אאא

עם ישראל, הנבחר מבין האומות, מקבל את שמו, מעמדו והווייתו כעם ישראל, במעמד הר סיני. העם שיצא ממצרים מתוך מ"ט שערי טומאה, היה צריך לעבור תהליך היטהרות והזדככות כדי להגיע מוכן למעמד קבלת התורה. תהליך שנעשה בהדרגה, עבודה יומיומית והתקדמות צעד אחרי צעד ובהגיע היום המיועד, הם קיבלו את התורה כאיש אחד בלב אחד בנעשה ונשמע.

בהתבוננות על התהליך שעברו העם, מעת צאתם ממצרים ועד ליום מתן תורה, נראה כי כל צעד בהתקדמותם אל הר סיני וכל האירועים שחוו, הם שעיצבו והטביעו את חותמם עליהם, להיות עם סגולה.

עניין של תהליך

בכל יום ובכל שעה, מהרגע שאדם נולד, הוא בתהליך חיים ארוך ומתמשך, תהליך המכין ומעצב אותו להיות איש בעמו. כמו בכל תהליך, יש צורך בדמות 'מנהיגותית', מכוונת ומנחה, הן בענייני הגשמיות והן בקנייני הרוחניות. כך הדבר גם בחינוך הילדים. גידול וחינוך ילדים הוא עניין של תהליך ארוך ואטי הדורש מבוגר משמעותי ומנה גדושה של סבלנות. זה תהליך של ילדינו, אך לא פחות – הוא גם שלנו.

אנחנו נמצאים בערב חג השבועות, החג בו ניתנה לנו התורה. זהו זמן מצוין לערוך בו חשבון נפש אמתי בנוגע לדרך ולבחירות שלנו בחינוך הילדים. האם אנחנו אכן מכווני מטרה אל הדרך הישרה, האם אנו באמת מבוגרים משמעותיים המנחילים את ערכי התורה והמצוות כראוי? השאלות הללו ועוד רבות, בהחלט דורשות התבוננות.

ובכן, "חינוך" הוא לשון חניכה, פעולת ליווי ולמידה, המסייעת למחנך להטמיע בקרב המתחנך ערכים שיהפכו להיות חלק מחייו. אז איך מחנכים באופן כזה, שגם "כי יזקין לא יסור ממנה"? מהי הדרך הנכונה להצלחת החינוך?

תורת החינוך בנויה על הוראות חז"ל, מהמסד עד הטפחות וכשם שאין איש שיעז להיות רופא אם לא למד רפואה, כך אין רשאי אדם לחנך אם לא למד ושנה מרבותיו על מהות החינוך. מלאכה זו אינה שונה משאר המלאכות וכדי לשמש כמבוגר מחנך המנווט ולא מעוות, יש נחיצות גדולה ללמוד הרבה וללמד.

עניין נוסף, כדי לזכות לחנך כראוי ושהחינוך ישא פירות טובים יש לבקש סיעתא דשמיא. לשום אדם אין הבטחה שההצלחה בחינוך תהא מנת חלקו. משום כך חובה עליו להתפלל על כך באופן תמידי - מתוך אמונה ברורה שהכוח נמצא בידי מלכו של עולם ואנו עושים רק השתדלות.

לפניכם עשרה דברות מרכזיות בחינוך. 

א) השקעה והשקיה

האדם נמשל לעץ השדה וכשם שלא נותנים לעץ לגדול פרא אלא משקיעים בו ומטפחים אותו - ובמידת הצורך אף גוזמים ומדבירים אותו 'לטובתו', כך גם את הילד אין להזניח ואין לאפשר לו לגדול פרא, אלא יש לחנכו ולעצב את דרכו ולכוון את נשימתו ונשמתו לעבודת ה'.

כאן המקום להדגיש, ככל שהילד קטן יותר, כך הטמעת החינוך נחקקת בו יותר ויכולת הספיגה שלו חזקה יותר. חינוך עקבי ויציב מגיל הרך, לערכים, למידות ולדרך ארץ לתורה ולמצוות מתוך שמחה, חיבור והבנה, חודר ומחלחל עמוק אל תודעת הילד ומתיישב בנשמתו. כמובן שעל המחנך לשמש דוגמא אישית, להיות נאה דורש ונאה מקיים על מנת שתורתו תתקבל יפה.

ב) הנעה והנאה

להביא את הילד לאהבת התורה ומצוותיה על ידי יצירת חיבורים רגשיים ושכליים. לימוד הנלמד מתוך הבנה שכלית ומתוך התחדשות רגשית מייצר התעוררות ותנועות נפש חזקות, שמעלות את המוטיבציה להנעה והנאה. לימוד שנרכש מתוך הרגל בלבד מאבד עם הזמן מערכו ומחשיבותו.

