אאא

לכבוד חג החנוכה, אתר "כיכר השבת", האתר החרדי הגדול בעולם, הזמין אתכם הגולשים לספר לנו - "מה הנס שלהם" - ולהצטרף לתחרות שבסופה, הגולשים יבחרו את הנס שיזכה את השולח בחופשה זוגית בקפריסין.

אלפי גולשים נענו ליוזמה ושלחו אלינו את סיפורי הנסים שלהם, מתוכם בחרנו את עשרות הסיפורים המדהימים ביותר, ובמהלך ימי החג נפרסם אותם עבור הגולשים.

הגולשים יבחרו את הסיפור הטוב ביותר, שיזכה את שולחו בחופשת חורף חלומית במלון הספא הכשר הגדול באגן הים התיכון - ריזורט BLUE LAGOON 'הלגונה הכחולה', על שפת הים, בעיר הנופש המבוקשת פאפוס באי קפריסין. ההצבעה על הסיפור המרגש ביותר - בתחתית העמוד.

סיפורה של אמא צעירה

 לפני בערך 20 שנה, הייתי אמא צעירה ל-2 בנות. באחד הימים פתחתי את החלון בחדר הבנות, ושמתי את הכריות והשמיכות על אדן החלון לאוורור בשמש. אני במטבח, מבשלת ארוחת צהריים, והקטנה שלי בת השנתיים משחקת לידי על הרצפה.

לפתע, אני שומעת שקט.

מסובבת את הראש, ורואה שהיא לא לידי. תפסתי את עצמי בבהלה, ומיד רצתי לחדר עם החלון הפתוח. לא היו בו סורגים, זו היתה קומה שלישית!

אני קוראת לה - ואין עונה. אני מסתכלת על החלון, ורואה שחסרות בו הכריות. צעקתי מרוב בהלה, פחדתי להסתכל למטה.

לפתע, אני שומעת את סבא שלי, שהיה גר מתחת, צועק וקורא לי. אני מסתכלת, ואני רואה נס עצום. מתחת לחלון הזה היה חבל הכביסה שלו, הילדה טיפסה על המיטה, הגיעה לחלון ונפלה יחד עם הכרית - כשהיא מעל הכרית, היישר על חבל הכביסה של סבא שלי, ששמע בום מכיוון החלון הזה, וראה אותה בחלון. זה היה עוד נס בפני עצמו שהוא שמע את הרעש ובדק מה זה, עוד לפני שהיא הספיקה לזוז וחלילה ליפול הלאה.

ברוך ה' הוצאנו אותה בלי שום פגע ואפילו עם חיוך על פניה. תודה לה' על הניסים שעושה עמנו תמיד.

סיפורו של דניאל

בהיותי בן שנתיים וחצי נשרף לנו הבית כליל. אני נשרפתי ונפצעתי באורח קשה מאוד, הייתי מורדם ומונשם ואושפזתי במחלקת טיפול נמרץ במשך שלושה וחצי חודשים, עם מסכות לחץ וכו'.

לצערי, אחותי בת ה-3 וחצי נפטרה באסון שאירע לנו, אך אני בחסדי שמים ורחמי שמים אדירים, ניצלתי כנגד כל הסיכויים.

נשארו קצת צלקות בפנים ובידיים אך בזכות הצלקות האלה אני זוכר כל יום ויום את הרחמים ואת הנס שה' יתברך עשה איתי.

סיפורו של אמיר

אשתי הייתה בשיעור על צניעות, ושמעה שם שמי שהולכת בצניעות מצילה חיים, הן לעצמה והן לכל אדם או חייל בארץ ישראל ולקחה על עצמה להיות צנועה בהידור גדול.

לאחר כשבוע ימים, היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים וניצלה בנס גדולה יחד עם 5 ילדינו, כאשר 4 מוטות ברזל פגעו בגופה!

מה שהציל אותה לדברי הרופאים היה 2 מ"מ של בגד שהיא לבשה, 2 מ"מ!

מוטות הברזל ברכב (צילום: הגולש אמיר)
מוטות הברזל ברכב (צילום: הגולש אמיר)

סיפורו של יאיר

הסיפור הוא של הוריי שקראו לי יאיר בשל הנס שחל בימי האורות האלו.

