אאא

אחרי שבע שבתות תמימות של ספירה, שהתחילו ביום שבו נגאלנו מבית עבדים, זוכים אנו לקבל את התורה הקדושה בחג השבועות.

באגדות החורבן, בגמרא בגיטין נ"ו, מסופר כי לפני אלפיים שנה, לנוכח ההתמודדות הכואבת עם החורבן והגלות הצפויים, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר אספסיאנוס "תן לי יבנה וחכמיה". עיניו הצופיות למרחוק של התנא הקדוש וזעקתו, מהדהדות עם עצם היום הזה בליבו של כל יהודי.

במשך שנות הגלות האיומה, התקיים בנו מאמר הגמרא בברכות ח', "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". הסיבה היחידה שעם ישראל שרד עד כה בגלות האיומה והצליח לשמור על עצמו מכל משמר היא בכך שעם ישראל קיבל על עצמו לחיות בתוך אותן ד' אמות של הלכה בהן נוכחת השכינה.

כל יהודי מישראל היה קובע עיתים לתורה והיה חבר בחברת לימוד, ב"חברת עין יעקב", "חברת ש"ס", "חברת משניות" ועוד כהנה וכהנה, כל אחד לפי מעלתו. דורות על גבי דורות של נשים יהודיות היו מליטות את פניהן בבכי בעת הדלקת נרות ומתפללות שיזכו לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

האידאל הגבוה ביותר של יהודי הוא להיות תלמיד חכם. אין לנו גיבורי תרבות שהם זמרים או ספורטאים. ברוך השם ילדינו גדלים על הערצת גדולי ישראל ותלמידי חכמים. זר לא יבין את העוצמה החינוכית של תמונות הרבנים על הקיר או באלבום המדבקות של הילד וכיצד המסר הזה מנכיח לו את הערצתנו לגדולי התורה והחסידות והניסיון להתחקות אחר אורחותיהם ומעשיהם.

איפה עוד בעולם מכניסים ספר חדש בשירה ובריקודים, קמים לכבוד ספר ומנשקים אותו או עושים לו לוויה וקבורה לא עלינו - כאשר הוא נשרף? איפה יש עוד בעולם עם שלם שמתכנס ללילה שלם שכל כולו מוקדש ללימוד?

רק עם היודע שסוד כוחו הוא מספר התורה הקדוש, הוא זה שיצלח את הגלות הקשה בגבורה.

חג השבועות הוא המועד בו עם ישראל כולו מתכנס וחוגג את אהבתו לתורה וללומדיה. כל יהודי ויהודי לומד לפי מדרגתו וחוזר ומצהיר על אהבתו לתורה ולנותנה. כבר אמר רבינו סעדיה גאון "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (מאמר שלישי פרק ז') – עוצמתו, גדולתו וייחודיותו של עם ישראל תהיה תמיד בכך שהוא העם היחיד ששם את הלימוד כתכלית קיומו, כי צורת קבלת התורה הייתה במדבר.

במדבר אין בנייני משרדים או מפעלים, אין ערים ואין שכונות, אין מושג של צד הנכון או צד לא-נכון. אתה תאכל שם מן מן השמיים, ותלבש את אותם זוג נעליים במשך ארבעים שנה. על כן, אומרים חז"ל, ניתנה התורה במדבר. לו נתן לנו ה' את התורה בארץ הקודש, היה עליו להחליט אם הוא רוצה לתת אותה בירושלים הדתית, בצפת המיסטית או בהיי-טק התל-אביבי, אולי היה מעדיף בקיבוץ של השומר הצעיר או בכלל במושב? הקדוש ברוך הוא לא רצה בעלי מניות בתורה, לא מבנה ארגוני, ושום הקשר פוליטי או חברתי. למעשה, שום הֶקשר בכלל, רק אנחנו והתורה.

ואני רואה את עצמי שותף נאמן לאידאל נשגב זה מתוך אמונה כי הערובה היחידה לשמירה על זהותנו וייחודיותנו בכל מקום וזירה שנהיה בה היא רק דרך גאווה אמתית במי שאנחנו. עם ישראל, עם קדושים, תקפידו לקדש שם שמיים בכל מקום בו הוא נמצא!

  • הכותב מכהן כמנכ"ל קרן קמח