ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסין הוא מלאכת מחשבת של ניגודים. הממשל האמריקני בחר במודע במדיניות של "הכלה" בתחום הכלכלי, מתוך הבנה שהשווקים העולמיים תלויים ביציבות שבין וושינגטון לבייג'ינג.
טראמפ הגיע כדי לסגור עסקאות, לצמצם גירעונות ולהוביל תעשייה יצרנית ויעילה למדינתו, והסינים, מצידם, מרעיפים עליו גינונים קיסריים כדי לשמור על זרימת הכסף.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אולם, בחדרים הסגורים של הבית הלבן ובמסדרונות הפנטגון, נשמעים קולות אחרים לגמרי. "צוות הנחשים", כפי שמכנים חלק מהפרשנים את מתנגדי סין בממשל, מסרב להתרגש מהטקסים.
מבחינתם, סין היא לא שותפה, אלא המעצמה הקומוניסטית הרחוקה ביותר מערכי הדמוקרטיה, והשפעתה הדיפלומטית הגוברת היא רק מסווה לתוכנית גדולה בהרבה.
על פי דיווחים, בכירים במערכת הביטחון האמריקנית ממשיכים להתריע כי סין משתמשת בזמן הזה כדי לבצר את אחיזתה באזורים אסטרטגיים ולהגביר את קצב התחמשותה.
החשדנות היא לא רק נחלת העבר - היא דלק שמניע את היחסים הללו בכל יום. בעוד טראמפ מדבר על "כימיה נהדרת" עם המנהיגים הסינים, האסטרטגים שלו מכינים את הצי האמריקני לתרחיש שבו החיוכים ייגמרו והטילים יתחילו לדבר.
חזית אחת יותר מדי
הראשון והברור ביותר לשינוי הגישה האסטרטגי של ארה"ב כלפי סין הוא השיקול הביטחוני הטהור. למרות הרטוריקה הלוחמנית, בכירי הממשל נוכחו שוב ושוב במגבלות הכוח. המכות שהנחיתה ארה"ב על איראן אמנם היו כואבות, אך ההכרעה מול המשטר בטהרן נראית רחוקה מתמיד. "כאב הראש" הקבוע במצר הורמוז, המאיים על עורק הנשימה של זרימת הנפט העולמית, ממשיך להדיר שינה מעיניו של טראמפ.
לכך יש להוסיף את המציאות העגומה בחזיתות אחרות: המלחמה הנמשכת בין רוסיה לאוקראינה אינה מככבת ברשימת ההצלחות של הבית הלבן, בלשון המעטה. החלומות על דמוקרטיה בעיראק או בלימה מוחלטת של הגרעין האיראני נתקלו בקיר המציאות. בתוך בליל האינטרסים הזה, מחלקת המדינה האמריקאית הגיעה למסקנה מתבקשת: אין שום סיבה הגיונית להסלים את האווירה מול המעצמה שמובילה כיום את העולם בתחומי הטכנולוגיה והכלכלה.
מבחינת האסטרטגים האמריקנים, סין היא לא עוד "מדינת ציר רשע" שאפשר להכניע בסנקציות פשוטות. מדובר במעצמה אדירה שפתיחת חזית חזיתית מולה נושאת תג מחיר כבד מנשוא. על פי הערכות שפורסמו לראשונה ב'בלומברג', הכלכלנים בוושינגטון הזהירו כי עימות ישיר עם בייג'ינג יוביל לזעזוע שוק שיגמד את משברי העבר. לכן, בעוד טראמפ מפזר חיוכים בבייג'ינג, הוא עושה זאת מתוך הבנה פרגמטית: אמריקה לא יכולה להרשות לעצמה עוד אויב בסדר הגודל הזה כרגע.
המסע מאיום לשותפות
למרות הקושי האמריקני לשאת בנטל של עימות נוסף, בוושינגטון מבינים שאי אפשר להתעלם מהאצת ההתחמשות הסינית בעשור האחרון. עם זאת, אל מול הכוח הצבאי העולה, סין השכילה להפגין מידה רבה של אחריות ושיתוף פעולה בינלאומי. כשבוחנים את המאזן הדיפלומטי הכולל, נראה שסין מצליחה לייצר תמונה חיובית באופן מפתיע.
על אף הביקורת הנוקבת של ארה"ב על קשריה של סין עם משטרי דיכוי אפלים, במרבית המשברים הבינלאומיים הגדולים בייג'ינג יישרה קו עם האינטרס האמריקני. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מועצת הביטחון של האו"ם: סין נמנעה מלהטיל וטו על מרבית הסנקציות שביקשה ארה"ב להעביר, ובחלק מהמקרים, כמו במשבר הצפון-קוריאני הנפיץ, היא אף נרתמה באופן פעיל ליישוב הסכסוך.
