אאא

ביום בו אנו משיבים את גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל לארצו, אני חש גאווה מקצועית כראש אגף המודיעין בצה"ל והתרגשות גדולה כשריונר. 

הקרב ההוא במלחמת לבנון הראשונה פער פצע בחיל השריון. כולנו למדנו את לקחי הקרב כשהיינו חיילים צעירים. התבגרנו ויצאנו לשדה הקרב, אך היה קשה לדמיין את הסיטואציה הקשה אליה נקלע הגדוד באותו הלילה. קרב סולטאן יעקב היה ועודו שיעור חשוב ותזכורת קשה עבור כולנו.

החזרת גופתו של זכריה למנוחת עולמים היא הישג של קהיליית המודיעין כולה. עשייה חשאית רבת שנים, שהחלה עוד  בתקופתם של רב-אלוף אביב כוכבי, אלוף הרצי הלוי וקודמיהם, והמשיכה גם בימים אלה, על ידי אנשי מודיעין נמרצים, מקצועיים ויצירתיים אשר פעלו ללא לאות במשימה רגישה ומרגשת. הצלחתם היא תוצאה של חיבור פיסות מידע שנאספו לאורך השנים, וניצול הזדמנות העולה על כל דמיון.

עשייה זו היא מסר לחיילי צה"ל ומשפחותיהם- צה"ל, קהיליית המודיעין ואגף המודיעין לא יוותרו, וימשיכו לעשות הכל בכדי להחזיר את כל חיילנו הנעדרים הביתה. המשימה בוצעה אך עדיין לא הושלמה- מחובתנו להשיב את יתר נעדרי הקרב, יהודה כץ וצבי פלדמן, ואת יתר נעדרי צה"ל וחלליו שמקום קבורתם לא נודע. 

חיל השריון הציב את ערך הרעות במרכז. הרעות היא המחויבות לגורלנו של האחר ולהצלחתו במשימה והיא נמדדת במעשים ולא בדיבורים. אני מאמין שהמעשה שנעשה עתה- השבת גופתו של זכריה ז"ל לקבר ישראל- הוא הביטוי הטוב ביותר לרעות המאפיינת את השריונאים. 

משפחת באומל היקרה, צה"ל מחבק אתכם ברגעים מורכבים אלה. 

זכריה, השבנו אותך הביתה לאחר 37 שנים, זכרנו ונמשיך לזכור גם את רעייך לנשק.