אאא

"מה הנס שלכם?", שאלנו ואלפי גולשי 'כיכר השבת' נענו ושלחו את הסיפורים המרגשים שלהם, לכבוד חג החנוכה. בחרנו את הסיפורים המרגשים ביותר ובפרק החמישי אנחנו מציגים 20 סיפורים חדשים ומדהימים.

  הפרקים הקודמים >>

הגולשים מוזמנים לבחור את הנס שיזכה את השולח בחופשה זוגית בקפריסין. ההצבעה על הסיפור המרגש ביותר - בתחתית העמוד.

סיפורה של פרידה

אני בת 67 ולפני כשנה עליתי במדרגות בשכונת גילה ירושלים, לפתע איבדתי את רגלי ונפלתי, היד שלי עפה באוויר ונשבר לי הכתף.

כשהתעוררתי, ראיתי מאחוריי כשבעים מדרגות! היה לי נס שלא נפלתי אחורה, אחרת הייתי נופלת שבעים מדרגות...

הודיתי לה' על החסד והנס שעשה לי.

סיפורה של ליזי

לפני כחודש, כמדי בוקר, אני לוקחת את הבנות שלי לבית הספר. ממש לפני שהגענו ליד שטח בית הספר, היה מלא שמן על הכביש ומכוניות ממש החליקו.

אציין כי אני נוהגת לעצור להם סמוך למעבר החציה ואז אני מחכה שהן יעברו, כך שמעבר החציה מלפני ולאחר מכן אני ממשיכה בנסיעה.

וכך באותו בוקר, כשראיתי שמעבר החציה ריק, שמתי גז חזק כי ידעתי שהכביש מחליק, ובמקום לנסוע קדימה אני שומע רעש של המנוע.

אין לי מושג איך ההילוכים עברו לניוטרל... אני מעבירה חזרה לD ותוך כדי קולטת את בתי הקטנה מתרוממת מהרצפה מתחת לגלגלים.

התברר שהיא החליקה על השמן ולא ראיתי אותה.

אני לא מתארת ולא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הרכב היה במצב D.

תודה רבה לאבא שבשמיים, נס גדול!

סיפורה של שינדי

8 שנים שאני מחפשת עבודה, משהו כזה שיתאים לכישורים שלי, שיתן מרחב התבטאות, שיתן הכרה במעמד ההורי שלי ויהיה מתחשב, בוס טוב ולבבי, צוות מכיל זורם וכייפי, קרוב לבית, והמשכורת, כן שתהיה משכורת הוגנת.

שליחת קורות חיים בדרך קבע, בדרך כלל אין תגובה חוזרת. ואם יש? לא מתחיל להתאים בפרמטרים.

שנה חולפת ועוד אחת, פה ושם עבודות מזדמנות... תקופות קצרות... ושוב בבית.

ההחלטה הגיעה, עולים לקבר הישועות, לאדמו"ר מזוועהיל. באים, שני חמישי ושני, מבקשת מתחננת, אבא הרי יכול הכל! והרב הבטיח ישועות. חודש עובר, במהלכו החלטתי לעבוד במה שרק יכנס, מחכה לנס, משהו שיוביל לפתרון בתעסוקה.

יום אחד בשעות הערב מקבלת שיחת טלפון מאשה שעשיתי עבורה כמה עבודות, אני מחפשת מנהלת למשרד החשוב שלי, מכירה משהי מתאימה?

התלבטתי, אבל העזתי, אם אפשר אשמח להציע את עצמי, תנסי אותי - והיא בצד השני קפצה, איך הבנת שרציתי שתעני-אני?

וואו! האושר משני צידי הקו היה ענק. 'מחר, את יכולה להגיע?', בוודאי! ליום הזה חיכיתי.

לא קורות חיים! לא שאלות מה הידע שלי... לא היכרות, לא דיבור עלי. בואי! עלי! את תקפצי למים, תלמדי ותתקדמי. לא שאלתי כלום.

'השכר הוא כך וכך, מתאים לך?', אמן! 'השעות כך וכך, מתאים לך?', מעולה!

'יש יכולות קידום', כולי בהלם מוחלט, שותקת, דומעת מאחורי הקו, יודעת בוודאות בזכות מי כל זה, רק לפני חודש התפללתי על קברו, ביקשתי ישועה, מה יכולתי לבקש מעבר לכל התנאים הכי שאפשר?

