לאחר האכזבה היפנית מהשבוע שעבר שפרטה בצרימה על עצביי החשופים, הרגשתי צורך עז להתדפק שוב על מסעדה בעלת אוריינטציה אסיאתית מובהקת. שכן יהיה זה חוסר אחריות מצידי להוציא לעז על הסקטור כולו בגלל מעידה חד פעמית שכזו. ובאמת שישנם מסעדות ראויות לשמן שמגיע להם מקום מכובד "במזרח".
למשל, המסעדה אשר פקדתי השבוע בגבול הדק שבין תל-אביב לר"ג, "קורוסין" שמה.
אין מה לומר, תהום עמוקה פעורה בין קורוסין למסעדת Taiku היפנית המאכזבת ביותר שדרכתי בה מעולם. ובכל זאת, היה פה נס גלוי שגם לאחר הטראומה החזקה בTaiku אשתי לא שאלה אותי: "איפה פה הרבנות?" אני בתמורה הבטחתי לה: "את תראי, אנחנו עוד נאכל במסעדה יפנית/סינית/תאילנדית טובה בקרוב". בחסדי שמיים, הבטחה זו לא איחרה להתממש.
מכיוון ש"שלום בית" הוא לא עניין של מה בכך, הזמנתי שלשום שולחן בקורוסין לשעה שבע בערב. בפועל, איחרתי בחצי שעה בגלל תשעה יהודים במתחם הבורסה שחיכו לעשירי לתפילת מנחה... הצטרפתי בחפץ לב לתפילה שהתארכה יתר על המידה, (בסגנון ספרדי מובהק, עם פיוטים וסלסולים של תפילת חג) אבל הפינוק שבא לי לאחר מכן בהשגחה העליונה היווה פיצוי הגון לאיחור הנדיב.
בתפריט הרשמי השם המלא של המסעדה הינו: קורוסין-מעדה סינית קסומה". וכשמה כן היא. המסעדה אכן קסומה ומקסימה, באמת. אני מצטער אם חלק מהנכתב כאן הוא קלישאת הקלישאות בעיניכם, אבל חייב אדם להודות על האמת בלבבו, לא?
המסעדה מרווחת וממוזגת לעילא אף לשיטת המחמירים בעניין. ואני בהחלט נמנה על המחמירים בכל מה שקשור למיזוג. לשיטתי, ארוחה בתנאי תת חמצן כמו מזגן מקרטע ורופס, גם אם מדובר במעדנים שמצויים על שולחנם של מלכים, לא שווה כלל ועיקר.
מיזוג ראוי מהווה פקטור בעיצוב החוויה ברמה של שלושים אחוזים לפחות מסך החוויה הכללית. אני למשל מתעקש לנהוג ברכב כשרמת הקירור לאחר שלוש דקות היא קיפאון. ולמעשה, בהצצה למראה הפנימית אפשר להבחין בפינגווינים שמרקדים על המושב האחורי.
או כפי שאני מסכם למעירים ולמעירות: "קר לכם? תביאו סוודר מהבית".
המלצרים הנדיבים ומנהלת המשמרת רחל שקידמו את פנינו, התעלו על עצמם ברמת ובטיב השירות במהלך כל הערב הנהדר. מכיוון שהפעם הגעתי בקיבה ריקה הגדושה בציפיות, הארוחה יצאה קצת "כבדה" מהרגיל. בארוחה טעימה שכזאת אי-אפשר לתת סימנים, על כן אפרט את מצעד המזון שהיה מנת חלקנו באותו ערב.
אני התחלתי במרק וון טון עם כיסוני בשר (קרעפלאך) שהיו מבושלים ורכים בדיוק של אלפית השנייה. ואילו אשתי הלכה על מרק תירס שהיה טעים וביתי, סמיך במידה ולא בצקי. ליוויתי את המנה הראשונה בסלט סיני חמוץ-מתוק שהיה טרי ומרענן בפה (מדובר בסלט קר).
אשתי העדיפה את האגרול הקלאסי שהיה פריך ולא שמנוני בטירוף כפי שבדרך כלל קורה.
בתחילה עלה בדעתי להיצמד באותו ערב ל"סטלה", הבירה הבלגית הטובה ביותר לדעתי. ולמקרה שלא ידעתם, ישנם מאות סוגי בירה בפס הייצור הבלגי. אולם, לאחר מחשבה שנייה ומאומצת וויתרתי על הרעיון לטובה כוס יין "קברנה-מרלו" של מסדרת "גליל-פרייבט קולקשיין" של כרמל מזרחי. מדובר ביין שולחני סביר בהחלט ביחס למחיר המבוקש, 22 ₪ לכוס יין.