זה היה לפני מספר שנים, הוריי נקלטו להריון אחרי 8 שנים של המתנה קשה, עם שתי הפלות. הם שמחו מאוד אך הרופאים דאגו להכניס אותם ללחץ וטענו שהתינוק עם מום מסוכן שעלול לפגוע באם ובתינוק.

אבי, פנה אל הרב אלעזר אבחוצירא זצוק"ל, שאמר לו: 'יאיבני, אתם ממשיכים'. אימי שתחי, פחדה נורא, אך הם המשיכו בברכתה רב.

ביום הלידה, אימי חששה מאוד אבל קיבלה טלפון מאבא, שאמר לה: 'הרב אמר מזל טוב, והריים לחיים'.

ברוך ה' הייתה לידה טובה ובריאה, וברוך ה' אני חי ונושם היום עם שני ילדים, שכל אחד מהם זה עוד סיפור שלם בפני עצמו.

על הניסים והנפלאות, תודה לה'.

סיפורו של אביב

היה זה יום רגיל לחלוטין, חודש לפני בר המצווה הראשונה שחגגנו בביתנו, לילדנו הבכור.

אחיו הקטן בן ה-6 חצה את הכביש במטרה לחבור לחבריו למכינה, יום לאחר מסיבת סידור. מכונית העיפה אותו באוויר והילד יצא עם שריטות קלות.

סיפורו של מ.ש.

ילדיי ישנים בחדר ממ"ד. החלון של החדר, כידוע, מאוד כבד. לפתע החלון נפל על המיטה של הילדה - במרחק של ס"מ בודדים מהילדה, וממש יצאנו בניסי ניסים בחסד ה' עלינו.

סיפורה של רבקי

זה היה תקופה ארוכה שבעלי סבל מתשתושי ראיה, אך לא הבענו התייחסות מיוחדת, מאחר ובדיוק הוא החליף מספר במשקפיים.

ביום חמישי, בעלי נכנס הביתה ומעד, ואמר לי שיש לו כמין מסך שחור בעיניים. הבנתי שזה מצריך בדיקה רפואית, אך שום רופא בעיר לא היה מוכן לקבל אותנו בגלל השעה אך קיבלנו הוראה לצאת מיידית לבית החולים.

הגענו לתל השומר, שם המתנו והיינו בטוחים שעוד הלילה נחזור, אלא שכבר בבדיקת העיניים הבנו שהבדיקה לא תקינה, כשנשאלנו: "למה חיכינו עד עכשיו?".

לא הבנו במה מדובר. נשלחנו כהמשך טיפול, לבדיקה נוירולוגית שגם לא היתה תקינה. משם ירדנו לעשות סיטי. הנוירולוגית אמרה שהיא לא מצפה לתשובה מיידית, אך כשחזרנו למיון שמעתי את הנוירולוגית משוחחת בטלפון ומדברת על הגיל של בעלי.

הבנתי שזה קשור אלינו, נצמדתי אליה כשבעלי נח בכורסא, ושאלתי מה קרה כל כך מהר? היא הרי אמרה שהיא לא מצפה לתשובה מיידית. היא אמרה לי: "לומר לך את האמת?". אמרתי לה: "ודאי, במה מדובר?".

היא סיפרה לי שיש גידול ממש רציני בראש.

במהלך הלילה, ההמתנה לבדיקת אם.אר.איי. היתה ארוכה, כך שרק בבוקר רצו להכניס אותנו, ואז קיבלנו הוראה מהרב לעבור לבית חולים 'איכילוב', שם מיד שהגענו ביצעו אם.אר.איי.

במהלך השבת היינו מאושפזים בטיפול נמרץ, וביום ראשון היה הניתוח הראשון כדי לנקז את הנוזלים ולהוריד לחץ מהמוח.

במהלך השבוע קיבלנו מידע שיש מנתח מיוחד בגרמניה שיש לו ניסיון והוא מתחייב ל-95% הצלחה, כשכאן בארץ נתננו סיכויי תמותה וטיפולים בלי הבטחה להוציא את כל הגידול.

הגענו לגרמניה, בזכות כל עם ישראל שתרם מכספו, כיוון שהניתוח עלה כמה מאות אלפים שלא יכולנו לחשוב על זה בכלל. כלם אמרו לי, זה לא הדאגה שלך, יהיה בסדר.