ג) גבולות ואהבה

גבולות וסייגים הם חלק בלתי נפרד מצמיחתו הבריאה של האדם. חינוך רק מאהבה ללא גבולות וגדרים עלול להיות הרסני וקטלני. על דוד המלך כתוב: "ולא עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית". כדי לחנך ילדים מוצלחים, יש לומר להם במידת הצורך והעניין את המילה 'לא', גם אם הדבר גורם להם להיות עצובים. אדוניהו מרד באביו דוד מכיוון שהוא לא עצבו - לא העציב אותו, כלומר, לא העיר לו על מעשיו הרעים - מה שהוביל אותו לדרכו הרעה ויש שאומרים שהכוונה ולא עצבו - לא עיצב את התנהגותו והעמיד לו גבולות וסייגים.

כדי שההגבלה תתקבל כראוי, יש לתת את הדעת על הדרך הנבחרת לכך. אם תבוא מתוך רצון להיטיב ומדאגת אמת לעתיד הילד, הוא ירגיש בכך ויצליח לקבל את ההגבלה. (לא בכל הצבת גבול יש צורך בהסברה, אבל בהחלט חשוב שתתקיים ההסברה היכן שנחוץ.)

ד) חינוך בתנועה

חינוך לשם חינוך. במלאכת החינוך יש להשתמש בכל הכלים הראויים ולהשתדל לנקוט בדרך האמצע, לבזוק אהבה במידת הצורך, לפלפל בחריפות מעת לעת, להמתיק ולהמליח לפי העניין. בעת כנוס - פזר, בעת פזר - כנוס. כאשר יש סיבה לשמוח, שמחו בכל הלב וכאשר יש סיבה לכעוס - העמידו פנים כועסות. מלאכת החינוך זקוקה לחידודים, לגמישות ותמרון מחשבתי ומעשי.

ה) חינוך משמעותי

צניעות וענווה בחינוך. חובה על כל הורה ומחנך להתנהג בצניעות וענווה כאיש האמון על מלאכת הקודש. ילדים ובעיקר בני נוער, מתחברים מאד לאותם המשכילים לכבדם. הם יאפשרו להם להתקרב ולגעת בנבכי לבם ובסתרי נשמתם. קל להם לפתח אמון באנשים משמעותיים שאינם מתגאים ומתהדרים עליהם. מאידך, חשוב לזכור שכדי להיות מחנך שדבריו מתקבלים, צריך משנה זהירות מחינוך בגובה העיניים. ברגע שהמבוגר מוריד את עצמו לגובה הילד ומתנהג כמותו, הוא עלול לאבד את דמות המשפיע שבו כלפי הילד.

ו) דוגמא אישית

"דברי חכמים בנחת נשמעים". נכון לחנך ולהעביר מסרים חינוכיים וערכיים מתוך נכבדות ונחת בגדר "לא הקפדן מלמד". ראיתי פירוש יפה על הפסוק "והוא ימשול בך": על ידי שאדם מתנהג בביתו בדרך ארץ ובכבוד בנימוס והליכות, זוכה שאשתו ובני ביתו יבקשו להמליך את הנהגתו עליהם והוא הדין בחינוך הילדים.

ז) נוכחות  

"נוכחות הורית פעילה" - מחנכים והורים הנוכחים בחיי הילדים מגדילים את יכולת השפעתם. נוכחות פעילה היא זו הרואה את הילד על כל אופניו, ברמת המאקרו והמיקרו, מכירה את הצרכים, החוזקות והחולשות ומנכיחה את עצמה עבור הילד בליווי ובתמיכה. הנוכחות הפעילה מלמדת את הילד על האכפתיות של המבוגר כלפיו ומעתידו ונוטעת בתוכו אמון ואמונה בעצמו, לסביבתו ולעולם.

ח) מערכת תגמולים

"האסור והמותר" - כנגד הגבולות והסייגים רצוי לפתח מערכת תגמולים, הנאות וחוויות. השקעה בפיתוח זכרונות וחוויות טובות בתמונות נוף הולדתו של הילד, תסייע לו לגדול על אופטימיות והערכה עצמית. אהבה והערכה למקורות בהם צמח וגדל. כשיש מערכת מפותחת ומאפשרת במרחב "המותר" במקביל למרחב "האסור", קיים איזון נפשי בנפש הילד / הנער, המגן עליו מתנודות נפש חדות ומסוכנות ומנגררות אחרי הרפתקאות הגיל והיצר. (גם בגיל ההתבגרות)

ט) סדר ויציבות

סולם ערכים ברור ומותאם. חנוך לנער על פי דרכו. כשם שפרצופי בני אדם שונים, כך טבעם שונה. יש חשיבות רבה בהצבת סולם ערכים והוראות ברורות ומותאמות לנפש הילד, לגילו וליכולותיו. הצבת ערכים בחינוך שאינם מדוייקת והתעלמות מכוחות הנפש של הילד, עלולות להיות כישלון עבורו ולפספס את עצמן.