תוך כדי העלאת קולות תענוג מצידי למורת רוחה ולבושתה של אשתי, המסעדה התמלאה בקצב מהיר. שכן, אנחנו היינו הסועדים היחידים בחצי השעה הראשונה.
למנה העיקרית התלבטתי קשות (כמה פעמים אפשר כבר לראות את המילה "סצ'ואן"?) בין "קאפאו" (שזה אנטריקוט על בסיס נענע, שום והרבה פלפל חריף-צ'ילי) לרצועות בקר בשום ללא שם תואר נוסף. החלטתי למתן קצת את מינון החריף שאני יוצק לאחרונה לקיבתי כגופרית וביקשתי יפה את הבקר בשום. על הברווזים שבתפריט ריחמתי. מסתבר שלא טעיתי. מדובר במנה מנצחת ובתענוג לא קטן.
בעוד אני מנסה למתוח את איבריי לקראת משימת הלעיסה הבאה עלינו לטובה, פלטת עץ ועליה מחבת לוהטת שירדה לפני שמונה שניות לכל היותר מלהבות הגז הונחה בפניי ומשקפיי נמלאו באחת, אדים של שמחה וגיל.
הבשר היה רך וספוג היטב בכל המיצים והרטבים שיש למטבח האסייתי להציע. הירקות ובעיקר הבצל, היוו משקל מכריע לטיב המנה.
עם כל טעימה וטעימה התחדדה אצלי ההכרה בהכרזתו של רבי אלעזר ב"ר שמעון "שישו בני מעיי שישו" הידועה לכם מפרק השוכר את הפועלים שבמסכת בבא מציעא. ללא ספק אגרויסע מציאה...
בעוד אני מתפעל ובוחן את המנה מקרוב, כהרף עין הגיע לו האורז המטוגן עם הירקות שגם לאלה שהתרגלו לאורז "אחד אחד" העיראקי המיתולוגי יש מה ללמוד ממנו.
אשתי נכנעה להמלצתה של המלצרית על מנת היום ולא התאכזבה: דג מוסר ברוטב טריאקי חם על מצע פירה נימוח וקוביות חציל מטוגנות. מנה שהסתכמה במילה אחת: פצצה.
הדג הגיע כרצועות פילה שנצרבו היטב על הגריל בעסיסיות שאין לה סוף. וכל תיאור נוסף שלי למנה זו יפחית מערכה הרב.
כדרכי בקודש, וויתרתי על הקינוח המתוק שאסור עליי לחלוטין. מה גם שמרחק של ביס בודד היה ביני לבין עילפון על ריצפת המסעדה.
אשתי לא וויתרה על הגחמה, ביקשה וקיבלה קרמבו בציפוי שוקולד מריר ובמילוי גלידה בטעם אספרסו. כדור הסורבה פסיפלורה שהונח לצד גוש השוקולד הממאיר הזה היה עז בטעמים (כהגדרתה) ומרענן.
בעבור כל זאת, תיפרדו יפה מ300 ₪ ללא תשר, שזה לא יקר לכמויות האוכל שפירטתי לעיל. אתם מוזמנים בחפץ לב להתרשם ולנסות לחלוק על דעתי.
שנים שלא יצאתי בתחושה כה טובה ממסעדה. לא תחושת רעב ופראייריות מחד ולא לאות שמאפיינת התנפלות מהירה ורעבתנית על השולחן ותכולתו מצד שני. שעה ורבע של ארוחה ראויה לציון ולשבח.
קורוסין
כשר למהדרין-גלאט בהשגחת הרבנות ר"ג
בשרים-הרב לנדא, הרב רובין, הרבנות ירושלים ובד"צ אגודת ישראל.
משגיח צמוד במקום.
ז'בוטינסקי 1, בית דימול מתחם הבורסה, רמת גן.
טל': 03-7526222
פקס': 03-7526223
א'-ה': 11:30-23:30
ו': סגור
מוצאי שבת: שעה לאחר צאת השבת-23:30
חדר אירועים פרטי עד 50 סועדים במקום.
קייטרינג לאירועים כולל משלוחים עד בית הלקוח.