והבוסית עצמה? דבש! הצוות? יותר ממעולה, מאוחד, מגובש, מכיל, זורם וכייפי.

אבאל'ה שלמעלה, אילו פינו מלא שירה כים - אין אנחנו מספיקים להודות, כמה טוב ד'. זכותו של ר' גדליהו משה בן שלמה שתמשיך ותגן בעדינו ותרעיש עולמות עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

סיפורה של אסתי

שמתי במייבש כביסה שפועל על גז בגד שבכיס שלו הייתה מצית. שמעתי רעש חשוד מתוך המייבש והוצאתי החוצה את המצית - חצי דקה לפני שהמייבש התחיל לשחרר את הגז.

אם לא הייתי תופסת את העניין בזמן, אני מעדיפה לא לחשוב על מה שהיה עלול לקרות בהמשך...

סיפורה של הודיה

כשהבן שלי השני היה ממש תינוק, בן חודש בלבד, קילחתי אותו באמבטיה של תינוק, על מעמד גבוה.

הוא ישב על המתקן של האמבטיה כשהגיגית מתמלאת מים, רציתי לכוון את המים, הושטתי את היד ואז... כל האמבטיה - עם התינוק, התהפכו.

הוא נפל מגובה על הרצפה בגלל המתקן ברזל וכל המים נשפכו עליו.

חשבתי שאיבדתי את התינוק שלי, הלב שלי ירד, אמרתי: 'זהו, הוא מת', ראיתי אותו בקושי נושם, הרמתי אותו ביאוש, דפקתי לו על הגב... ופתאום הוא מתחיל לבכות.

אלו היו רגעי אימה, אבל היה נס של ממש שאני לא יכולה לשכוח - לא קרה לו כלום ברוך השם.

תחשבו, גם נפל מגובה תינוק פיצי וכל המים עוד עליו - פשוט נס של ממש.

סיפורו של אלי

נסעתי מהבית של ההורים שלי שגרים ברכסים לכינרת בטבריה, ושכחתי להביא איתי אשראי או כסף.

בדרך חזור לבית, פתאום אני שם לב שהמד דלק ירד לאדום - ויש לי לפחות שעה נסיעה. בנוסף, הוויז לקח אותי דרך הערבים, ופתאום אני קולט שאני הולך להיתקע אצל הערבים בלי שקל ובלי דלק.

הדבר היחיד שנשאר לי לעשות באותו רגע זה להתפלל שלפחות אצליח להגיע לכביש הראשי שאני מכיר, כי איך שאני מכיר את האוטו שלי - עוד 10 דקות הוא נתקע.

בשלב זה אני פשוט נוסע באוטו, מפוחד כולי, ומתפלל לה' שיקרה פה נס, ממש נס, אין דרך אחרת.

אני נוסע ונוסע, ועובר עוד כפר ועוד כפר, נוסע בחושך לא רואה מימיני ומשמאלי כלום, ואני רואה שאוטו עדיין נוסע - ופתאום אני מוצא את עצמי בכביש הראשי. זה הנס ראשון.

אמרתי לעצמי, שאמשיך קרוב לשוליים כך שאם אני אתקע, ישר אני יזוז לצד ופתאום אני מוצא את עצמי מגיע לבית שלי. אחר כך עוד הספקתי לקחת כסף ולנסוע לתחנה מחוץ למושב בלי להיתקע, זאת אומרת שנסעתי ללא דלק בערך חצי שעה אחרי הפס האדום האחרון - זה ממש נס ואני ממש רוצה לפרסם את הדברים הטובים שהקב"ה נותן לנו.

תודה אבא!

סיפורו של פיני

אני, אשתי ושני הילדים שלנו, אליה בן ה-4 ושלמה בן שנתיים - עברנו תאונה קשה.

כאשר אשתי נהגה בכביש 44, היא פתאום איבדה את השליטה על הרכב. היא שמה ברקס והרכב עף לנתיב הנגדי, וכך שלוש פעמים רצוף, הרכב עף מצד לצד עד שנעצר. כל הרכב התרסק, וכמובן שהושבת.

בחסדי השם הגדולים והמרובים יצאנו ללא פגע משמעותי, כמובן שהתנפצו כל הזגוגיות של הרכב ונכנס לאשתי מעל האף וירד לה המון דם, ברוך השם תפרו לה את זה וחוץ מצלקת לא נשאר כלום. בוחן התנועה אמר שהוא לא מבין איך לא קרה לנו כלום.

אנחנו מודים לבורא עולם על הכל ועל הנס הגדול.

סיפורם של משה ונאוה

זו הזדמנות נפלאה מפז לפרס את הנס הגלוי של משפחתנו. תודה על הזכות.

בהריון הרביעי של בתנו (הודי'ה) ה' לימד אותנו שיעורי אמונה מופלאים. זה התחיל בגוש שצץ לי באזור הבטן, אני חרדתית מטבעי, כך שלא הייתי מסוגלת להיבדק חודשיים! הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לשמוע שיעורי אמונה. לאחר חיזוק באמונה משמעותי ועם חששות מעטים ניגשתי להיבדק תוך אמירת "אין עוד מלבדו" ללא הפסק, ובבואי להציג לרופאה את מה שחשתי הדבר לא היה! פלא פלאים!

אך שיעורי האמונה לא פסקו כאן... במהלך ההריון בישרו לנו באופן טראומתי על מום קשה של תסמונת דאון! מוכחת! "תגשו למלא טפסים עבור הפלה", אמר הפרופסור, לא יכולתי להאמין שאני, כזו עדינה וחרדתית, יכולה להתמודד עם כל אלו.

התייעצנו עם גדול הדור וראש הישיבה שלנו ופה אחד ענו לנו: "כל עוד העובר במעי אימו הכל יכול להשתנות. יש להתחזק באמונה תמימה בבורא".

המשכנו את ההריון, ובחודש שמיני אמרו כבדרך אגב שנראה שהמום חלף לו והתינוקת בריאה... אך כל תוצאות בדיקות כאלו ואחרות שלי קצת מחשידות. שוב הדופק עולה ויחד איתו האמונה. ושיא השיאים מגיע בלידה.

לאור כל מה שחשתי בהריון חששתי מהלידה בצורה איומה! לא יכולתי להאמין שאוכל לעבור כאב פיזי או מתח נפשי! פשוט לא מסוגלת!

"אבא, תושיע אותי גם בעת הזו. אנא. אני לא מסוגלת יותר!!!".

התינוקת התהפכה כל חמש דק' בבטן, ולא יכולתי לעבור לידה רגילה "מה קורה פה???" נלחצו הרופאים, ואני הובהלתי לניתוח חירום. "ה' אני לא יודעת איך אצא מפה, בקשה אחת לי אליך, יש לי ילדים מתוקים מפז, שמור לי עליהם ותן לי להיות בריאה עבורם!", בשלב הזה כבר איבדתי את ההכרה מהלחץ.

לאחר דקות מועטות סטרו על לחיי שאתעורר והמנתח התקרב אליי ואמר: "גברת הניתוח מבוטל. אני לא אדם דתי, לא מתקרב לכך. אבל יש לך פרוטקציות בשמיים. החלטתי שאת צעירה ולא צריכה לעבור את כל זה, בדקתי שוב, עזרתי מעט וכעת תלדי רגיל. חשוב לי לומר לך שהמלאך רפאל שומר עלייך. לא זז ממך!".

כן. יש לי רפאל משלי שהתפלל באותה שעה שאמא תצא בריאה ושלמה.

זכיתי ללידה רוחנית שבה השתתפו כ-20 נשות צוות, וביקשו רק להתפלל בחדר, כי הרגישו שם משהו עילאי, קרבת אלוקים.

המיילדת ביקשה שאזכיר שם לרפואה. אחרי התאוששות קלה וכעבור שעה מגיעה אלי אותה המיילדת בוכה ומתייפחת: "הקב"ה נכח כאן אני בטוחה... זה הבן שלי שסובל ממשהו שאינני יכולה לפרט. שנים חיכינו להתקדמות בתפקוד שלו. כעת בעלי חייג וצרח בקו שגיא אכן עבר את המגבלה הקטנה הזו. מה עשית שה' נכח כאן??".

שתינו בוכות ומחובקות ומבינות שהכל עניין של אמונה.

אגב, פגשתי את הצוות ששהה איתי בלידה בהזדמנות אחרת, וגם הם טענו שכל מה שהתפללנו עבורן באותם רגעי לידה, התקיים. זיווגים, זרש"ק, רפואה, קידום בעבודה.

ראו מהו כוחה של אמונה ותפילה. ה', הכל שלך וממך. תודה!

סיפורה של שרית

מס' שנים היינו במצב כלכלי מאוד לא פשוט, אפילו מורכב. הגענו לחובות אדירים שעוברים את היכולת שלנו אפילו לשלם רבע מהסכום... ואפילו הוצאות שבת לא הייתה אפשרות.

לא פנינו לארגונים כי ידענו שיש אנשים במצב הרבה יותר קשה ואנו מטופלים רק ב-5 ילדים ואחרים בהרבה יותר...

ירדתי לרוקן את תיבת הדואר והייתה מעטפה ללא כל כיתוב, פתחתי אותה וראיתי כי בנייר מחברת פשוט שוכבים 500 ש"ח...

התחלתי לבכות, כאילו מישהו החייה את נפשי... הכסף הזה בא לאוכל של הילדים שלי.

מי זה? לא אדע עד היום, אבל התמיכה הייתה לאורך זמן, לפני יום שישי... וזה הציל אותי!

סיפורה של ריקי

הייתי בהריוני השני, לאחר שילדתי את הראשון בניתוח קיסרי דחוף. הלכתי לבדיקה שיגרתית בחודש השמיני, באולטרסאונד אמרו לי שהעובר במצב עכוז וזה אומר שאצטרך לעבור שוב ניתוח קיסרי.

לא רציתי בשום אופן לעבור את זה עוד הפעם.

נסעתי לרבנית קנייבסקי ע"ה, סיפרתי לה על מה שמעיק עליי, היא אמרה לי לחזור הביתה ולראות אם יש בבית ספרי קודש הפוכים ולהעמיד אותם ישר. "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר", היא הבטיחה.

נסעתי הביתה וישר ניגשתי לבדוק אם יש ספרי קודש הפוכים. בדקתי בדקתי ולא ראיתי, פתאום ראיתי את ספר התחינות שלי בתוך הספריה, ממש בפנים - והוא הפוך!

כמובן שהפכתי אותו, וקיוויתי לטוב, האמנתי.

הלכתי אחרי שבועיים שוב לבדיקת אולטרסאונד והפלא ופלא - העובר התהפך!

הרופאה שעשתה לי פעמיים את האולטרסאונד היתה בהלם טוטאלי ואמרה כל הזמן שזה לא יתכן שבכזה חודש מתקדם התינוק התהפך בחזרה לבד. סיפרתי לה על הרבנית בת שבע קנייבסקי הצדקת, ועל מה שאמרה לי לעשות, היא היתה כולה משותקת מרוב הלם.

זה הנס הפרטי שלי! האמנתי בכל ליבי בדברי הרבנית ונעשה לי נס גלוי.

סיפורו של יעקב ב'

לפני כשנה וחצי, טיסה לפראג, הכל תקין עד שחצי שעה לפני הנחיתה מסתובבות הדיילות בינינו הנוסעים, ומספרות שיש תקלה במטוס, גלגל אחד לא נפתח ושניים אחרים נפתחו רק חלקית.

קיבלנו הוראות לנחיתת חירום מורכבת, לברוח מהמטוס איך שהוא עוצר בלי לקחת כלום, חשש מהתלקחות, מהתרסקות, ועוד.

לחץ היסטרי בקרב הנוסעים, והמצב שלנו מחמיר כשמישהו מגלה שהדיילות פשוט בוכות מלחץ, אלו שאמורות להיות רגועות ושלוות וראו כבר תקלה או שניים במטוסים מן הסתם...

הטייס לא מדווח כלום וזה בכלל מוסיף ללחץ. אנחנו מסתובבים מעל פראג כשעה וחצי, מרוקנים דלק, מנמיכים מהירות למינימום, אני וחברי פשוט תקועים בתוך התהילים תוך כדי תנועת כיפוף להוראות הדיילים, מתקרבים למטה ורואים שורות של כבאיות, רכבי הצלה שונים ומשונים, קצף על המסלול, מבינים שהמצב מורכב.

בסייעתא דשמיא הטייס הצליח להיתפס על הגלגלים שנפתחו חלקית בצורה חלקה, שעה של רגעי אימה ופחד שלא יתוארו.

