אאא

1.

לא קלים חייו של נציג ציבור, קשים חייו של נציג ציבור חרדי, קשים שבעתיים חייו של נציג ציבור חרדי בעידן הניו מדיה. ישנם לא מעטים מבני המגזר המחוברים למוקדי הודעות כאלו ואחרים ושזוכים לדעת בזמן אמת על מה שפעל ח"כ כזה או שר אחר למען תושבי הפריפריה החרדית די בכל אתר ואתר.

נאומים שלמים מעל דוכן הכנסת ובוועדות השונות מתומצתים למספר מילים עוד טרם נישאו והכל כדי לשלוח אותם בזמן אמת למוקדים השונים כדי שיפיצו את כל הטוב הזה בקרב מנוייהם. פעמים אף שמרוב לחץ שלא לאבד מומנטום, הטקסט הקצר נשלח עוד בטרם נשא הטאלנט את נאומו המכונן, נאום שלדעת עוזרו הצמוד של אותו ח"כ שם אותו בשורה אחת עם הנואמים הגדולים כדוגמת מנחם בגין ומרטין לותר קינג.

הגדילו לעשות אלו שחרב פונקציית הסטטוס בידם ולמעט זמנים שהצנעה יפה להם, הכל עושה את דרכו לסטטוס ומשם לכיסם של אנשי הקשר שנפל בחלקם הכבוד המפוקפק לדעת לפני כולם על עשייתו של האיש, שכל הקשר שלהם איתו מסתכם בזה שהם נשמעו להוראת גדולי ישראל והטילו לקלפי את הפתק שלהם ליום הדין ושהכניס את האיש לכנסת המינים. הסיבה העיקרית להתנהלות מהסוג הזה היא השטחיות.

גואל ועקנין
גואל ועקנין
הגדלה

אם כל חטאת בחיים הציבוריים זו השטחיות שגוררת אחריה הפרחת סיסמאות לשם כותרות ורגע לאחר מכן הכל נמוג וכלום לא באמת נעשה. כך התנהלו חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט בקדנציה הראשונה שלהם באותה ממשלה גרועה שקמה לאחר מערכת הבחירות בשנת 2013.

באותם ימים נכנסה לחיינו בסערה המילה "רפורמה" והחל מרגע כניסתה, בכל יום שמענו על רפורמה חדשה אותה יזמו שניהם יחד וגם כל אחד לחוד. רפורמה בתחבורה, רפורמה בתעסוקה, רפורמה בשירותי הדת, רפורמה בחוק הגיוס, רפורמה בשיטת המיסוי, רפורמה בדיור, רפורמה במילה רפורמה, כל אלו ועוד שלל רפורמות התחילו ברגע של שעמום אצל השניים שטרם הבינו את תפקידם המיניסטריאלי ומשם הדרך למסיבת עיתונאים, פוסטים בפייסבוק וציוצים בטוויטר היתה קצרה. שטחיות.

אין ספק, החיים בכנסת יכולים להיות מתישים ומשעממים ואפילו ח"כ אורי מקלב די זנח את העיסוק בפניות הציבור והחל להתעסק - לא בהצלחה יתירה - בנושאים פנים מפלגתיים בהם כמעט ולא עסק בעבר. נראה שההתאהבות של מקלב בערבובים ובמסע היח"צ שעושים עבורו אנשי לשכתו רק הולכת וגדלה. אחרי הכל, כמה אפשר להיות ספון בלשכה בכנסת או להסתתר מאחורי גלימתו של משה גפני, מבחינת אנשיו הגיע הזמן לצאת לאור וכך הם נוהגים. לא עוד מחזיק מפתחות של אי מי מהמפלגה. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אותם חדשים מקרוב באו, גם הם רוצים מעט הכרה ומילה טובה, ומשכך, הנפילה לזרועות השטחיות הינה טבעית.

נציג ציבור נשלח לכנסת כדי לסייע בראש ובראשונה לציבור ששלח אותו ושבגללו הוא זוכה לשכר הולם, לתנאים מפליגים, ללשכה, לרכב ולצוות עוזרים הסרים למרותו, ואם אחרי כל אלו הוא עדיין לא מספק את הסחורה אז הוא מועל בתפקידו ואת החרפה הזו לא ימחקו אלפי הודעות יח"צ וסטטוסים ברשת.

לטובת נציגי המגזר החרדי בכנסת אעשה סדר. כל עוד שתקציב הישיבות והכוללים אינו בבסיס התקציב, נכשלתם. כל עוד שמעמד מערכת החינוך החרדית לא מעוגן בחוק ברור שלא ניתן לשנות בגלל הרכב שונה של ממשלה, נכשלתם. כל עוד שהציבור החרדי נאלץ לעבור זובור תקשורתי בכל תקופת העברת תקציב, נכשלתם. כל עוד שכולל אברכים חדש שנפתח צריך לפעול שנתיים ללא תקצוב ממשלתי, נכשלתם.