בעלי נותח במשך 8 שעות בגרמניה, זה היה זמן קשה מאוד כי אין שם שום תקשורת עם הצוות הרפואי בזמן הניתוח.

כשהסתיים הניתוח, בחסדי השם, אמר לנו המנתח שאין לו מושג במה זכינו, הגידול היה ענק והיה מאד קשה להוציא אותו, הוא היה קרוב למערכת העצבים ולבית הבליעה, מה שאומר שהוא יכל פתאום להיחנק ולמות.

עברנו בגרמניה שלושה שבועות של אשפוז קשה, עד כדי שתיה רק מקש ורק אוכל מוצק, כי זה מה שהוא יכל לאכול והוא למד ללכת מחדש. כיום, ברוך השם, מה שנשאר זה רק עיוות קל בפנים.

חוץ מלהודות יום יום על חיים במתנה - אין לנו מה לעשות.

סיפורה של שני

אני ומשפחתי היינו על המטוס בדרכנו לישראל, מקנדה, שם חגגנו בשמחה משפחתי.

כשכבר היינו במסלול ההמראה, הודיעו לנו פתאום שיש תקלה במנוע.

אם לא היו מגלים זאת קודם, חס וחלילה היו מגלים זאת כשהיינו כבר מעל האוקיינוס.

סיפורה של רחלי

זה היה יום שישי, שעתיים לפני שבת שהייתה חורפית במיוחד. נתקענו עם הרכב בדרך לשומרון, והיינו ללא קליטה סלולרית!

התייאשנו מלהגיע לשבת, ונערכנו בבכי לשמור את השבת מתחת אחד העצים.

ואז, משום מקום, הגיע רכב קטן (מאוד) ובו ערבי שהציע לנו להגיע איתו ליישוב הקרוב.

הסכמנו, וכך הצלחנו להגיע כ-10 דקות לפני שבת, וגם הספקנו משם לטפל ברכב שנתקע.

סיפורו של אליהו ס.

בערב חג שבועות האחרון, נסעתי עם אשתי ושני ילדי הקטנים לכיוון ביתר עילית, להתארח אצל אחי.

בעליות של ביתר, ממש 7 דקות לפני הכניסה לעיר, אשתי והילדים היו רדומים ואני, נרדמתי על ההגה.

התנגשתי בגדר שממש צמודה לתהום, אך ברוך השם יצאנו בריאים ושלמים - בלי שריטה!

אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היתה גדר, האוטו הלך כפרה ואנחנו חגגנו את החג בשמחה.

סיפורה של שמרית

אנחנו גרים בשכירות בבית פרטי, משפחה בת 10 נפשות ב"ה - הורים ו-8 ילדים שיהיו בריאים. 2 הקטנים ישנים בחדר הורים וכל השאר בחדר אחד.

יום ראשון ד' בתמוז תשע"ט, לא הצלחתי לקום מוקדם כרגיל, מכיוון שקמתי בלילה לתינוק ופתאום התעוררתי לקול רעש חזק מאוד, רעש שלא נגמר, זה לא רעש של התמוטטות ערמת כיסאות, אלא מעבר לזה.

זינקתי מהמיטה בבהלה וכשפתחתי את דלת החדר נחרדתי לראות אבק יוצא מחדר הילדים. צרחתי כמו משוגעת: "יש מישהו בבית?", צרחתי לבעלי, אבל אין קול ואין עונה! פחד.


פחדתי לשמוע קול חלוש מהחדר. רועדת כולי התקשרתי לבעלי, והוא לא עונה... נכנסתי ללחץ, מכיוון שלפעמים הוא נח בחדר הילדים אחרי העבודה והתפילה.

בעלי שלח לי הודעה שנכנס להתפלל ואבן נגולה מליבי, ב"ה הוא לא בבית. "תענה דחוףףףףףף" - סימסתי לו.

הוא חוזר אליי ואני שואלת בצרחות מלוות בבכי: "איפה הילדים? התקרה קרסה... איפה הילדים?".

"כולם הלכו", הוא עונה לי.