בסופו של יום, עוצמתה הגוברת של סין והתנהלותה האחראית הופכות אותה, מזווית המבט של ממשל טראמפ, לשותף פוטנציאלי קריטי בניהול הסדר העולמי. מדובר בשותף בעל סדר יום עצמאי, אך כזה שיודע לספק תוצאות. ההוכחה לעוצמה הטכנולוגית הזו הגיעה לאחרונה מכיוון בלתי צפוי: תיעוד של מערכת נשק לייזר סינית מתקדמת, המיועדת להפלת מטרות נמוכות ואיטיות, שנפרסה בנמל התעופה הבינלאומי בדובאי. סין לא רק מדברת דיפלומטיה – היא מייצאת ביטחון טכנולוגי לקצוות תבל, ומבהירה לארה"ב: אנחנו כאן כדי להישאר, ואולי כדאי לכם שנהיה בצד שלכם.
הברית החשאית - ורוסיה בפינה
ההכרה האמריקנית בחשיבותה של סין בניהול הסדר העולמי אינה נובעת מרצון כנה לידידות אלא גם כצורך קיומי: הצבת משקל-נגד לרוסיה.
בין שלוש המעצמות מתקיים "משולש כוחות" נפיץ. באופן מסורתי, יחסי סין-רוסיה נראים קרובים, אך מדובר באחיזת עיניים. מתחת לפני השטח שורר מתח מובנה; ידידות ביניהן מתקיימת רק כשאחת מהן חלשה ואינה מאיימת על רעותה. ברגע שאחת מרימה ראש – החשדנות חוזרת.
דווקא כעת, כשרוסיה נראית חבולה מהמערכות האחרונות מול אוקראינה, וארה"ב תחת טראמפ מפגינה שרירים מול נאט"ו הנחלשת, נפל האסימון בבייג'ינג.
הסינים מבינים שהסדר העולמי משתנה. ההתעצמות האמריקנית בעידן טראמפ מובילה את ההנהגה בסין לתובנה מפתיעה: אולי כדאי לשקול כינון יחסים דיפלומטיים עם וושינגטון כפי שלא היו מעולם.
המאזן הכולל משתנה. עוצמתה של סין הופכת אותה לשותף פוטנציאלי חשוב בניהול המערכת הבינלאומית, גם אם יש לה סדר יום פוליטי עצמאי לחלוטין. על פי ניתוחים שפורסמו ב'פוריין פוליסי', טראמפ מנצל את המומנטום כדי להפריד בין הגושים. אם יצליח למשוך את סין לצידו, ולו רק בשיתוף פעולה כלכלי ואסטרטגי חלקי, הוא ישאיר את רוסיה מבודדת מתמיד. בייג'ינג, מצידה, מחשבת את הרווחים – היא יודעת שביחסים עם ארה"ב של טראמפ, הכסף והכוח מדברים חזק יותר מכל אידיאולוגיה קומוניסטית ישנה.
המזימה האמריקאית לפיצוח הסוד של סין
לארצות הברית ולסין ברור דבר אחד: החיוכים לא מבטלים את התחרות האסטרטגית ארוכת הטווח. מדובר בשני ענקים שנאבקים על הבכורה העולמית, ומרוץ החימוש הטכנולוגי-צבאי הוא זירת הקרב העיקרית. למרות מאמצי הבלימה הכבירים של הממשלים האמריקאיים בעשור האחרון, סין הצליחה פעם אחר פעם להפתיע עם פיתוחים שמותירים את המערב פעור פה.
אל תתנו לשטיחים האדומים להטעות אתכם – המאזן העולמי נשבר. בעוד בוושינגטון מנסים להכתיב תנאים, בייג'ינג כבר מזמן לא משחקת בהגנה. עם ארסנל גרעיני שתופח במהירות וצי ימי שעקף במספרו את זה האמריקני, סין מחזיקה כעת בקלפים המנצחים. כשטראמפ מאיים, הסינים מחייכים בשקט; הם יודעים שבלחיצת כפתור אחת על ייצוא המינרלים הנדירים, הם יכולים לשתק את התעשייה האמריקנית כולה.
סין סגרה את הפער מול המעצמה מספר אחת, ובחזיתות קריטיות כמו רובוטיקה, סוללות וייצור מתקדם – היא כבר מובילה בסיבוב. הכוח הצבאי שלה אינו רק הרתעתי; הצי הימי הסיני הוא כעת הגדול בתבל, והיכולת שלה להגיב לאיומי הבית הלבן הפכה לממשית וכואבת. מהגבלות על מינרלים חיוניים ועד צעדים כלכליים אגרסיביים, לבייג'ינג יש ארסנל תגובות שמותיר את טראמפ עם מרחב תמרון מצומצם.
למרות האווירה החגיגית המתוכננת לפסגה הקרובה, הציפיות בדרגים המקצועיים נמוכות להפליא. סביר להניח שנראה הרבה חיוכים למצלמות וכמה התחייבויות סיניות לרכוש מוצרים אמריקניים כדי "להשקיט" את הנשיא, אך המהות האסטרטגית לא תשתנה. הדרקון כבר לא מחכה לאף אחד – הוא פשוט קובע את הכללים.