בכל דרך חינוך כדאי שיהיה סולם ערכים מהקל לכבד והבחנה בין הטפל לעיקר. גם לאחר שנבחר סולם ערכים ברור, נזכור כי היציבות והעקביות חשובים לא פחות להצלחת התהליך.

י) תקשורת

"שפה אחידה" - חינוך משפיע ומגדל, מחייב שפה אחידה, הן במרחב הביתי והן במרחב הלימודי. ההצמדות לשפה אחידה, משפיעה על יחסי ההורים בחינוך הילדים, על מערכת החינוך מול התלמידים ועל הקשר המעגלי בין הילדים למבוגרים. כשיש תקשורת מתואמת ומשותפת קל יותר לגדל, להצמיח ולקיים חלוקת תפקידים המועילה ומתרימה הורים וילדים גם יחד.

במרחב בריא שמתקיימת בו שפה תקשורתית אחידה ובריאה, מתפתחים עוד ערכים חשובים, כגון, ערבות הדדית, נתינה וקבלה, הכלה והקשבה, סובלנות ואמפתיה. השקעה בפיתוח השיח הבריא בבית ובבית הספר, בכוחה למנוע כניסת מרעין בישין כמו התמרדות ובריונות, עוינות ואטימות, שיפוטיות הרסנית וביקורת שלילית.

בהתבוננות על אמירת העם "נעשה ונשמע" מסתתר מסר מעניין, מי שיעשה כך, מובטח לו שגם ישמע ויבין. במילים אחרות, יש כמה תהליכים בעבודת ה'. "אתכפיא" – לעשות דברים גם בקטנות ובכפיה עצמית, היא הדרך לעבודת ה"אתהפכא" המובילה לעבודה בהזדהות ובשמחה.

תיאור נפלא לתהליך זה, מצוי אצל רבי יעקב יוסף מפולנאה זי"ע, בעל תולדות יעקב יוסף, בספרו בן פורת יוסף (פרשת בראשית): יש ג' בחינות בעבודת ה'. גדלות ראשון על ידי סיוע וחסד הקב"ה האוחז בידו ומסייעו – נקרא אברהם. בחינה ב' - שילך מעצמו, הם ימי הקטנוּת והדין, שנקרא יצחק.

בשלבי ההתפתחות של נערים יש שלב בו הילד נהפך לנער, מעין גבר קטן. מיד לאחר מכן הוא מגיע לגיל ההתבגרות ונהיה קטנוני, בעל מוחין דקטנוּת ורק לאחר מכן מגיע האדם לגדלות בפעם השניה.

גיל ההתבגרות הוא דוגמא מצוינת לתקופה של קטנוּת המובילה לגדלות. נערים לעתים משוטטים ולעתים עוברים בין ישיבה לישיבה, בין גבעה לגבעה, מכיכר לכיכר וכל זאת עם עוצמות אדירות הסובבות בעולם התוהו. תפקידם של ההורים ומוסדות החינוך בגיל הזה הוא לאפשר לנער לחוות את תקופת הקטנוּת שלו ולהכיל את המשברים הנובעים מתקופה זו, אך בד בבד לכוון אותו לגדלות המיועדת להו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חינוך ילדים' ותישארו מעודכנים

התהליך אותו מציג ר' יעקב יוסף מורגש היטב גם בקרב בעלי התשובה. בשנים הראשונות להתקרבותם הם מאירים ובטוחים בדרך שמצאו ללא כל קושי, אך אט אט הם מגלים שדרכם אינה סוגה בשושנים ויש קוצים ומניעות, התמודדויות ונפילות. זו עבודה במוחין דקטנוּת המובילה לגדלות אמתית. את האור והגדלות הראשונים מביא הקב"ה בחסד ובשלב הקטנוּת מגיע גיל ההתבגרות המוביל לתקופה חדשה – גדלות אמתית, שהיא המדרגה השלישית אותה מונה בעל התולדות:

בחינה ג' – שחוזר למדרגתו הראשונה, שכוסף וחושק בעבודת ה', שנקרא גדלות שני, שהיא שילוב של שתי הבחינות. אז נעשה 'אדם' הפועל עם סך כוחותיו בהרמוניה.

בכל התהליכים הללו, הילדים והמתבגרים זקוקים לנו, לנכוחות שלנו, לליווי ולהעצמה, לקרבה ולהכוונה.

יהי רצון שנזכה לקבל את התורה מתוך חדווה ושמחת הלב, מתוך אהבה ויראה ולעובדו בלבב שלם, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולגדל בנים ובני בנים בדרך אלוקים.

הכותב הוא יועץ חינוכי ומנחה הורים וקבוצות