אאא

ההדלפות השיטתיות מהחקירות של נתניהו, מעוררות שאלות קשות על שלטון החוק ועל השמירה על זכויות אדם. האם מתקיים לעינינו הליך משפטי הוגן, או צייד מכשפות שתוצאתו ידועה מראש?

ראשית, חשוב לי לסלק מן השולחן את טענת "פגיעה באמון הציבור בשלטון החוק", שעולה כל פעם כאשר מישהו מבקר את המשטרה והפרקליטות. אין זו פגיעה בשלטון החוק כאשר הציבור לא מעניק אמון אוטומטי בפרקליטות ובמשטרה. כשם שמטפחים כאן באמצעות התקשורת ספקנות ואי אמון גורף באנשים המשמשים כפוליטיקאים, כך ראוי גם ראוי שלא יינתן אמון באנשים המשמשים כחוקרים ופרקליטים. העובדה שאדם משמש בתפקיד "שומר החוק" לא הופכת אותו לישר יותר או אנושי פחות מאדם המשמש כנבחר ציבור.

ולא זו אף זו, הגיוני הרבה יותר לתת אמון באדם שיש עליו מערכות בקרה רבות, מאשר על אדם שאין עליו בקרה כלל. פוליטיקאים מבוקרים על ידי מספר גורמים: יועצים משפטיים, מבקר מדינה, הכנסת, התקשורת, ועל כולם – ביקורת הציבור כולו באמצעות הקלפי. פוליטיקאי שמועל באמון, קלונו יפורסם וישלם על כך מחיר יקר. אך הפרקליטות לעומת זאת כמעט ואיננה מבוקרת, השחיתות פושה בה בהרחבה (תיכף פירוט), ואף אחד לא משלם מחיר כאשר היא פושעת או מתרשלת.

בקושי רב הוקמה נציבות הביקורת על הפרקליטות והועמדה בראשה השופטת הילה גרסטל, והיא "זכתה" ללינץ' ממוקד ואכזרי מידי הפרקליטים. הדברים שלה על הפרקליטות מסמרי שיער, ובראיון שלה ב"עובדה" אפשר להבין שמה שהיא חושבת חמור שבעתיים מהדברים שהיא אומרת. ומה שהיא אומרת הוא נורא כשלעצמו. הפרקליטות כמובן עשתה הכל כדי שהיא תעזוב את תפקידה, והסיכול הוגדר כהצלחה.

דוגמאות יש למכביר, וזו רשימה חלקית בלבד:

פרשת רות דוד. פרקליטת מחוז "מכרה" תיקים לעורך הדין המושחת רונאל פישר. משום מה לא נפתחה חקירה על כל התיקים שהייתה מעורבת בהן כפרקליטת מחוז. כנראה כדי למנוע רעידת אדמה ומפולת משפטית רטרוקאטיבית של מאות תיקים. דוד מואשמת רק על פרשות שאחרי פרישתה מתפקיד, וגם משפט פישר "מתמשך ומקרטע", ולא אתפלא אם בסוף יגמר בטיוח. המשפט הזה מסוכן ליותר מידי שומרי חוק.

ויש את פרשת האזנות הסתר הלא חוקיות של ניצב משה מזרחי, פרשת האחים פריניאן, פרשת רשות המיסים, פרשת האזנות הסתר והסתרתן בפרשת חיים רמון, ומהעת האחרונה – פרשת הפריצה לטלפון הנייד של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, כאשר העיתונאים הפורצים קיבלו חסינות מלאה ויצאו כנראה בלא כלום, וזה כדי להוכיח עבירות קלות יותר שעליהן לכאורה עבר נווה. כלומר, ישנה הכשרה של עבירות חמורות כדי להפליל בעבירות קלות את מי שלא נוח למערכת, ונווה היה מאד לא נוח.

וספציפית לגבי פוליטיקאים ומינויים - ההליך הפלילי שימש את הפרקליטות כדי לסכל מינויים של לא מעט אנשים, כאשר בסופו של דבר אחרי הרבה שנים התברר שמדובר בחקירת סרק. דוגמאות יש למכביר:

התיק התפור של יעקב נאמן, שכדי לסכל את מינויו לשר משפטים, פתחה הפרקליטות בהנחיית היועץ המשפטי מיכאל בן יאיר בחקירה על בסיס עדות שקר, בעקבות החקירה נאמן נאלץ להתפטר, ובסוף הסתיים התיק בזיכוי מהדהד בבית המשפט, ובביקורת חריפה של השופטים על התביעה.

