגודת ישראל, צעד ראשון, מבורך, הלוואי שיהיה לו המשך ועשייה. פעילות שמקרבת ומשייכת ציבורים שהרגישו מנותקים, אך לא מגיעה לכולם, וודאי לא לציבור העובדים הגודל בהתמדה, לא ממקסמת הפוטנציאל.

באם הנציגות של היהדות החרדית המאורגנת, רוצה לייצג את כלל הציבור על כל גווניו ומרכיביו, להיות להם לפה ושהם ירגישו חייבים ושייכים, אין מנוס משינוי מבני דרמטי. הפוטנציאל להגדלת הכוח קיים, לפי כל החישובים של ׳כוח הקנייה׳ וצריכת הכשרויות המהודרות, הכוח האלקטורלי החרדי כ-17/18 אחוז, הווי אומר 21/22 מנדטים, שכיום נראים רחוקים ולא ברי השגה.

גם אם ננטרל את חוגי העדה החרדית, חוגי הקנאים וסאטמר, אנו רחוקים ממיצוי הפוטנציאל הקיים. סוד גלוי שלאחרונה חסידויות נוספות, ואנשי הפלג הירושלמי התקרבו לחוגי הקנאים גם מסיבות כלכליות, אך גם מסיבות של ניכור, ׳חוסר ייצוג׳ ואי הרגשת שייכות. עם מנהיגי ואנשי ה׳פלג הירושלמי׳ זה מאבק אידאי מחוייב המציאות עפ״י החלטת ההנהגה הרוחנית. עם השאר זה פספוס גורלי, שמשפיע ישירות על חתך נוסף של ציבור בוחרים שלא קשור לחסידויות הספציפיות. ׳כיוון שהותרה נהפכה למותר׳, גם בקרב אחרים. את זה חייבים לשנות ומהר, גוועלד.