אאא

אני אהיה שם. 

כן כן, אני בחור חרדי מן השורה, לא ליכודניק ולא ביביסט, אצא להפגין ולמחות ברחובות אם וכאשר תתקיים מחאה ציבורית כנגד הרדיפה המשפטית שעובר בנימין נתניהו. 

אני אצא, למרות שאין עתותיי בידי ולמרות שמעולם לא הפגנתי בעד או נגד משהו. אינני אנרכיסט או פורע חוק, אצא רק בכדי להביע את מחאתי האזרחית הלגיטימית.

אצא להפגין, לא משום שאני חושב שבנימין נתניהו הוא המנהיג הטוב ביותר למדינת ישראל בעת הזאת. הוא אכן מנהיג דגול ונדיר, אבל כבר אמר מי שאמר: "בתי הקברות מלאים אנשים שאחרים חשבו שאין להם תחליף". 

נכון, קשה לומר שבטווח הקרוב אנחנו רואים מישהו שיכול להיכנס לנעליו של נתניהו, ולמרות זאת, צריך להודות, שגם לנתניהו יש חסרונות. על אחת כמה וכמה בהתנהלותו במערכות הבחירות האחרונות, בעודו מנסה לחמוק מציידיו המשפטיים אטומי הלב, הוא ביצע מספר טעויות קריטיות שהביאו אותו למצבו הנוכחי. אבל למרות שהוא טעה מספר פעמים, עדיין אצא להפגין ולתמוך בו. 

זה גם לא משום שכחרדי עלינו להגן על בן ברית נאמן. נתניהו הוא לא בדיוק בן ברית נאמן, אלא הוא פוליטיקאי כמו כל פוליטיקאי - נאמן לך מתי שמשתלם לו, ובוגד בך מתי שעוד יותר משתלם לו. במשחק האכזרי הזה אין מקום לברית על בסיס חיבה והערצה אישית, יש מקום רק לשיקול קל של תועלת והפסד עבור הצרכים הזועקים של הציבור אותו אתה מייצג, צרכים שנחמסים חדשות לבקרים בידי גורמי שלטון שונים. 

דווקא משום כך, רבים שואלים את שאלת המאה: מדוע שהציבור החרדי לא יבצע עסקה שתכלול את ראשו של נתניהו תמורת הסדר סופי של חוק הגיוס עם יאיר לפיד? לפיד ירד על ארבע וייתן את הסכמתו לנוסח סופי ובכך הסוגיה הבעייתית הזו, שכבר מלווה אותנו למעלה משני עשורים עוד מימי אביו של לפיד - תרד באופן סופי מעל סדר היום. מדוע שלא נסכים לכך תמורת העברת השלטון לידי כחול לבן? 

בעיתונות מופיעים ציטוטים מפני גורמים בממשל האמריקאי שגורסים כי בשל הכאוס השלטוני בישראל הולכת וחומקת ההזדמנות הנאותה ל"עסקת המאה" אותה רוקח הנשיא טראמפ בין ישראל לפלסטינים. עבור הציבור החרדי הכאוס השלטוני דווקא יכול להוות הזדמנות נדירה לביצוע 'עסקת המאה' פנים ישראלית "חוק הגיוס תמורת הפלת שלטון הימין". 

והרי אין מקום לסנטימנטים אישיים כאשר על כף המאזניים מונחת הזדמנות כזו. מה גם שנתניהו עצמו, ברפיסותו, נושא חלק לא מבוטל באשמה לכך שהגיע לאן שהגיע. כולם היו בניו: מנדלבליט, רוני אלשיך, ניר חפץ, ועוד ועוד. 

וכאן רבים וטובים שואלים: אז למה לא?! 

זו טעות, רבותי. השאלה הזו מבוססת על טעות. אילו המאבק כאן היה על ראשו של נתניהו גרידא, אז אולי היה מקום לשקול כך את הדברים, אבל המאבק כאן הוא לא על ראשו של נתניהו אלא על השלטון במדינה. המאבק הוא מי ימשיך לשלוט כאן בשנים הבאות. וזו כבר שאלה שנוגעת לנו מאוד מאוד. 

השאלה היא האם הציבור יכול לומר את דברו ולהציב בראשו מנהיגים חזקים שיובילו את המדינה על פי תפיסת עולמם, או שהמנהיגים הנבחרים יהיו שבויים בידי עדר משפטנים ופקידים, שחלקם עילגים ממש. חלקם שקרנים ואגואיסטים, אנשי שמאל בעלי תפיסת עולם מצומצמת כחודו של מחט, אנשי השבט הלבן רודפי מיעוטים כרוניים, חסרי אחריות וחמלה וחוש צדק בסיסי. 

