לכל אחד אתגר חיים משלו. לכל אדם, לכל הורה, לכל תלמיד. ואת האתגר שלו, רק הוא יוכל לעשות בצורה הטובה ביותר ובאפשרות הנאותה ביותר. זו השליחות של כל אחד מאיתנו, הייעוד וההגשמה.
מפרשת השבוע אנחנו למדים עד כמה עמוק הרעיון הזה סובב אותנו. קורח, מבכירי ומראשי בני ישראל – עיניו הטעו אותו והוא איבד את עולמו. חז"ל כבר אומרים לנו כי "קורח לשם שמיים נתכוון". הוא לא חיפש את השררה לשם כבוד, אלא חיפש את קרבת אלוקים. הוא היה סבור כי משעה שילבש את בגדי הכהונה ויתעטר בכתר הנשיאות הוא יהיה קרוב יותר לה'.
בחלומו הוא ביקש לשרת את ה' יתברך במקום המקודש ביותר לעם ישראל: קודש הקדשים. ומכאן הוא בא בטרוניה כלפי משה: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". הוא אכן היה קדוש משבט לוי ורק רצה להתעלות ולהוסיף קדושה על קדושתו ולשרת את בוראו מתוך שליחות זו.
וכאן הייתה טעותו הגדולה של קורח. אלוקים לא רוצה אותך בקודש הקדשים, שכן אם היה רוצה, היה בורא אותך כהן גדול ונותן לך את השרביט. מכך שאתה לא נבחרת לעמוד במקום הזה – סימן שהמשרה הזו לא מתאימה ולא ראויה לך. ואדרבה, השם רוצה אותך דווקא ממקומך. מאיפה שאתה נמצא עכשיו. זה המקום שלך, זו השליחות שלך ומכאן הוא רוצה את קרבתך אליו.
העולם נברא בסדר מופתי ומדויק, כל אחד צריך לקיים את תפקידו בדיוק כפי שהוטל עליו בעצמו. אין לנו מה לחפש במקומות אחרים. אלו לא נוצרו למעננו. כי אם לא כן, וזה אכן היה המקום שלנו, היינו מקבלים אותו ביושר ובדין. ולכן אמרו והזהירו חכמינו זכרונם לברכה "אין אדם נוגע במה שמוכן לחברון אפילו כמלוא נימה". יש לפעמים ואדם סבור שפלוני עשק אותו, רימה אותו, גזל את פרנסתו. אנו יודעים ומאמינים שהכול מחושב, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו.
• • •
השבוע, כבכל שנה, יצאנו לימי גיבוש והישרדות במדבר יהודה "מסע במדבר 2019" כמו כל יציאה לשטח עם ג'יפים מאולתרים, כל מה שיכול היה ללכת ישר – הלך עקום... כמעט ולא היה פנצ'ר ותקלה שלא קרתה לנו . זה התחיל עם אחד הרכבים שנתקע במעלה ההר (כן, שלי) ולא זז. דוממנו מנוע ואין קול ואין עונה , כחמורו של בלעם הרשע . מהר מאוד הבנו שנצטרך לגרור אותו לאורך כל המסלול ...
בהמשך , נגמר הדלק באחד הג'יפים ואף הוא איים לשבוק חיים. לאחר שהסתדרנו – כמובן אחרי הפסקה ארוכה תחת השמש הקופחת בעוז – אחד החברים נפל ונפצע ונזקק לטיפול. בתנאי השדה – או יותר נכון המדבר – בה היינו, נאלצנו לחבוש אותו ולהתקדם במהירות לכיוון היציאה , תוך כדי גילנו שרוב המים שהבנו התחממו ומתאימים יותר לקפה מאשר להרוות את הצימאון ... יותר ממה שזה היה מצחיק, זה היה מביך. יום שלם של תאונות שרשרת.
