אאא

שופטי בג"ץ אמורים היו לדון היום (רביעי) בעתירה שהגיש חיים איינהורן, באמצעות עו"ד נועה לוי מהוועד הציבורי נגד עינויים, נגד המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שסגרה את תיק החקירה בעניינו.

לטענתם, החקירה נסגרה על ידי מח"ש בשל סף ראייתי נמוך, למרות שחיים איינהורן, שהוכה לחינם על ידי פרשי המשטרה, עמל להביא ראיות. כעת הם מבקשים את פסיקת בג"ץ.

עם זאת, בכניסה לדיון ביקש עורך הדין מטעם הפרקליטות לקבוע מועד אחר לדיון, בשל העובדה כי קיבל את התיק רק במסדרון בדרך לבית משפט, והשופטים נענו לבקשתו.

בראיון וידאו ל'כיכר השבת' מספר איינהורן תחילה, על פרטי המקרה בה היכו אותו. "זה היה במדרגות מבתי אורשנטיין לזכרון משה. באותו זמן התקיימה הפגנה בכיכר השבת, נראה לי בגלל גיוס בנות. הייתי בדרך להתפלל ועליתי במדרגות הצרות. הגיעו כמה ילדים שברחו מהשוטרים ועקפו אותי".

"אחריהם, נכנסו שתי שוטרים רכובים על סוסים, שכנראה רדפו אחרי הילדים. אחד מהם ירד מהסוס וקרא לי. הגעתי אליו ובלי התראה מוקדמת התחיל להחטיף לי עד שנפלתי על הרצפה. ניסיתי להגיד לו שאני גר באזור ולהראות לו תעודת זהות, אך הוא סינן כמה נאצות והלך מהמקום".

מספר חיים, "בלילה הגשתי תלונה למח"ש, בהמשך הגעתי בעצמי למח"ש והגיע גם עד ראייה להעיד, אך הם סגרו את התיק למרות שאמרתי להם איפה יש באזור מצלמות אבטחה כדי שיוכלו לראות מי השוטר שהכה אותי. הגשתי במקביל תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, ושם זכיתי".

"בשלב זה פניתי לעורכת הדין נועה לוי מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. לפני כן, הרגשתי דפוק. שעושים ממני צחוק. לתחושתי, הם הסתכלו עלי כאילו: 'בא איזה חרדי להתלונן כי נתנו לו כמה סתירות. שיגיד תודה שהוא בכלל חי'. הרגשתי עם זה מאוד גרוע. זה היה הפעם השנייה שקיבלתי את המכות. פעם ראשונה מהשוטר ופעם שנייה כשהרשויות במדינה מסתכלות עליך כמו אחד ש'בסדר קיבל מכות. אז מה יש?'".

איינהורן ממשיך, "עו"ד נועה לוי הגישה ערעור למח"ש אבל סגרו את זה בנימוק כי גם אם יתפסו את השוטר והוא יכחיש אז יאמינו לו. לכן הגענו לתביעה בבית משפט, למרות שכבר קיבלתי פיצויים בניצחון בבית משפט לתביעות קטנות". לטענתו, "הרביצו לי רק כי אני לבוש כמו שאני - חרדי".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עו"ד נועה לוי סיפרה בראיון ל'כיכר השבת', "את חיים, פגנו אחרי שכבר הגיש לבד תלונה במח"ש והציע להם את הראיות. המקרה שלנו, הוא חזק כי חיים עשה את הצעדים הנדרשים. מצא עדי ראייה, הביא את הכתובות של מצלמות האבטחה ובכל זאת - מח"ש נפנפה אותו, לא בדקה את המצלמות ולא זימנה את הפרשים לחקירה, למרות שבסך הכל היו שני פרשים באירוע הזה: אחד היה המכה, והשני היה הצופה באירוע, כך ששניהם רלוונטיים לתשאול אך מח"ש לא טרחה לזמן אותם וסגרה את התיק".

"לפי תשובת המדינה, הסיבה לסגירת התיק הייתה כי מח"ש סבורה שגם אם תאסוף את הראיות, הם לא מספיקות להעמדה לדין. כלומר: הם סוגרים את התיק מראש בגלל שאין ראיות, בזמן שהם לא עושים מאמץ מינימלי לאסוף את הראיות. באנו לבית משפט כדי לשאול: האם יש רף תחתון לאיסוף ראיות?".

היא מאשימה כי "הפרקליטות מצליחה לגרור זמן, וצריך לזכור שעילת סגירת התיק היא ראייתית וככל שחולף יותר זמן - כך קשה יותר לאסוף ראיות ולסמוך על השוטרים שיזכרו מה היה שם באותו הזמן. עשו פה משחק. הפרקליט מגיע ואומר לנו קיבלתי את התיק רק עכשיו במסדרון ואני לא יכול לקיים את הדיון עכשיו, ולכן הוחלט לדחות את הדיון במועד מאוחר יותר".

לדבריה, "יש כאן אמירה לאזרחים כי אין להם מה להגיש תלונות במח"ש כי המערכת כולה תפעל כדי למסמס את התלונה. אנחנו באים לבית משפט ואומרים לו: יש ציבור בישראל המרגישים כי השוטרים אלימים כלפיהם, ומח"ש לא פועלת בנושא. אנחנו כאן כדי שבית משפט יגיד שיש רף ראיות מינימלי לחקירה של מח"ש".