זו רק תחילתה של הרשימה אבל שמחתי לעזור.

2.

בעת כתיבת שורות אלו, עדיין לא ברור איך תיראה הממשלה הבאה והאם בכלל תוקם אחת כזו, או ששוב נצא למערכת בחירות יקרה, מעייפת ובעיקר מיותרת. על דבר אחד כבר כן ניתן לחתום וזהו מבנה האישיות של הטוען לכתר ראש הממשלה, בני גנץ.

במהלך השנה האחרונה קיימתי אין ספור שיחות עם האנשים הקרובים אליו ביותר, אלו שלאחר ישיבות העבודה איתם הוא הלך לישון ואיתם הוא גם התעורר בבוקר שלמחרת. אליבא דכולם מדובר באדם טוב, ערכי וישר דרך שראה בתפקידיו השונים שמילא בצבא סוג של שליחות למען העם והארץ. כך ממש ללא שום גוזמא. אחד שראה במודל הצבאי כפי שהוא כיום את כור ההיתוך של החברה הישראלית ואף הכיר את פקודיו וידע על מצבו הכלכלי והמשפחתי של כל חייל וחייל מאלו ששירתו תחתיו.

נקודה אחת תפסה אותי בכל שיחה מחדש. תמיד וללא יוצא מן הכלל, לאחר כל מילות השבח הגיעה המילה "אבל". בין אם הדובר היה מכר מתקופת הצבא ובין אם הוא היה מכר מהתקופה שלאחר השחרור, תמיד הופיעה לה המילה הזו לקראת סיומה של השיחה, מה שהיה גורר לפתיחת דיון חדש. "אבל האיש לא מסוגל לקבל החלטות". הא ותו לא. טענה זו כלפי בני גנץ עברה כחוט השני בכל שיחה עם כל גורם שבא איתו במגע.

אם נשחזר לרגע את תקופת הדמדומים שלו בין הצבא לפוליטיקה ניזכר בלא מעט אירועים שמאששים את הטענה הזו. גנץ התגלה כחסר יכולת לקבל החלטה על כניסה או אי כניסה למדמנה הפוליטית. הוא גם התקשה להחליט לאיזו פלטפורמה פוליטית הוא מצטרף ובשלב שלאחר מכן הוא אף התקשה להחליט מי יהיו חברי הצוות האסטרטגי שלו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האיש התקשה להחליט באשר לזהות משרד הפרסום אותו הוא ישכור לטובת הקמפיין ולו מהעובדה הפשוטה שהוא היה חסר יכולת להחליט לאיזה מהבעלים של משרדי הפרסום הוא יותר מחויב. חוסר היכולת של גנץ לקבל החלטות בכל הצמתים בחייו ובתוספת חוסר היכולת לרסן את שותפו יאיר לפיד במהלך הקמפיין ואף כעת מעידים כאלף עדים על אי יכולתו לכהן בתפקיד ראש ממשלה במדינת ישראל, שהיא מהמדינות היותר קשות ומסובכות לניהול.

בני גנץ לא נכנס לפוליטיקה כדי להתמודד מול סתיו שפיר מי צורח חזק יותר בוועדות הכנסת, או לחילופין להתמודד מול מיקי זוהר מי מדבר יותר שטויות בטייק אחד. גנץ נכנס לזירה כדי להיות ראש ממשלה, הוא שכר צוות ישראלי – אמריקאי יקר מאוד רק כדי לנהל קמפיין לראשות ממשלה, אבל נראה ששוב הכל קורס לו.

נתניהו נמצא באחד מרגעי השפל הגדולים שלו. קשה עד בלתי אפשרי לראות אותו נחלץ מכל התיקים בהם הוא נחשד (טור זה נכתב במהלך השימועים שנערכו לו) ואת זה בני גנץ לא מבין שהוא צריך לנצל. עם כל אחד משורות הליכוד הטוענים לכתר יש לנתניהו (האיש והרעיה) חשבון אישי ולאף אחד מהם הוא לא יפרגן את התואר מ"מ ראש הממשלה. נקודה.

האדם היחיד כיום שכבר נמצא בזירה הפוליטית ואין לנתניהו מלחמת עולם מולו, זה גנץ, ובמקום שינפנף מעליו את שותפו המוטל על גבו כאבן כבדה, יסגור הסכם עם נתניהו, הסכם שאולי בעתיד הלא רחוק יכניס אותו לאקווריום במשרד ראש הממשלה, הוא מתקשה לקבל את גם את ההחלטה שבה טמון כל עתידו הפוליטי. מלחיצה אותי הידיעה שאחד כזה היה רמטכ"ל, מפחידה אותי המחשבה שיש סיכוי לעוד אחד כזה לטפס בסולם הדרגות ולהיות רמטכ"ל.

"אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר".