אאא

"אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?" (מסכת שבת).

הרבה פרטים מעניינים ונעימים לאוזן הישראלית יש בתכנית המאה של הנשיא דונלד טראמפ: אף ישוב ישראלי לא יפונה, הכלת ריבונות נוספת בארץ האבות, הכרה בירושלים כבירתה הבלעדית של מדינת ישראל, איסור מוחלט לשיבת פליטים ועוד ועוד.

לכאורה, הגשמת החלום הישראלי והיהודי, כאילו נלקח מתוך מצע הליכוד. אבל אחרי כמה דקות, כשדמעות השמחה נשטפות, כדאי לחזור ולקרוא שוב ושוב את הפרטים, אבל לא פחות מכך, כדאי לקרוא גם את המציאות.

התכנית היא למעשה – הסכם אוסלו המושמץ.

 הנאום של טראמפ, אמש (צילום: הבית הלבן)

הרי בנימין נתניהו עצמו, עמד מעל כל במה אפשרית לפני כ-25 שנים וטען כנגד תכנית מאוד דומה שהציג ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל. כפי שכתב אמש שמעון שבס שהיה מנכ"ל משרדו: "רבין אמר, ואפשר להקשיב לנאומיו: מדינה פלסטינית מינוס. ללא צבא. שליטה ביטחונית מתואמת עם הרשות. המדינה תהיה בגודל 80% עד 85% משטחי הגדה. בקעת הירדן, על פי תוכנית אלון, בריבונות ישראל. גושי ההתיישבות, וכמובן מעלה אדומים בריבונות ישראל. נוכחות סמלית של בירה פלסטינית באבו דיס ושליטה משותפת במקומות הקדושים". דיוק זהה לתכנית שהוצגה אמש.

ישאל השואל – מה ישתנה? האם רק הזמן גרם פה לשינוי, או שחל שינוי עמוק בחברה הישראלית? בחברה הפלסטינית? עוד טרם שמענו הסבר משביע רצון על השינוי הזה. עד לפני כמה ימים ממש – אוסלו היה "האסון הגדול" – פתאום הפך אוסלו לחבלי משיח?

אבל בעצם, יש שינוי אחד מהותי מאוסלו. הפעם, התכנית, נעשית ללא כל שיתוף של אלו אשר אמורים להקים מדינה על פי התכנית – הפלסטינים. האם להם אין זכות להשתתף בקביעת גורלם? האם הם יקבלו את התכנית כפשוטה, או שחלילה, היא אף עלולה לגרום להתלקחות אלימה? יש שיאמרו אפילו שאנו נימצא מתגרים באומות, כנגד איסור מפורש של הרב שך זצ"ל.

תארו לכם שהמצב היה הפוך וממשל אמריקאי היה מכריז, חד צדדית, על הכרה בריבונות פלסטינית בכל שטחי יו"ש ואף, חלילה, בירושלים? האם אנחנו היינו מוכנים לקבל זאת ולשתוק?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

 הנאום של נתניהו, אמש (צילום: הבית הלבן)

ואם הפלסטינים אינם חלק מהמשחק – מה המשמעות בכלל של כל התכנית הזו? הרי כרגע, אנחנו חוגגים תכנית שמקובלת רק עלינו. אך למעשה, זה חסר משמעות של ממש וכאן, מסתתרת כבר סכנה אמיתית.

לו יצויר, שהממשלה הנוכחית תספח באופן חד צדדי את השטחים שאינם מיועדים בתכנית המאה למדינה הפלסטינית, אזי ההפסד הישראלי יהיה כפול ומכופל: גם נסב את גבינו לפלסטינים אשר כיום משתפים איתנו פעולה בשימור הביטחון באזור הגדה, דבר שיגרור למתיחות בהמשך הדרך, את הקשר עם מדינות ערב נוספות וגם נסכן את עתיד המדינה כולה בכך שנאלץ לספח בסופו של דבר גם את הפלסטינים בגדה, אולי אף בעזה, לוותר על הרוב היהודי המוצק ולהיגרר למדינה ללא סממנים יהודיים. האם לשם כך אנחנו ואבותינו התאמצנו כל כך? לשם כך בנינו מדינה?

על מנת לעצור זאת, יש לשלב, באופן מיידי גם את הפלסטינים בשיח על עתידם. כמו בכל פתרון ראוי. אף אחד מאיתנו, לא היה מתפשר על פחות מכך.

לא סתם מתחילים רבותינו את הדיון בכניסה ליום הדין בשאלה לגבי משא ומתן באמונה, עוד לפני כל שאלה אחרת על מידותיו של האדם. המשנה ברורה אף פירש זאת: "היינו שלא ימצא בעסקו שום גזל ותרמית". ואוי לנו שבכך אנו עוסקים.

  • הכותב משמש כיו"ר יד לוי אשכול ושימש כעוזרם של ראשי הממשלות שרון ואולמרט