"אתה בטוח? גם לקייטנה?", הוא הרגיע אותי שכולם במוסדות הלימוד וגם הבת האמצעית (7) שמשמיים רשמנו אותה לקייטנה.

בעלי מעדכן את אבי היקר והאהוב ונכנס בינתיים להתפלל ולהודות על הנס העצום.

התקשרתי היסטרית לאחותי היקרה והמדהימה ובחצאי מילים סיפרתי לה מה קרה, עזבה את העבודה (מחוץ לעיר) ובאה אליי. הרי מי החברה הכי טובה שלך אם לא אחותך, המשפחה שלך.

שלפתי את הקטנה מהמיטה יחד עם התינוק בעריסה ויצאנו לחצר. אבי היקר והאהוב וחמי היקר והמקסים באו לעזור ולהיות ביחד ברגעים הקשים. חמותי היקרה והמיוחדת שאין שניה לה, וגיסתי היקרה והמדהימה עזבו הכל, באו אחה"צ ניקו את האבק שמילא את כל הבית ושטפו את הבית.

יצרנו קשר עם בעל הדירה שהיה בחו"ל לעדכן אותו ומיד הבאנו בעלי מקצוע לטפל בכל מה שצריך.

אחרי שנרגעתי קצת, נדהמנו לגלות את עצמת הנס - כל המיטות היו פתוחות, וכל שברי התקרה על המיטות, לא היה סיכוי למישהו לשרוד זאת - וכל זה קרה כשעה אחרי שהילדים יצאו לתלמודי התורה! זה לא קרה בלילה, לא מוקדם בבוקר, אלא רק אחרי שיצאו מהבית!

אנו לא מסוגלים אפילו לדמיין מה היה קורה אילו הילדים היו יוצאים לחופש כמו כולם, חצי משפחה הייתה הולכת ח"ו. "ה' תודה שאף אחד לא היה בחדר", אני בוכה ומודה לבורא עולם כל רגע.

שני הקטנים ואני נסענו עם אחותי לבית של אבא עד שיסיימו לנקות את כל השברים והאבק, ב"ה כשהילדים הגיעו מהתלמוד תורה כבר לא היה זכר לקריסה (למעט אבק וחדר ללא תקרה), הסברנו להם שהתקרה הייתה מסוכנת והחלטנו להרוס ולבנות תקרה חדשה וחזקה יותר.

הבת האמצעית בכתה והתלוננה: "אבל למה לא הוצאתם את כל הדברים מהחדר לפני ששברתם?! עכשיו אין לי בגדים, הכל מלוכלך, אין לי ילקוט כי הוא נשבר". היא לא הבינה...

ישנו בסלון במשך שבוע, לוקחים בגדים מסלי הכביסה (מכיוון שהארון נהרס) והילדים הלכו לתלמודי תורה ללא ספרים ומחברות, כי הכל נהרס.

אני לא מפסיקה להודות לקב"ה על הנס העצום שעשה לנו שהילדים לא היו בבית, מודה לאימי היקרה ז"ל ששמרה עלינו מלמעלה, זכות התורה של הילדים - היא זו שהגנה עלינו. 

סיפורו של אליהו ש.

ערב אחד נשבר לי האבזם של החגורה. שכחתי מזה, ובבוקר הלכתי לכולל עם החגורה השבורה כי לא היתה לי עוד אחת.

כשהגעתי לכולל, נזכרתי שהיא שבורה וסיפרתי זאת לתומי לחברותא.

החברותא אומר לי מיד: ''אשתי בדיוק הביאה לי היום כמה חגורות שאנחנו לא צריכים, אז הבאתי את זה לכולל".

פעם בכמה שנים אברך מביא לכולל חגורה מיותרת?! נס גלוי ממש.

סיפורו של נתנאל

אנחנו נשואים מזה כ-9 שנים, במשך כמה שנים לאחר נישואינו, רצינו מאוד לקנות דירה כמו כל זוג צעיר. כל משפחתינו היו מסודרים עם דירות, חוץ מאיתנו, אך לא עלה בידינו, בגלל העלויות הגבוהות וכך התגלגלנו מיחידת דיור אחת לשניה.

