אאא

בימים אלו אני שוהה בשליחות חינוכית באוקראינה. את המסע התחלנו בקייב העיר הגדולה. מוקדם לנו לסכם את המסע שכן הוא בעיצומו אבל תחושות ראשונות אבקש לחלוק עם קוראיי הנאמנים.

הדבר הראשון עמו נפגשנו בקייב, היא כמובן קבלת הפנים הקרירה והמאיימת בכניסה לאוקראינה. עיכבו את המשלחת שלנו ל"תשאול" ארוך ומייסר, ובכל רגע חששנו כי שולחים אותנו בחזרה הביתה.

לפי ההתנהלות המקומית, סביר מאוד להניח שהיו נוהגים עמנו כפי שנהגו עם משלחות אחרות שהגיעו באותו יום מישראל, כשהחזירו להם את הדרכונים בתוספת כרטיס טיסה בחזרה לישראל.

בחסדי שמים, אחרי טלפונים רציפים לישראל, מתוך התעקשות ודבקות במטרה והשליחות החשובה שלנו, ובמאמץ עילאי, הניחו לנו אנשי משמר הגבולות להמשיך בדרכינו.

אני חייב להודות ליוני משריקי עוזרו של שר הפנים הרב אריה דרעי ולחיים רבינוביץ עוזרו של סגן יו"ר הכנסת הרב ישראל אייכלר, שפעלו ללא לאות עד לשחרור כל בני הקבוצה ולאישור כניסה לאוקראינה.

על הכול חפפה סייעתא דשמיא מורגשת ומוחשית שליוותה אותנו בכל המסע עד הגיענו למקום מבטחים. אין אנו יודעים מה יעלה בגורלם של הקבוצות השונות שמבקרות בימים אלו באוקראינה והאם יוכלו להיכנס ללא חשש, אבל הגיע הזמן לתת את הדעת על כך שציר ישראל-אוקראינה תהיה פתוחה ומשוחררת.

זו ביורוקרטיה מיותרת שמאיימת על הגעתם של המוני בית ישראל בכל שנה ושנה לקברות צדיקים. חרף זאת שאוקראינה רק הרוויחה מכך, גם כלכלית וגם מוראלית, נראה שהם מעדיפים לשמר בכל כוח את השנאה הישנה והעתיקה והמורשת האוקראינית הבזה לחיי יהודים ולתרבותם הנצחית.

• • •

אבל יש גם קרן אור באפילה האוקראינית. קרן אור שהפכה לאבוקה ולמדורה ענקית שמקיפה את כל המדינה. הראשונים היו חב"ד, להם זכות ראשונים ואבני היסוד רשומות על שמם ועל מסירות נפשם באותם ימים כשמסך הברזל עדיין לא הורם.

היום ב"ה רואים באוקראינה בכל מקום התעוררות לחיים, ולאו דוקא של חסידי חב"ד. בכל מקום בו הולכים פוגשים עוד קהילה רדומה מתעוררת ועוד פעילות יהודית מגוונת של שבטי ישראל, מכל הזרמים החוגים העדות והקהילות. יהודים רבים מוצאים כאן את שליחותם החינוכית ואת פועלם הרוחני ומקדישים את חייהם באהבה למען קידוש שם ה' בעולם.

הרב יעקב דב בלייך שפועל שנים רבות הוא רק דוגמא, וכמוהו הרב יוסף שפירו ועוד ועוד. אז גם אם קבלת הפנים לאוקראינה לא הייתה משהו מיוחד - קבלת הפנים של השלוחים והנציגים שעושים כבוד ליהדות וקידוש ה' - דווקא הייתה חמימה ומלבבת.

שחרית בבית הכנסת הותיק בקייב
שחרית בבית הכנסת הותיק בקייב

מה שקרה בשנים האחרונות - וכמובן צריך לזכור שוב את הראשונים שמסרו נפשם על כך – זה התעוררות הקהילות. כמו חוני המעגל שישן 70 שנה ומצא עולם חדש כשהתעורר, כמו כן אוקראינה היום לאחר נפילת מסך הברזל וחיי קומוניזם של כשבעים שנה, היא התעוררה לחיים חדשים. אורך זמן להתעורר מהתרדמת העמוקה בה היו שרויים אבל לאט לאט רואים כי עם ישראל חי.

נכון, יש כאלו שעושים זאת לצורך פרנסה ומסחר ומקימים שם חיי יהדות לכל דורש בתשלום, זכותם המלאה. ועדיין השליחות אותה הם עושים - קודש. התארחנו במלון שמזכיר יותר בית הארחה, וזכינו לשלוש ארוחות כשרות ומהדורות, מקווה מהודר, בית כנסת פעיל. בבית הכנסת הגדול בקייב יש מניין לתפילת ערבית בשעה 11 בלילה. הרגשתי כמעט כמו באיצקוביץ שבבני ברק...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המודל הזה של הענקת שרותי דת וכשרות ולהיות זמין לכל יהודי בכל מקום, הוא מודל מנצח, ויש כאן אמירה חזקה ומשמעותית, כי להעניק יהדות בארץ ישראל זה דבר אחד, ולהעניק יהדות במקום ארץ ושממה זה דבר שונה לגמרי, אחראי ומחייב.

• • • 

בפרשה שלנו, פרשת מטות אנו קוראים על בני גד ובני ראובן שבאו אל משה רבינו עם רעיון: הם יישארו כאן למרגלות הירדן ולא יעברו את הירדן בדרך לארץ ישראל, כי יש כאן מרעה טוב לצאן ולבקר.

במשמעות העמוקה של פרשני המוסר, אחרי שמשה רבינו ע"ה העביר עליהם ביקורת – לפי דרגתם - על כך שהם מבקשים להישאר עם מקניהם בעבר הירדן ולא להיכנס עם אחיהם לארץ ישראל, והוא , והוא מציב להם תנאים, לאחר שהם ממלאים אותם והשתכנו בנחלתם, הם תיקנו את המקום הזה ששמו עבר הירדן. בכל מקום בעולם יש השראת קדושה, ויש מקומות שהיא מכוסה וצריך לגלות ולחשוף אותה. בני גד ובני ראובן קיימו למעשה שליחות לצאת גם מעבר לירדן ולרומם שם את מלכות ה' ולקדש את שמו הגדול בעולם.

אם רוצים לקיים מקום של קדושה, צריך להשתדל שיהיו במקום תנאי רווחה נאותים, ולכן בדקו וראו כי יש שם מרעה טוב והבינו כי המקום מתאים. זו התחושה שיש כיום באוקראינה המתעוררת של ימינו, רווחה גשמית ורוחנית יהודית חזקה ואיתנה מתמיד, אשר יש לנצלה לצרכים הרוחניים, לפעול שם תורה ויהדות, ולקדש שם שמים בעולם.