ואז, לאחר תפילת מנחה באמצע שומקום, שאלתי את חבריי למסע: תגידו, איך זה שאנחנו לא בוכים ומקוננים עכשיו, ובמקום זה, כולנו ללא יוצא מהכלל במצב רוח מרומם, צוחקים ואפילו נהנים מהבלגן והכאוס?!
התשובה היא ברורה: באמצע החיים, כשאנחנו בטרנס של עבודה, כל פנצ'ר הכי קטן מוציא אותנו משלוותנו ויכול להעכיר את רוחנו. אבל כאן, ביום של מסע וחופש, באנו כדי להשתחרר. באווירה שכזו אנו מסוגלים לקחת מלכתחילה את האתגרים כחלק מהחוויה, הפנצ'רים והתקלות. הכנסנו את עצמינו לאתגר ואנחנו שמחים ככל שהוא מורכב יותר , בידיעה ברורה שזה מה שכרגע צריך לעשות , אנחנו מקבלים את זה ברוח חיובית וטובה , בחיוך ובהומור.
• • •
שמעתי מהמשפיע רבי אלימלך בידרמן סיפור מרתק: היה פעם חסיד שבא לבכות לרבו, על כך שהינו סובל חמורות ממידת הכעס. כל דבר הקטן ביותר מוציא אותו משלוותו והוא הופך לעצבני ורוגז. אמר לו הרבי: תישאר כאן עמי לשבוע ימים, ובעוד שבוע תיכנס אליי ואתן לך את ברכתי. יצא החסיד מעם רבו והלך לכיוון בית המדרש.
מיהר הרבי לקרוא לגבאי ופקד עליו: "בשבוע הקרוב, אני מבקש ממך שתציק לחסיד הזה על כל צעד ושעל, ראה להוציאו משלוותו". את הדברים אמר הרבי למשמשו בקול רם, כדי שגם החסיד שיצא זה עתה מחדרו ישמע את הציווי.
הגבאי יצא לבית המדרש, ו"בטעות" נתקע בחסיד כשהוא מפילו ארצה. החסיד שידע את סוד העניין שנשלח על ידי הרבי, חייך מעט, סלח לגבאי וקם מהרצפה.
בין מנחה למעריב יצא הגבאי והכין לעצמו כוס תה מהביל, ו"בטעות" של ממש שפך את תוכנו על החסיד שבדיוק עבר לצידו. הגבאי מיהר להתנצל והחסיד קיבל את ההתנצלות ברוח מפויסת. וכך שבוע ימים הגבאי מנסה להרגיז ולהקניט את החסיד והוא לא נע ולא זע.
כעבור שבוע ימים, נכנס החסיד לרבו כמסוכם. הרבי שאל אותו לסיבת בואו, והוא אמר כי כך סוכם שיישאר כאן שבוע והרבי יברך אותו על מידת הכעס שלו. אמר לו הרבי: דווקא הגבאי שלי סיפר לי שפגש בך כמה פעמים וראה את מידת האיפוק והאצילות שלך.
אמר החסיד לרבי: זו לא חכמה, במקרה שמעתי שהרבי מצווה לגבאי להציק לי. אמר לו הרבי: לו ידעת כי כל הצקה וכל פנצ'ר שקורה הוא בשליחות משמים, גם אז היית רוגז וכועס?!
זה המסר שלנו: כל אתגר המוצב לפתחו של אדם, הוא שליחות שרק הוא יכול לבצע ולעשות. כשהאדם יודע כי זו שליחותו הוא לא מחפש אשמים ולא מחפש מקומות אחרים. טוב לו במה שיש לו ודבר לא יוציא אותו משלוותו, כי ברור לו שהכל מתוכנן מראש.
בואו נאמין שהכול מתוכנן מראש ובורא העולם שלח אותנו לשליחות מרתקת, כל אחד בייעודו הוא ובתפקידו הוא, ניישם את המוטל עלינו ונביא תוצאות והישגים לפי רמתנו אנו. בהצלחה!