במחלקת המדינה ובפנטגון הבינו שהדרך היחידה להבין באמת את "נוסחת ההתעצמות" הסינית היא לא דרך לווייני ריגול, אלא דרך קשר ישיר. אחת הדרכים המתבקשות ביותר כיום היא יצירת קשרים הדוקים עם המערכת הביטחונית הסינית. המטרה האמריקאית ברורה: לבחון את הדברים מקרוב, ללמוד את הטכנולוגיות החדשות ולזהות את נקודות התורפה של הצבא הסיני לפני שיהיה מאוחר מדי.
על פי דיווחים שהגיעו למערכת מהמגזין 'דיפנס ניוז', מאחורי הקלעים של ביקור טראמפ מתגבשים הסכמים לשיתוף פעולה צבאי בתחומים לוגיסטיים וטכנולוגיים. עבור הסינים, זו הזדמנות להפגין עוצמה ולהרתיע. עבור האמריקאים, זו הזדמנות פז להכניס רגל אל תוך המערכות הכי סודיות של בייג'ינג. במלחמה הקרה החדשה, החיבוק יכול להיות קטלני לא פחות מהסכין.
האם ארה"ב בדרך לשינוי היסטורי מול סין?
האם אנחנו עומדים בפני רעידת אדמה ביחסים בין וושינגטון לבייג'ינג? זו חידה שעטופה בערפל.
קשה לתת תשובה חד-משמעית לשאלת השינוי האסטרטגי בין המעצמות, בטח לא בטווח הקצר. הדינמיקה הזו מורכבת ממאבק אידיאולוגי עמוק בארה"ב נגד המשטר הקומוניסטי, מאבק שלא נעלם גם כשהחיוכים הדיפלומטיים נמרחים על המסך. בזמן שמשרד האוצר האמריקני מוביל קו של הקלות כלכליות וניסיונות התקרבות, גופי הממשל הביטחוניים דואגים להדליף ללא הרף הערכות מנוגדות, המדגישות את הסכנה האסטרטגית שטמונה בדרקון הסיני.
אך לצד החשדנות, קיימים סימנים הפוכים ומרתקים. העובדה שמוקד העוינות האמריקני מוסט כעת לעבר מוסקבה נותנת לסין מרחב נשימה יקר מפז. בבייג'ינג מבינים היטב את הפרדוקס: תנופת הצמיחה הכלכלית המטורפת שלהם בעשורים האחרונים נזקפת במידה רבה לסדר העולמי הליברלי ולאותה יציבות ביטחונית שארה"ב משליטה בעולם.
לפי פרשנות רווחת, בכירי הממשל בסין יודעים שללא "השוטר האמריקני" שישמור על נתיבי הסחר הימיים ועל יציבות השווקים, הכלכלה הסינית עלולה להיעצר בחריקת בלמים. זהו מלכוד מרהיב: סין רוצה להחליף את ארה"ב כמעצמה מובילה, אבל היא זקוקה לארה"ב חזקה כדי להמשיך ולגדול. המתח הזה בין הרצון להנהיג לבין הצורך לשרוד הוא שמכתיב את הקצב של הפרק הנוכחי בהיסטוריה
הזווית הישראלית - בין וושינגטון לבייג'ין
עבור מערכת הביטחון הישראלית, סין היא עדיין חידה מסוכנת. בזמן שהכלכלה המקומית צמאה להשקעות ענק מהמזרח, באקווריום של הקריה בתל אביב ובמרתפי המוסד לא ממהרים לחבק את המשטר הדיקטטורי במזרח. אבל בעולם שבו דונלד טראמפ משנה את כללי המשחק מול בייג'ינג, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור.
המציאות מחייבת מעקב צמוד. ראוי לנתח היטב את השינויים ביחסי ארה"ב-סין ולאתר תחומים שבהם הגמישות האמריקאית החדשה עשויה לספק בסיס תקדימי להעמקת שיתוף הפעולה הישראלי עם המעצמה מהמזרח. ישראל חייבת להיות מוכנה לזהות את הפרצות שבהן היא יכולה לפעול בלי להרגיז את בעלת הברית הגדולה ביותר שלה.
הסיכון האמיתי טמון בהתבססות הסינית במזרח התיכון. ככל שקשריה הכלכליים של סין באזור מעמיקים, וחופש הפעולה המדיני שלה מול ארה"ב גובר, כך גדל החשש למצבים בהם האינטרס הסיני יתנגש חזיתית עם זה הישראלי. קשריה המתפתחים של בייג'ינג עם משטרים עוינים באזור עלולים לכלול מרכיבים מדיניים וביטחוניים מסוכנים. היכולת של ישראל להיעזר בארה"ב כדי לבלום את האיומים הללו תלויה, בסופו של יום, בטמפרטורה של היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
קרדיט: מאמר מאת פרופסור יורם עברון, מזרחן ומומחה ללימודי אסיה
0 תגובות