המאבק הוא האם מי שישלוט כאן במדינה יהיה מי שקיבל את תמיכת רוב הציבור באופן דמוקרטי והוגן או מי שעמד בתנאי סף מטופשים של קבלה למשרה ממשלתית פקידותית בשילוב קשרים אפלים עם חברי ועדת האיתור המקומית במשרד. 

אל תטעו, במאבק הזה אנחנו נמצאים בצד אחד בלבד. לא בחרנו בצד הזה, מישהו כבר בחר בשבילנו. לעולם לא נצליח להימנות על חברי כת הפקידים, הכניסה למועדון הזה סגורה בפנינו. בבחינת אמור לי מי חבריך ואומר לך מי שולט עליך. 

במשך שנות שלטונו של נתניהו, ככל הנראה הוא סבר שניתן לחיות בשלום אלו לצד אלו. בתמימותו הוא האמין לבלוף המטופש של "איזון בין הרשויות". מי שדווקא צחק ובז לתמימותו היו הפקידים והמשפטנים, הם בזו לו ולחוסר היכולת שלו לנצל את עוצמתו השלטונית. הם החליטו ללמד אותו בדיוק מי מאזן את מי ומי נשאר בסוף היום עם חיוך גדול גדול מאוזן לאוזן. הוי התמימות. 

ולכן, אני אצא לרחובות.

אני אצא לרחובות כי גם אם יאיר לפיד יחתום לי על כל מסמך שאבקש ממנו בנוגע לגיוס, הרי שתוך כדי דיבור הוא כבר יקרוץ למשפטן המשרדי, שיקרוץ ליועץ הממשלתי, שבתורו יקרוץ אף הוא לשופט התורן: מצטערים, הניסוח אינו חוקתי. היתה עסקת המאה, נהפכה לבדיחת המאה. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כל מי שבקי מעט בהתנהלות שלטונית וזוכר את אשר אירע כאן בימי ממשלת לפיד יודע להבחין שיאיר לפיד לא מהווה עבורנו איום בגלל חוק הגיוס. הוא סתם פרזנטור שמדגמן נושא חם עליו הוא תפס טרמפ. הולדתו וקבורתו של סאגת הגיוס היו בבג"צ, וכל שאר הדיבורים אודותיו הם בגדר אוויר חם ותו לא. ולא רק חוק הגיוס, כמעט כל נושא חקיקתי משמעותי רלוונטי איננו נתון לשליטתם הבלעדית של חברי הכנסת ושרי הממשלה. 

האיום האמיתי מכיוונו של לפיד הוא דווקא בפרטים הקטנים. הפחד האמיתי הוא מהגב שיקבלו הפקידים והמשפטנים במשרדי הממשלה כדי להמשיך ליישם את תפיסת עולמם הצרה והמחניקה. צא ולמד בלשכותיהם של הח"כים החרדים כמה פניות לעזרה מתקבלות כנגד החלטות קטנות ומחליאות שנרקמות כנגד הציבור החרדי בלשכות היועצים ומנהלי האגפים למיניהם. 

צא ולמד יתירה מזו, כמה חשקו הח"כים החרדים לדורותיהם בתפקיד יו"ר ועדת הכספים. משרה אפורה, נטולת ג'ובים ותופיני שלטון למיניהם. ח"כים אחרים מסיעות שונות שנצמדו למשרה הזו לא הצליחו לייצר ולו עשירית מהעוצמה שיצרו ממנה גפני ועמיתיו, כיוון שהם לא הבינו שהיתרון היחיד במשרה הזו היא יכולת השליטה באנשי המנגנון הפקידותי שלעיתים נוהגים ברוע לב ואטימות כלפי ציבורים גדולים. עבור אנשי השבט הלבן, היכולת הזו מיותרת לחלוטין. 

ולכן, אני אצא לרחובות. לא בשביל נתניהו, אלא בשביל המאבק. אין עתותיי בידי אך זהו המאבק האמיתי על העתיד. המאבק על מי שישלוט כאן, האם אנחנו - הציבור ישלוט באמצעות נציגיו הנבחרים, או שקומץ האנשים הללו שברובם בכלל בחרו את עצמם לתפקיד כדי לרדות ולשלוט בנו.

אסור לתת להם לנצח, חייבים לעשות הכל.