זהו נסי הפרטי.

סיפורו של יעקב ל'

לפני כארבע שנים, לאחר הולדת הבן הראשון, רציתי לצאת לעבודה וקיבלתי על עצמי שאני לא יוצא מהכולל עד שאמצא עבודה, חיפשתי בכל מקום אפשרי עבודה ולא מצאתי עבודה כלבבי, שאוכל להביא פרנסה מצד אחד ומצד שני לא לקרוע את הגוף בעבודה פיזית.

אצלנו בקהילה יש ארגון בשם מכלול שהוא מספק עבודה לאברכים הצריכים לפרנס את משפחתם, קבעתי פגישה עם המנהל של הארגון בכדי שנוכל לשבת ולראות איזה עבודה תוכל להתאים לי פחות או יותר.

קבעתי עם המזכיר בחור בשם אהרן זאב קליין ליום חמישי לשעה 2:00 בצהריים, יצאתי מביתי לכיוון הבניין שם אמורה להתקיים הפגישה, אני מגיע לבניין ומחפש את המשרד של הארגון אך לא מוצא אותו.

הרמתי טלפון לטלפון של המשרד של אהרן זאב קליין, שם אמורה להתקיים הפגישה אך ללא הצלחה. אין מענה, לא בטל' הזה ולא בשום טל' של הארגון. התקשרתי לאשתי ובקשתי ממנה שתיקח את ספר הטלפונים של הקהילה ותחפש את המס' האישי של אהרן זאב קליין, המזכיר של המנהל של הארגון, אשתי מחפשת בירושלים, בבני ברק ובאשדוד ואומרת לי שהיא לא מוצאת את השם ברשימה כלל וכלל - ואני יודע שמדובר באברך מהקהילה, ומוזר לי למה אין את המספר שלו.

פתאום אשתי אומרת לי, 'יכול להיות שלא שמעת טוב את השם שלו? כי יש בירושלים אהרן עזריאל קליין תנסה להתקשר אליו'.

לקחתי את המס' וחייגתי, שאלתי אותו מה קורה לגבי הפגישה שלי אתו, והוא עונה לי שהוא לא יודע במה מדובר, אמרתי לו שאני חושב שהוא המזכיר של מנהל הארגון לעזרה בתעסוקה. הוא עונה לי שממש לא והוא מנכ"ל של חברה מצליחה בירושלים ובדיוק עכשיו התפנה אצלו משרה משרדית, עובד שעוזב בעוד שבוע, והוא ישמח אם אני אשלח לו קורות חיים.

משם, הכול היסטוריה. קבענו פגישה ועד היום, כבר כארבע שנים, אני עובד אצלו ואני נהנה עד השמיים והלאה.

סיפורו של אברהם

לפני כמה שנים זרקו לי לפח בטעות את תיק התפילין שלי עם 2 זוגות תפילין בתוכו. כששמתי לב לזה, הפחים כבר רוקנו לצפרדעים הקרובים ומשם המשאית של הזבל אספה את הכל לכיוון עזריה.

איך שהוא, בנס, הצלחתי לאתר את המשאית ועליתי איתו לכיוון עזריה, שזה מקום מסוכן, בתקווה שלא טעינו ושמה כשירוקנו את המשאית אולי אמצא את תיק התפילין שלי.

הגענו לשם ומצאתי את עצמי בין ערבים, שלא מבענים מה אני עושה שם. היה לי אומץ ובקשתי שמי שימצא את התיק שלי יקבל כסף.

הריח היה נורא שם וגם האווירה מפחידה, אבל משום מה לא פחדתי בכלל כי כל כך רציתי למצוא את התפילין שלי, הם כל כך יקרי ערך, זה היה כמו למצוא את החיים שלי בחזרה.

פתאום, בתוך ערימות זבל ענקיות, איזה ערבי אחד עם מקל הרים מהתוהו תיק שחור, זה היה התפילין שלי. נס ממש.

כל כך שמחתי והודתי להשם יתברך ברגע הזה, הערבים לא קלטו למה אני כל כך שמח, מסרתי את הכסף כמו שהבטחתי למוצא וחזרתי למשאית שהובילה אותי לירושלים, בלי שום פגע וכמובן עם תיק התפילין שלי במצב תקין לגמרי, כשהתפילין לא נמחצו בתוך המשאית.

