ב"שפת אמת" מבואר פעמים רבות שע"י לימוד תורה לשמה אפשר להגיע לדרגות גבוהות ונעלות בעבודת ה', כי התורה כוללת את עצמותו ומהותו של הבורא יתברך, שהוא וחוכמתו כאחד, והדרגה הנפלאה של לימוד תורה עולה על כל המעלות הקיימות, כפי שניתן לקרוא במאמר הנ"ל על ה"שפת אמת" שנכתב במיוחד לרגל ה'יארצייט'.
הגמרא במנחות (נ"ג ע"ב) אומרת: "יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים". ומסבירה שם הגמרא שנרמז בפסוק זה: "יבוא טוב" – זה משה רבינו, דכתיב: "ותרא אותו כי טוב הוא", ויקבל "טוב" – זאת התורה, דכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם", מ"טוב" – זה הקב"ה, דכתיב: "טוב ה' לכל", ל"טובים" – אלו ישראל, דכתיב: "הטיבה ה' לטובים".
ומבאר ה"שפת אמת", שהחיבור נצחי – 'אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא': במעמד מתן תורה הקב"ה אומר: "אנוכי ה' אלוקיך" - ש"אנוכי" – שאני מסרתי לכם את התורה שבה שמתי את עצמותי ומהותי, ולכן אני הוא השורש והמקור לכוחכם וחיותכם, והוא מה שמובא שהקדוש ברוך הוא אמר "אנכ"י", ר"ת: "א'נא נ'פשאי כ'תבית י'הבית", שהקדוש ברוך הוא כתב את התורה והשקיע בתוכה את עצמותו יתברך.
הטבעתי את עַצְמוּתִי בתוך כל אחד ואחד מעם ישראל, שבכל יהודי מצוי: "חלק אלוק ממעל", וכאשר הוא מקיים את התורה, הוא זוכה לחיות את החיבור הנצחי: "אורייתא, ישראל וקודשא בריך הוא - כולהו חד הם", חיבור האדם לתורה - הופך אותו ל"בריה חדשה", שמהותה הפנימית משתנה ומתחדשת עפ"י הדרכת התורה.
מטרת התורה – להיטיב לאדם: הקב"ה – שהוא תכלית הטוב - רצה לתת טוב ולהטיב לעמו הנבחר "בני בכורי ישראל", ולכן נתן להם את תכלית הטוב - שהיא התורה, כדי שיחיו חיים טובים ומחוברים למקור העליון - שורש וחיות החיים, וע"י טוּב תורתו יזכו לטוב הנצחי, שהוא חיי העולם הבא, החיבור לשורש החיים מביא לעם ישראל - טוב בעולם הזה ובעולם הבא, על ידי קשר חי וקיימא לתורה ולמלכו על עולם, שנתן את התורה - וחיי עולם נטע בתוכנו.
השפעת חכמת התורה על האדם: "החכמה תחיה בעליה" (קהלת ז', י"ב) – חכמת התורה מחיה את האדם, והיא שורש חיותו ופנימיותו, כמאמר חז"ל: "ואתה מחיה את כולם - אל תקרי מְחַיֶּה אלא מְחַיָּה", כלומר, שכמו שהמאכל שהאדם אוכל - מחיה את גופו, רוחו ונפשו, ונהפך לחלק ממנו, כך התורה מחיה את האדם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, בגופו, רוחו ונשמתו, עד שנהפכת לעצמותו ממש.
ועל דברים אלו מוסיף ה"שפת אמת" במאמר לחג מתן תורה, שהאדם בנוי מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, ועל ידי קיום התורה שיש בה רמ"ח ושס"ה מצוות עשה ולא תעשה, נעשה בו "חיות" של תורה והוא בכל עצמותו נעשה תורה בעצמו.
