אאא

תקופת בין הבחירות, דומני היא זמן הראוי לעשות חושבים בכל הקשור להישגי המפלגות החרדיות בפוליטיקה הארצית. כי משהו כאן השתבש. אמנם המפלגות החרדיות קיבלו יותר קולות (בזכות איחודים וחיבורים נכונים), אך בפועל לא היה מספיק מפלגות שרצו לשתף פעולה עם קואליציה בה החרדים דומיננטיים. גם לאחר הבחירות הבעל"ט יתכן שלא תהיה קואליציה עם חרדים, וראוי להתכונן לכך.

למפלגות החרדיות יש דרישות, הכי ליגטימי בעולם, אבל לכל דרישה יש מחיר ולא תמיד יש את הנכונות לשלם את המחיר. לא פעם אפילו אין מודעות לכל שיש מחיר כלשהו לכל דרישה פוליטית. אבל בין את נדע על כך ובין אם לא, בסוף אין ארוחות חינם. על הכל משלמים.  

כל דרישה תקציבית מהמדינה, יש לה השלכות. כידוע, בעל המאה הוא בעל הדעה. וכאשר המפלגות החרדיות מעלות דרישות תקציביות לחינוך תורני או עבור כל צורך אחר, הן גם מגבירות את מעורבותה של המדינה בחינוך החרדי ובאורח החיים החרדי. ולמדינה יש דרישות – לימודי ליבה, יציאה לשוק העבודה, ופחות אברכי כולל. את המאה מבעל הדעה המפלגות החרדיות מעוניינות לקבל, אך את הדעה לא. וזה יוצר ניכור ושנאה.

כאשר המפלגות החרדיות דורשות ומקבלו תקציבים אך גם קובעות את כללי המשחק עבור המדינה, זה יוצר שנאה עצומה בציבור נגד המגזר החרדי. אין שום דרך להתעלם מכך, ואין שום דרך לבטל זאת. כן, שונאים את החרדים בגלל שהם לוקחים מהמדינה ולא נותנים לה, לא מתגייסים ולא לומדים לימודי ליבה. לא משנה כמה הצדקה יש לכך, ה"אחרים" לא מקבלים אותה. והם שונאים. מאד.

זהו משולש רצונות שאי אפשר לרבע, או לעגל אם תרצו, באינטרסים של המפלגות החרדיות. לכל הצלחה יש מחיר - או השפעה של המדינה או שנאה כלפי החרדים. אי אפשר לזה בלי זה. כדי להקטין את השנאה צריך לקבל את השפעתה של המדינה או להמעיט בדרישות התקציביות.

כאשר המפלגות החרדיות מצליחות לקבל את דרישותיהן, זה מביא מיידית לעלייה בשנאת החרדים ולהתגברות כוחן של המפלגות האנטי חרדיות, כמו יאיר לפיד וכעת גם ליברמן. העובדה שיש ציבור כל כך גדול שמפחד מהחרדים ועוין את דרישותיהם, זה נתון שחובה להתחשב בו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

צריך לזכור שאף אחד לא מבטיח להכניס את החרדים לקואליציה, והדרך להגיע לאופוזציה זה להעלות דרישות גבוהות מידי. דרישות שיש להם מחירים, שאותם מפלגות אחרות לא יהיו מוכנות לשלם עבור החרדים.

כדי לא להגיע לאופוזציה, צריך להבין שיש גבול לכל הישג פוליטי. אי אפשר להצליח יותר מידי. ובמיוחד צריך להצטמצם לאידאלים החרדיים, ואין בכוחנו לשלם מחיר עבור תפיסות עולם של הציונות הדתית, אשר בזמן האחרון המפלגות החרדיות קידמו את האידאלים שלה, כמו למשל "כבודה של הרבנות הראשית". הרבנות היא לא מוסד חרדי, והחרדים לא צריכים לשרת אותה. הציביון היהודי של המדינה גם הוא לא ערך חרדי, אלא הציביון של המרחב החרדי – לו צריך לדאוג.

צריך להתמקד בשימור העולם החרדי, ופחות להשפיע על המרחב הציבורי. כי השפעה חד צדדית יוצרת שנאה חריפה. את המרחב הציבורי נשאיר לאחרים. אין לנו קרדיט לעשות יותר מזה. כאשר החרדים מתמקדים בצרכים החרדיים הפנימיים, אין זה מעורר עויינות בציבור הרחב.

אנחנו מיעוט, וכמיעוט צריך לזכור שכוחנו מוגבל. לכל דרישה יש מחיר, ואם איננו יכולים לשלם את המחיר אז יש להמעיט את הדרישה. נדרשת צניעות פוליטית גדולה יותר, כדי לשמור על הלגיטימיות בממשלה הבאה.