רפאל איתן היה מועמד לתפקיד שר בממשלת נתניהו, ואתם מנחשים – נפתחה נגדו חקירה בגין פגיעה בפרטיות, וגם כאן – הזיכוי היה ברור ומהדהד.

עוד מקרה – עו"ד דרור חוטר ישי, היה יו"ר לשכת עורכי הדין, התנגד לאקטיביזם השיפוטי, היה חבר וועדת השופטים, וכמובן – נפתחו נגדו 3 תיקים, והוא נאלץ לפרוש מהוועדה לבחירת שופטים. בבית המשפט הוא זוכה בשלושתם.

ודוגמה ממלכתית – נשיא המדינה רובי ריבלין, היה מיועד להיות שר המשפטים בממשלת שרון, ואז הוא היה ידוע בהתנגדותו לאקטיביזם השיפוטי. ניחשתם נכון – נפתחה נגדו חקירה, הוא הואשם בשבעה אישומים, ונאלץ לוותר על תפקיד שר המשפטים. התיקים נסגרו כולם מחוסר אשמה.

במהלך הליך בחירות 2003, הפרקליטה ליאורה גלאט-ברקוביץ הדליפה לעיתונאי ברוך קרא אודות חקירה נגד אריאל שרון, במטרה להשפיע על המערכת הפוליטית. מקרה זה יוצא דופן כי ההדלפה נחקרה. גלאט ברקוביץ הועמדה לדין פלילי והורשעה.

בקיצור, לפרקליטות יש רזומה ארוך ורחב של שחיתות, תפירת תיקים, סיכולים ממוקדים, איומים, וטיוח של כל זה כאשר התיקים קורסים או נסגרים בחוסר אשמה. בכל מקום אחר בעלי תפקידים היו משלמים לכל הפחות בהעברה מתפקידם על מחדלים ושחיתות בסדרי גודל כאלה.

אלה שומרי הסף, אלה שומרי החוק, אשר מבקשים את האמון העיוור שלכם. חישבו היטב ובידקו היטב בטרם תתנו אותו, כי הם לא ראויים לו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ונחזור לנתניהו, לאף אחד אין מושג מה היה ומה לא היה במעשיו של נתניהו, אלה שקובעים בנחרצות "נתניהו מושחת" אין להם שום מידע או ראיה לכך, אלא זו פשוט דעה פוליטית. נוח להם לסלק יריב פוליטי באמצעות הטחת אישומים חסרי בסיס. וכך גם תומכיו, אין להם ראיות לזיכוי והם מאמינים על בסיס תפיסתם הפוליטית שאין כלום.

אבל יש כן דבר אחד ברור שגלוי לעין - אי תקינות ואי הגינות ההליך המשפטי. חקירת המשטרה בעניין נתניהו הייתה מרובת הדלפות מגמתיות, ואח"כ שיטפון הדלפות מהפרקליטות (כל הדלפה כזו היא פלילית). ההדלפות אינן הוגנות ואינן מאוזנות, אלא הן מציגות צד אחד בלבד של התמונה, ובלי שמתאפשר לנתניהו להגיב (תשוו את זמן השידור של נתניהו לזמן השידור של מדלפיו). הדלפות אלה מציירות את נתניהו כמושחת, ומשפיעים על ציבור הבוחרים וגם על השופטים. פרשנים ועיתונאים קובעים נחרצות שמדובר ב"תיקי ברזל", ממליצים לנתניהו לפרוש ולהגיע להסדר טיעון, ומדבררים גם המלצה "ללכת להסדר מדיני שידחה את המשפט".

האם מישהו יכול לומר בהגינות שיש כאן הליך הוגן? הם מישהו יכול לטעון שנשמרות כאן זכויות האדם? האם מישהו בכלל חשב לפתוח בחקירה פלילית כשם שנפתחה בהדלפה נגד שרון?

והשאלה הכי חשובה שהולכת כנראה להיות מושתקת באגרסיביות: האם מישהו ייתן את הדין כאשר התיקים נגד נתניהו יסגרו בלא כלום כשם שנסגרו עד היום 17 תיקי סרק שנפתחו נגדו? האם מישהו ייתן את הדין על הדלפות פליליות מכוונות שנועדו להרשיע אותו עוד בטרם משפט?