בסוף השבוע האחרון ערכתי חופה מרגשת. החתן ביקש לקראת סיום החופה לומר כמה מילים לסבתו הישישה, פליטת שואה, שעברה את מחנות הגיהנום הנורא עלי אדמות, שרדה ועלתה לארץ והקימה את ביתה מחדש. הוא פנה בקול נרגש אל סבתו שישבה בצד ואמר: "סבתא, זה הניצחון שלך, כשאת רואה את נכדך מתחתן ומגיע לחופה מלווה בהורים, אחים ואחיות. זה הניצחון שלך, זו הנקמה האמיתית שלך ". עין לא נותרה יבשה במקום.
הבטתי על הסבתא וחשבתי לעצמי: מה נתן לה את הכוח להתחיל מחדש? אין זה אלא, שבשעות הקשות ביותר, ברגעי השפל הגדולים, הצליחה הסבתא להאמין ולקוות, לדמיין איכשהו ולחלום על בנים ונכדים שימשיכו הלאה את הדרך המסורה מהוריה, היא דמיינה איך ייראו החופות של הנכדים שלה בעתיד, כשהעולם יחזור לקדמותו, והצאצאים שלה ימשיכו את מסורת אבא ואמא שלה.
במקום הכי נמוך בו הייתה, הבינה הסבתא כי היא שייכת למשהו גדול יותר, לשרשרת הדורות, למסורת. ברגע הכי קשה היא הבינה שהיא לא חוליה בודדת והיא חייבת להמשיך קדימה בשביל המאורעות העתידיים שלה עם הנכד, בשביל לזכות להיות בחתונה שלהם, לראות אותם ממשיכים את אותה שלשלת זהב. זה מה שנתן לה את הכוח להמשיך ולהתחיל הכול מחדש.
ברוח ימים אלו, ימי ספירת העומר והמתנה לחג מתן תורה אמרתי לאחר החופה: עם ישראל כולו הגיע להר סיני ושמע מפי הגבורה את המילים הללו "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אלו מילים שעוברים איתנו מדור לדור, אסור לנו לשכוח אותם, זו זכותנו וזו חובתינו – להמשיך את המסורת.
• • •
השבוע התחלנו לקרוא את ספר במדבר. בפרשת במדבר אנחנו מתוודעים לחשיבות האדירה להמשך שמירת המורשת - המסורת. אנחנו קוראים את ציווי הבורא למנות את בני ישראל: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל, למשפחותם לבית אבותם" – כאשר ההדגשה על היות כלל ישראל בנוי "למשפחותיו" ו"לבית אבותיו", כל אחד רואה את עצמו כחלק מפסיפס של האומה כולה, ונושא על עצמו את האחריות להמשכיות הדורות באותה מסורת אותה קיבל מהדורות שעברו.
בימים אלו החלה בישראל "עונת החתונות", וכמי שמשתתף ואף זוכה להקים בתים בישראל אני רואה ומרגיש בחוזקה את הרצון והכמיהה בעם ישראל לשמר את המסורת והמשך הדורות.
כשבישראל 2019 בוחר זוג חתן וכלה להינשא כדת משה וישראל - זה לא דבר מובן מאליו וזו שמחה גדולה. אני כאן בשביל לתת את הפתרונות הפרקטים ההלכתיים לכל זוג וזוג. רק השבוע "ביליתי" בשלושה בתי דין שונים על מנת לעזור ולשחרר ולפתור חסמים. זו שליחות קודש שאני מבצע ומרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון עבור עם ישראל.
• • •
כשבני ישראל יצאו ממצרים, נאמר להם תנאי הכרחי ובסיסי ליציאה. את התנאי העביר ה' יתברך באמצעות שליחו משה רבינו: "בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה". בני ישראל לא הפכו לעם, עד שלא הגיעו למתן תורה. התורה היא זו שקובעת אותנו כ"עם", וכפי שניסח זאת רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה"!
וכיצד אכן זכינו לאותו מעמד גדול של קבלת התורה בהר סיני?
אומרים לנו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק: "ויחן שם ישראל כנגד ההר". למה כתוב בתורה "ויחן", והרי היה מתאים יותר לומר "ויחנו"? אלא, לומר לך שהם חנו "כאיש אחד בלב אחד". זו הייתה ההכנה והבסיס למתן תורה, ורק כך שהתאחדו כאיש אחד בלב אחד הם נעשו ראויים לקבלת התורה ולהיהפך לעם ישראל.
גם חתונה יהודית היא כעין מתן תורה. וכן מתן תורה היה כמו קידושין כפי שאנו מברכים בהתרגשות במעמד כל חופה: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". וכמו שאמרו חכמינו במשנה "וביום חתונתו זה מתן תורה". קיימים מנהגים מקבילים בין החופה אותה אנחנו מקיימים לבין מתן תורה. ובוודאי כשזוגות חדשים נכנסים בברית הנישואין ורוצים להמשיך בכך את המורשת המפוארת של אברהם יצחק ויעקב, הרי זה בוודאי מתן תורה מחודש.
אין צורך להרחיק עד סיני. תחת החופה בגן הפסטורלי הקרוב לביתכם זוכים זוגות נוספים לחוות מתן תורה מחדש, ולהיהפך באהבה, כאיש אחד בלב אחד, כזוג הממשיך את האומה הישראלית, כדת משה וישראל.
• • •
השבוע נערכה חתונה מרגשת נוספת. לפני חודשים ספורים נרצחה באכזריות נוראה הנערה אורי אנסבכר בירושלים, ה' יקום דמה. בהלוויתה עלתה הצעה ויוזמה ייחודית לרקום יחד יצירות רקמה לזכרה ולהקים מהן חופה. ואכן, באתגר בו השתתפו למעלה מחמשת אלפים (!!!) נשים ובנות מכל רחבי העולם נוצרה חופה מהודרת בו נישאו השבוע הזוג הראשון שאמר בקול נרגש "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי". היה בזה מימד של סגירת מעגל מרגשת לזכרה של אורי שלא זכתה להיכנס לחופה.
אשת התקשורת הגב' סיון רהב מאיר ציטטה השבוע את דבריו של הרב אלי אדלר במעמד המרגש של החופה, וכך הוא אמר: "זוהי התשובה שלנו לרצח האכזרי – להקים עוד בתים בישראל, מתוך קדושה ושמחה ועדינות. הסתכלתי קודם על מילות השיר שכתבה אורי הי"ד, שרקום גם הוא על החופה. היא כותבת על 'עולם של שלום' אבל לפני כן היא מבקשת: 'עשי לך שלום בתוכך'. כי לפני שמשכינים שלום אוניברסלי בכל העולם, צריך קודם כל עבודה פנימית – שלום בתוכנו, בתוך הנפש שלנו, ושלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. זוהי העבודה שלנו. אנחנו יודעים שככה מתחיל שלום עולמי, במה שאנחנו עושים כאן הערב".
שמענו בהר סיני "לא תרצח" ושמענו בהר סיני "אנוכי ה' אלוקיך". המצוות הללו יחד הן בסיס ויסודות לאמונה שלנו בא-ל חי.
שבת שלום וחודש מבורך, הרב בן ציון (בנצי) נורדמן