אאא

בזירה הפוליטית קיימת אי בהירות לגבי הרכבת הממשלה, מה שגורם לאנשי שמאל בפוליטיקה ובתקשורת לרקום על דעת עצמם רעיונות על ממשלת שמאל בצירוף החרדים. ממשלת אוסלו של רבין וש"ס מוצאת מן הנפתלין להביא ראיה כמה יכול שיתוף פעולה שכזה לפרוח, ועד כמה שונאי דת וחרדים יכולים לדור בכפיפה אחת. נשלפות הבטחות לפיזור כספים "חברתיים" ותקציבים בשפע לכל מה שרק יעלה על הדעת. כל הקמפיינים נגד ההדתה, הדתיים, שמירת שבת, הפרדה בהופעות, הפרדה במכללות, הישיבות, כל אלה כמובן יגנזו כדי שיגור זאב עם יהדות, ושמאל עם חרדים ירבץ.

אנחנו חרדים אבל לא מטומטמים. ברור שהשמאל מוכן לעשות הכל כדי לעשות שימוש בחרדים לצרכיו הפוליטיים, הרדיקליים חברתית, והאפורים-כהים מבחינה לאומית, ואז לזרוק. כמו שאמרה שולמית אלוני, בשביל השלום אני מוכנה גם ללכת עם שטריימל. אין לחרדים צורך בשטריימל של יורשי אלוני, שהרי אינם באים אלא לנתץ את תפיסת העולם החרדית, המסורתית, היהודית.

לחרדים ולשמאל יש ניגוד ערכים מאד חריף, וגם הסכמה על קצבאות ותקציבים לא תגשר על הפער האידאולוגי. החרדים והשמאל נמצאים בשני צידי מתרס בסוגיה החברתית, בסוגיה המדינית, ובסוגיית חופש הפרט.

בנושא החברתי-אזרחי, השמאל שכח מה זה להיות יהודי. דברי נתניהו באזני הרב כדורי אמנם הוצאו מהקשרם, אך הם דווקא נכונים היום שבעת מונים מהימים בהם נאמרו. השמאל היום איננו ליברלי (היעדר כפייה מכל צד) כפי שהוא מציג עצמו, אלא השמאל פרוגרסיבי מאד ורדיקלי מאד. השמאל הוא דת אקטיביסטית בפני עצמה, הדוגלת באוניברסליות, התנגדות ללאומיות התנגדות לדת, התנגדות לערכי המשפחה, וכפייה של כל הנ"ל בחקיקה. מכאן מגיעה המוטיבציה של השמאל למחיקה אקטיבית של זהותה הלאומית של מדינת ישראל, למחיקת זהותה היהודית, ולמחיקת הערכים המשפחתיים והלאומיים הנפוצים בקרב רוב מוחלט של האוכלוסייה היהודית. השמאל מתנגש חזיתית בערכים החרדיים-יהודיים, אך זה לא מפריע לו לבקש שכר כפנחס ולפשוט טלפיים לאמור ראו כי תומך קצבאות אני.

מה שהופך את התמהיל הפרוגרסיבי-שמאלני לצורם במיוחד לחרדים, זה הצורך הכפייתי של השמאל לאכוף את ערכיו על כולם. השמאל איננו ליברלי, במובן של פסיביות ערכית, חיה ותן לחיות, אלא הוא אקטיביסטי ומקדם כפיה של ערכיו באמצעות מערכות המדינה כולן, כמו מערכת החינוך, התרבות, התקשורת ועוד.

כדי למחוק את הזהות הלאומית והדתית של ישראל השמאל נאבק בעוז לאזרח כאן גויים גמורים, בתואנה שהם פליטים או עובדים זרים אומללים, או מסתננים שאסור לגרש. השמאל נאבק בעוז כדי להכיר בגיורים של "זרמים" שלא ידעום אבותינו, ואשר פותחים לרווחה את הגיור לכל צרוב וזב חוטם, ובד בבד הוא אף מבקר את המילים "נפש יהודי הומיה" בהמנון. כלומר, היהדות היא בעייתית, אך כל בן דת זרה שירצה להצטרף – בכבוד. עם זה החרדים יכולים להסכים? עם זה שמרנים יכולים לחיות?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בנושא המדיני, המפלגות החרדיות מאז ומתמיד לא הביעו עמדה נחרצת לגבי נסיגות או פשרנות מדינית. לא בעד ולא נגד. גדולי הדור הייתה להם דעה נחרצת מאד כלפי סוגייה אחת – מניעת שפיכת דם יהודי. כאשר היה יסוד סביר להניח שפשרנות מדינית תועיל למנוע שפיכות דמים, הרב שך והרב עובדיה הסכימו לכך. אך כאשר הוכח אמפירית שפשרנות מדינית מביאה לשפיכות דמים ולהתגברות הטרור, הרב עובדיה חתם והתבטא בנחרצות נגד כל המשך של תהליך זה.

הרב שך, אשר נחשב ליונה מדינית, התבטא בחריפות רבה מאד נגד השמאל בגלל עמדותיו האוניברסליות שבאות עם התנגדות להכעיס ליהדות. לכן הוא גם התנגד להצטרפות המפלגה החרדית לתרגיל המסריח של שמעון פרס, וכך גם התנגד להצטרפות לממשלת רבין. וגישה זו די מסכמת את העמדה החרדית בנושא - גם הגורמים שהכי התקרבו לשמאל, ראו בו גורם עויין מובהק ליהדות ולערכים השמרניים.

ההזדהות החרדית עם הימין נובעת בעיקר בגלל זהות ערכית. הימין בישראל הוא יהודי מאד, מסורתי, מכבד את ערכי המשפחה, הלאום והדת. ונוסף לזה הוא שומר על ארץ ישראל ומונע שפיכות דמים של יהודים.

אנחנו לא מטומטמים, ואלה שאך אתמול התבטאו בשנאה כלפי החרדים ועתרו לבג"צ נגד חוק הגיוס ונגד אקדמיה נפרדת לחרדים, לא הפכו פתאום למסורתיים מאתמול להיום. הפרוגרסיבים של אתמול, הם שונאי החרדים גם היום, ואף תקציב או שוחד לא יחפה על כך.