לאחר כשנתיים, שנוספו ילדים למשפחתינו, נוצרה הזדמנות לקבל מענק כספי של מאה אלף ש"ח למי שיקנה דירה בירושלים בטווח של שבוע. רצנו מיד לחפש דירה ,ואכן מצאנו דירה טובה שמצאה חן בעינינו מאוד. היינו צריכים לסגור חוזה תוך שבוע כדי לקבל את המענק, אך המוכר דחה אותנו כל יום.

ביום האחרון שבו היינו צריכים לחתום חוזה כדי לקבל את המענק המוכר חזר בו מכוונתו למכור את הדירה...

אין לתאר את עוגמת הנפש שנגרמה לנו, כל חלומותינו התנפצו ברגע אחד, עולמינו חשך בעדינו, הרגשנו שפספנו את ההזדמנות שתהיה לנו דירה משלנו, ונמשיך להתגלגל משכירות לשכירות.

לאחר כשעה אנחנו מקבלים שיחה מקבלן ידוע מבית שמש שנרשמנו אצלו להגרלת 'מחיר למשתכן' ולא זכינו. הוא סיפר שמישהו ביטל את רכישת הדירה אצלו ואנחנו הבאים בתור, אם אנחנו מעוניינים לקנות אז עלינו להזדרז...

לאחר כשבוע חתמנו חוזה על דירה בחצי מחיר, עם נוף וכל מה שחלמנו שיהיה בדירה. זה הנס הפרטי שלנו ונשמח שתפרסמו לציבור, במיוחד לאור מצוקת הדיור, לעולם לא להתייאש, ודווקא בנקודה הכי חשוכה שלא ראינו תקווה נדלק לנו הניצוץ שהאיר לנו ויאיר לכל עם ישראל.

סיפורו של אברומי

הסיפור שלי התרחש לפני כמעט חודשיים, ישבתי בשעה מאוחרת בבית הכנסת בעיר בית עם החברותא ולמדנו. אחרי רבע שעה נכנס בן אדם ששמר לי טינה אך הוא מיד יצא החוצה.

בתוך דקות ספורות נכנסים 4 גברתנים ומתחילים לדחוף אותי ולהרביץ, ולא היה לי לאן לברוח. לצעוק, אין מי שישמע, הרי בית הכנסת המדובר רחוק ממקום מגורים. בקיצור, ראיתי את המצב גמור, המשכתי לחטוף מכות וגם חטפו את הפלאפון שלי.

החלטתי לעשות מעשה. התחלתי לרוץ ולנסות לברוח מהם, הם חטפו לי את החליפה ואת הכיפה והמשקפיים, אבל המשכתי לרוץ - כשבדיוק עבר חבר שלי עם רכב, והצלחתי לברוח הביתה בעודי שלם.

זה נס מהשמיים שה' שלח את חבר שלי בדיוק בשעה המאוחרת הזאת, בדיוק באזור הזה הוא לא היה אמור להיות בו, פשוט הוא עבר רק בגלל שה' שלח אותו כדי להציל אותי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

סיפורו של אבא

חזרנו באמצע הלילה משמחה משפחתית בירושלים, בדרך חזור הביתה ירד גשם, האוטו החליק ונכנסנו עם האוטו אל מתחת משאית חונה. הרמפה של המשאית הגיעה אל תוך האוטו, כמה ס"מ מאשתי והילדים.

כולם היו רדומים והתעוררו בבהלה ובהיסטריה עם בכיות נוראיות. האוטו ננעל אוטומטי, וריח של עשן נכנס אך אנחנו לא הצלחנו לצאת מהאוטו.

השעה הייתה שלוש בלילה, עבר שם ברחוב בחור נחמד שרץ מהר להגיש עזרה. הוא ניסה לפתוח את הדלתות, ולא הצליח. הוא רץ להביא אבן גדולה כדי לשבור את החלון בצד של הילדים, מיד נשכבתי על הילדים כדי שלא יפגעו מן הרסיסים, וכך השתחררנו כל המשפחה מהאוטו שהושבת כליל.

פינו אותנו בשני אמבולנסים לבית החולים, עברנו כולנו סידרת בדיקות ובשעה 7 בבוקר הגענו כולם הביתה, ברוך השם בריאים ושלמים.

הצביעו - והשפיעו. אי"ה מחר נפרסם סיפורים נוספים.