נס ממש, אין יאוש בעולם כלל!

סיפורה של מאיה

אנחנו גרים בצפון, חזרנו בשעה מאוחרת מאירוסין של אחי בירושלים דרך הבקעה, עם רכב ישן יחסית וקטן, עם משפחה, תינוקת, זוג הורים ושני ילדים.

בסיבוב מסוכן, בלי שוליים בכביש, היה חצץ בצד, הרכב לא נשמע להוראות הבלם ואף החמיר את הבלימה, היתה חריקה חזקה, הרכב איבד שליטה והתחיל לעשות סיבובים בכביש.

תוך כדי הסיבובים הרכב ירד לוואדי ליד, מלא סלעים ואבנים והמשיך בסיבובים. אבנים עפו מכל עבר, הטאסות והגלגלים עפו והרכב מתפרק מבחוץ - ואנחנו בפנים, מחכים שהסיוט יגמר וצורחים 'שמע ישראל'.

פתאום, משום מקום, הרגשנו מישהו מרים את הרכב באוויר ומניח אותו על סלע ענקית בשיפוע, וככה הוא קיבל זעזוע ונבלם, בגובה 2 מטר באוויר - על הסלע.

פתחנו את העיניים לראות אם כולם חיים בפנים, כולם היו חיים ברוך ה'.

התינוקת לא הפסיקה להקיא ולבכות ואנחנו רועדים ובוכים, קופצים 2 מטר למטה לאדמה, כולם חיים ובריאים בלי שריטה ברוך ה'.

הגיעה ניידת משטרה, צועקת לנו לוואדי 'יש ניצולים?', אנחנו יוצאים אליהם, כולם חיים ובריאים. הם היו בשוק ולא הפסיקו להגיד איזה נס, זה לא אמיתי.

עוברים ערבים ושואלים אם צריך מד"א, מקום שלו נעים להישאר בו בלילה בשעה כזאת. בא הגרר עם מנוף לחלץ את הרכב וגם התפעל איך יצאנו בלי שריטה.

עד היום באותו תאריך אנחנו עושים מסיבה קטנה וחוגגים את הנס שהיה לנו.

סיפורו של יעקב צ'

בראש חודש חשון נסעתי עם אשתי לקבר רחל לתפילה, בכביש 375 ניסיתי לעקוף משאית שנסעה לפני.

לפני שסיימתי את העקיפה ורציתי לחזור לנתיב שלי הגיעה ממול מכונית... ראיתי כבר את המוות מול העיניים, באותו רגע היה לי נס שהיא באה במהירות נמוכה - כך שהיא זזה הצידה כדי שאוכל לחזור לנתיב.

הרגשנו, אני ואשתי, שהיה לנו ממש נס ואמרנו 'מזמור לתודה' בכוונה... והכל בזכות שנסענו לתפילה בקבר רחל, ה' שמר עלינו, כך הרגשנו.

סיפורה של אפרת

לפני 12 שנים בדיוק זכינו לתאומים, בן ובת - אחרי 17 שנים של צפייה...

בחודש אדר השנה בעז"ה נחגוג לבת בת מצוה... ובשנה הבאה לבן בר מצוה...

סיפורה של מינה

לפני כשנה היה אסון גדול בביתר עילית, הייתה שריפה בבית של נכדתי - רובי ודבורי גינזבורג. בשריפה נספו שני ניניי אפרת וצבי ע"ה.

הנס הגדול שקרה שתוך מספר חודשים נכדתי ילדה שלישייה, ה' לקח וה' נתן וגם בתוך כל הקושי של האובדן ראינו נס גדול והארת פנים,

השגחה מלמעלה, חיים חדשים של 3 תינוקות הגיעו למשפחה ונותנים כוחות מחודשים.

סיפורו של גבריאל

אנחנו אברכים שעלינו לארץ מארגנטינה לפני כמה שנים. האמת שבאנו רק עם הבגדים שלנו ומעט מאוד כלי מטבח מאוד ספציפיים שאשתי לא רצתה להשאיר שם.

אבל מאחר שיש לי ב"ה ספריה מאוד עשירה, עם ספרים יקרי ערך ונדירים, אמרתי לאשתי לקחת איתנו רק את הספרים.

