האדמו"ר מסקולען זצ"ל  (צילום: אחים לענטשעווסקי, א בליק)
אאא

רבי משה חיים שטיינבערג , גבאו של כ"ק האדמו"ר מסקולען - רבי ישראל אברהם פורטוגל זצוק"ל, שהלילה הלילה לעולמו בגיל 95, ספד לרבי בבכי: "הרבי שגבר על ה'נאצים' ומסר את נפשו לטובת עם ישראל".

במהלך הספדו אמר רבי משה חיים: "בזמן מלחמת העולם השניה כשהרבי זצ"ל שהה בשבי, נולדה להם הבת נחמה שתחי'. לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא שוחרר, וכשרעייתו הרבנית פגשה אותו, היה לה קשה לזהות את בעלה הרבי.

"במשך השנים שלאחר מכן, הרבנית תיארה את מראהו של הרבי זצוק"ל. הוציאו לו את השיניים, הורידו לו את הזקן והפאות, הנעליים לא נכנסו לרגליו, משום שהם היו נפוחות מאד", סיפרה הרבנית מסקולען.

"בזמן שהותו בשבי היכו אותו ה'נאצים' ימ"ש במכות נמרצות, בגלל שניסו להוציא ממנו מידע על שכנו, והוא לא פצה את פיו.

"בשלב מסויים, כאשר הרבי הרגיש שכלו כוחותיו, הרים הרבי את ידיו כלפי מעלה, ובשארית כוחותיו צעק: 'יש לי בקשה אחת, שתקברו אותי בקבר ישראל'. כשראו ה'נאצים' ימ"ש את עקשנותו של הרבי, הם עזבו אותו לנפשו".

על הנהגותיו של הרבי מספר הגבאי: "מתקופה קצרה לאחר נישואיו ועד לשנים האחרונות, לא היה לילה בו הרבי הלך לישון לפני זמן עלות השחר.

מעולם 'לא פסק פומיה מגירסא'.  בשעות הלילה המאוחרות בזמן שהגבאים כבר הלכו לביתם, הוא היה עונה לטלפון בעצמו ומשוחח עם אנשים שבורים ומחזקם. אנשים תמיד ידעו שבשעת לילה מאוחרת אפשר לדבר עם הרבי ישירות.

"פעם כשנכנס אל הרבי חסיד שהיה חולה במחלה הנוראה ל"ע, הרבי שקע עמוקות ב'קוויטל' אותו הגיש לו החסיד.
בשלב מסויים הגבאי חשב שהרבי נרדם. ניגש הגבאי אל הרבי ואמר לו, "שהרבי יברך אותו"
לפתע, מעיד על עצמו הגבאי, "שמתי לב שהרבי שקוע בבכי עמוק על מצבו של החסיד".

"הרבי היה מתחבר לכל יהודי באשר הוא. כשיהודי היה נכנס אליו עם 'קוויטל', ראו על הרבי את החיבור לליבו של האדם"

"וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", סיים את הספדו.