המחזה החריג והבלתי שגרתי שנראה השבוע בבית החולים השיקומי של תל השומר אולי לא הגיע לכותרות ואתרי החדשות, אך הוא חשוב ומעורר דיון עמוק בנושא צורת חינוך הילדים בזמן המלחמה ובצל אתגרים רבים ומורכבים.
שוכני מחלקות השיקום התרגלו לראות בלובי בית החולים משלחות של ביקורי משפחות, צוותי תקשורת מהארץ והעולם, ואף ידוענים מתחומים שונים. דווקא לכן הסיור של קבוצת ילדים עם מחנכם במקום - היה נראה חריג.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במחשבה ראשונה, כשחושבים על ביקור של ילדים בבית החולים, עולה האירוניה: כמה אירוני שבמקום שהילדים יבלו במתחמי בילוי ופנאי - בישראל שבמלחמה, אחד האתרים ל'טיול' הוא במחלקת השיקום של בית החולים.
אבל במחשבה שנייה, יש כאן מקום לדון בשאלה עמוקה ורחבה בנושא חינוך הילדים, שעולה ביתר שאת בשנתיים האחרונות שישראל נמצאת במלחמה מתמשכת.
אין שאלה בכלל שכל הורה רוצה לתת לילדו את הטוב ביותר ולגדל אותו בצורה הנכונה ביותר והאקלים הטוב ביותר שאפשר, שיוכל להצליח ולהגשים את עצמו הכי גבוה שאפשר.
אלא שכאן נשאלת השאלה האם נכון לגדל את הילד (מגילאי 6-7 בערך ומעלה) באקלים דמיוני שהכל טוב ומושלם, להעלים בעיות ומורכבויות ולתת לילד לגדול ולצעוד את השנים הראשונות בחייו בצורה החלקה ביותר, או שנכון לחשוף את הילד למורכבויות החיים - כמובן בצורה הנאותה.
לפחות בספרי הילדים של הציבור החרדי, ניתן לראות באופן מגמתי את הצגת החיים ללא מורכבויות (אמיתיות) ובכל סיפור יש הפי אנד חגיגי שבמהלכו ה'רעים' בסיפור נכנעים בדרך 'פלאית' או לחילופין חוזרים בתשובה... שכל אדם בוגר שקורא את ה'עלילה' במרכאות - מגחך על השטחיות שעושים לעלילות החיים.
יהיו כאלה שיתמכו בכך, ויש להם סיבות טובות: אין חולק על כך שלפחות שבשנים הראשונות חשוב שהילד ירגיש באופן תמים ומושלם בטחון, שלווה ואמון בעולם, ושום דבר לא יפגום בכך. הרגשות הללו יאפשרו לילד לבנות בסיס רגשי בריא לפני שהוא מתמודד עם מורכבות בחיים.
אך בגישה זו ישנם חסרונות רבים:
ניתוק מהמציאות: אם כל הסיפורים מסתיימים תמיד טוב, הילד עלול לקבל גישה לא אמיתית מהחיים, ולפתח ציפייה לקבלת הטוב המובטח באופן לא מציאותי.
חוסר בכלים: כשהילד יפגוש לראשונה קושי אמיתי - הוא עלול לחוות הלם, אכזבה או חוסר כלים רגשיים להתמודד. מנגד, אם ייחשף בצורה הנכונה ויקבל את הכלים המתאימים הוא יפתח חוסן, אמפתיה, אחריות, ויכולת לראות את העולם בעיניים מציאותיות.
במילים אחרות, אי אפשר לחזות מתי הילד ייתקל לראשונה במורכבות החיים, וכדי שהוא לא יקבל זאת בצורה לא טובה - עדיף לתת לו את הכלים מראש, ולהיות בטוחים שבסיטואציה הראשונה בה ייתקל יהיה לו את ההבנה והרגשות המתאימים בכדי להתמודד עם הסיטואציה.
מה גם, שאם בעבר ילדים יכלו לגדול בניתוק מוחלט מההוויה החיצונית - לפחות בכל העשור הראשון לחייהם - כיום, בגלל תפוצת המידע והמדיה לצד התגברות הצרות, האסונות והמלחמות ואין בית בישראל שאין בו מורכבות כזו או אחרת - הילדים נחשפים למורכבות החיים בגיל צעיר מאוד.
כאשר חושפים את הילד (כמובן במידה הנכונה) למורכבות החיים, הוא לומד שלפעמים אנשים טובים גם טועים, ושיש בעולם כאב וקושי שהוא חלק מהחיים ולא סתירה לטוב, וזה עוזר לו לפתח חוסן נפשי.
ילד עם חוסן נפשי הוא ילד בוגר, איכפתי ואחראי. למשל, הוא מבין שהחבר שהאבא שלו חולה במחלה צריך עזרה ותמיכה, והחבר האחר שההורים שלו התגרשו צריך את החברה. ולצערנו אין מדובר בתיאורים בעלמא אלא בתיאורים שכיחים מאוד.
• • •
נשוב לסיור של הילדים בבית החולים, כמי שצפה בו מהצד, אין ספק שמדובר בצעד חינוכי חשוב מהמעלה הראשונה. להסביר לילדים שיש למלחמה צדדים פחות נעימים ושיש אנשים שמתמודדים בגבורה עם מוגבלויות שונות - בגלל שהסתערו בשדה הקרב.
(במאמר המוסגר, אפשר לדמות את הנידון לשאלה חינוכית אחרת - האם נכון לחשוף את הילדים בצורה מבוקרת לאינטרנט ודומיו, כאשר יש האוחזים בגישה שאין לחשוף את הילד כלל. מנגד, יש האוחזים בגישה של שליטה בחשיפה, משום שכל דבר שאתה מחדיר לילד בגיל צעיר ומלמד אותו איך להתייחס אליו - זה ישפיע עליו בבגרות, וככל שהוא ייוודע לזה מאוחר יותר כך השליטה שלך באיך שהוא יקבל את זה - תהיה נמוכה.
זווית נוספת שיש לקחת בחשבון היא האחריות שלנו כהורים במה שאנו מספרים לילדים: איש חינוך מפורסם נשאל באחד הפאנלים בסמינרים 'מה הבעיה שבנות סמינר הולכות לקניון?', והוא השיב שלדעתו אין שום בעיה, והוא סיפר, שכשפתחו קניון גדול בסמוך לביתו, הוא אמר לאשתו לקחת לשם את הבנות, והסיבה לכך שבכל תהליך הבניה הם ראו מודעות "בקרוב" וכדו', ולכן בטוח הם רוצים לדעת מה זה. והוסיף וחידד: "ואם אני יחנך אותם שקניון זה קולנוע ואסור ללכת אליו כמו קולנוע - כשהם יגדלו הם יראו ששיקרתי ואז הם יבדקו מה זה קולנוע והם כבר לא יסמכו עליי....").
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חשוב לשוב ולסייג שכל צעד כזה צריך להתאים בדיוק להבנה וההתפתחות הרגשית של הילד, ובהבנה שהחשיפה רק תיטיב איתו ולא חלילה תגרום לו לנדודי שינה בלילות וחמור מכך.
אם יש לכם דעה בעניין, נשמח שתשתפו אותה בתגובות.
0 תגובות