באותה תקופה היה מענק מיוחד של כמה אלפי דולרים עבור עולי ארגנטינה וזה היה תקף רק עד תאריך מסויים. תהליך העליה התעכב משום מה (כך נגזר מן השמים, זו האמת) הרבה זמן עד שהסוכנות אישרו סוף סוף אך הודיעו לנו שהמענק כבר לא רלוונתי.

לקחנו את הספרים בארגזים לחברת המשלוח, שבטלפון אמרו לנו מחיר מיוחד וכשהגענו אמרו לנו שהמחיר הוא פי שתיים, בגלל הכמות. התלבטנו כי לא היה לנו כסף בכלל, אבל בסופו של דבר נישקתי את הספרים ואמרתי: "אני מחכה לכם בארץ ב"ה!", (ממש כך אמרתי) ושלחתי.

לפשר השאלה של אשתי איך נשלם עניתי לה שעד שיגיעו לארץ ה' יעזור.

ובכן, כך היה. אחרי כמה ימים, יום לפני העליה, יו"ר סוכנות העליה קורה לי לפגישה ומבשר לי בהתרגשות שהוא לא יודע איך ולמה אבל העניקו לי את המענק המיוחד.

כשהגיעו הספרים לארץ ב"ה הכסף היה מוכן ומזומן.

נס גדול לכבוד התורה!

סיפורו של ישראל ב'

לפני בערך כ-13 שנה, גרתי בניו יורק ונסענו אני ואחי - בגיל 18 בערך, לטיול לגרנד קניון. טיילנו יום אחד בגרנד קניון והמרחקים הם עצומים, השמורה עצמה יותר גדולה ממדינת ישראל.

משום מה החלטנו לחזור לנקודת היציאה איפה שחנינו את המכונית בערב, ונתקענו כל הלילה באזור מפחיד בתוך שמורת אינדיאנים. באיזה שלב של הטיול, באמצע הלילה, אח שלי שם לב שהארנק עם כל המסמכים, רשיון נהיגה ומסמכי שהייה חשובים מאוד - הכל אבד.

לא ידענו מה לעשות, התפללנו לה' מכל ליבנו שיעזור לנו במצב הזה כשהכל חשוך, רק כוכבים שמנצנצים בלילה, ואין לנו פנסים ושום כלום, כדי לחפש אחר הארנק.

פתאום, אחרי כמה דקות, שהיינו מיואשים, אנחנו רואים אלומת אור מאיזה מקום בוואדי. אנחנו מתקרבים ורואים פנס שאחד המטיילים כנראה שכח, וכאילו חיכה לנו מששת ימי בראשית, כדי שנוכל לחפש בחושך מצרים את הארנק.

חזרנו אחורה ואחרי כחצי שעה בערך מצאנו את כל מה שאיבדנו.

הודו לה כי טוב כי לעולם חסדו.

נ.ב. חשוב לציין שאחד החברים הוא כבר בעולם שכולו טוב לצערנו, שיהיה סיפור זה לזכרו קובי ברקוביץ ז"ל.

סיפורו של ישראל א'

בחול המועד סוכות חזרנו הביתה מנופש בשעת לילה מאוחרת. בהיותנו על כביש 6, שהמהירות המותרת בו היא לא נמוכה, בלשון המעטה... בפתאומיות, ללא כל סיבה נראית לעין, הרכב איבד שליטה והחל להשתולל על הכביש.

בשלב מסוים הרכב עף לשוליים, התהפך 3 סלטות באוויר וצנח על הגג בתעלה שבצד הכביש.

אנחנו כמובן כבר צעקנו 'שמע ישראל' ונפרדנו מהעולם... ולמרבה הנס - זה לא קרה, אבל לא הצלחנו לפתות את דלתות הרכב.

בנס גדול היה מישהו שנסע אחרינו בשעת לילה מאוחרת, ראה הכל, הזעיק עזרה ועזר בחילוץ.

בניסי ניסים קבלנו רק מכות יבשות קלות וחזרנו הביתה בשלום.

הגולשים יבחרו את הסיפור הטוב ביותר, שיזכה את שולחו בחופשת חורף חלומית במלון הספא הכשר הגדול באגן הים התיכון - ריזורט BLUE LAGOON 'הלגונה הכחולה', על שפת הים, בעיר הנופש המבוקשת פאפוס באי קפריסין.