התורה - חיות החיים של האדם: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים, ח', ג'), מה שמחיה את האדם הוא לא ה"לחם", "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
האר"י הקדוש מפרש שה"רוחניות" הנמצאת בתוך הלחם היא - "פי ה'" שבלחם. בברכת: "המוציא לחם מן הארץ", האדם מתעורר בבחינת "אתערותא דלתתא", כלומר שההתעוררות - היא רצון וכיסופים ותשוקה גדולה להכיר ולעבוד את ה' יתברך, להתקרב ולהדבק בשורשו, בשורש חיותו, ועל ידי זה הוא זוכה ל"אתערותא דלעילא" – כלומר שתגיע התעוררות מלמעלה. וזאת ה"תשוקה" של בורא עולם, להמשיך לאדם חיות ממנו יתברך, ולחדש אותו בכל יום בחיות חדשה מטובו – טוב תורתו הקדושה.
חשוב לדעת, שגם ה"אתערותא דלתתא" של האדם היא חסד ה', חסד חינם ממש, שהקב"ה מחדש לאדם את רצונו וחשקו - להתבטל, להדבק ולהכלל בה' יתברך וברצונו, ועל ידי כך ללמוד ולקיים את התורה - ביראה ובאהבה.
הבריאה מתחדשת בכל יום - מחדש ממש: הקב"ה מחדש את הבריאה בכל יום, כפי שאומרים בכל בוקר: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ומהו טובו? התורה! כלומר, שבכוח לימוד התורה וקיום מצוותיה – הבריאה מתחדשת בכל יום מחדש, וזהו קיומה.
התורה מחדשת את האדם בכל יום ממש: כך גם האדם יכול – על ידי לימוד התורה – שעליה דרשו חז"ל על הפסוק "אשר אנכי מצוך היום": "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כחדשים – חדשים ממש, כאילו נתנו היום ממש.
כשם שהבריאה מתחדשת בכל יום - כך התורה מתחדשת לאדם בכל יום - כחדשה ממש, התחדשות הטעם הערב והמתוק, שמי שטעם את מתיקות וערבות התורה יודע, שטובה היא יותר מכל טובה שיכול האדם לרצות ולבקש לעצמו.
בכח התורה להכיר ולבטל את היצר הרע: הקב"ה מאיר לאדם ע"י התורה את שורש הרע שמצוי בו – יצר הרע, כשהאדם מבין שחיות יצר הרע היא מה' יתברך, הוא יכול ללחום ביצר הרע בצורה גלויה, וממילא הרע בטל ונעלם, כי גם כח הרע שביצר - נהפך לטוב! כי גם הוא בטל לתורה: וכפי שדרשו חז"ל: "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין", שהתבלין ממתק ומיטיב אותו.
התורה - משיבת נפש: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים י"ח, ח'), פנימיות ועמקות התורה משיבה את נפש האדם ומקרבת אותו לשרשו, שורש חיותו, וגורמת לכך שהאדם יכול לעבוד את ה' יתברך בחיבור מושלם בין הגוף לנשמה, וזהו: "החכמה תחיה", ולכן, כל אדם מישראל יכול לקבל את חיות חייו מהתורה, שיורדת לעומק נפש האדם, ומחיה אותו בכל יום מחדש.
התורה - מבטלת את היצר הרע: היצר הרע לא היה נברא לולא התורה - שהיא התבלין שבה – ובכחה לדחותו. כאשר יש "התגלות" התורה, יש גם את "ביטול היצר הרע" שהוא שורש ה"הסתר", וכל אחד יכול לבוא וליטול את חלקו בתורה, ויתחבר ויתכלל בה, ידבק בתורה בקשר בל ינתק, ואז כל חייו יתנהלו בהנהגה של "התגלות" אור ממקור עליון ואור התורה.
משיבת נפש - אף לאחר החטא: "תמימה משיבת נפש" וגם לאחר שהאדם חטא, התורה יכולה להחזיר ולהשיב לאדם את נפשו, רצונותיו ומאווייו - למלכו של עולם, שכן: "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין", והתורה מרוממת ומעלה את האדם שיוכל להדבק בחזרה בשורש חיותו, וזהו: "משיבת נפש" - שמשיבה את נפש האדם לשרשו, ושורש כל הבריאה והברואים הוא - בורא עולם.
סיום: היכללות והתקשרות במלכו של עולם ובתורתו הקדושה, מתוך התבטלות עצמית, זוהי הדרך לזכות להגיע לעומקה של התורה, שרק "לעשות את רצונך חפצתי", שזהו חפצי ותשוקתי (עפ"י דברי קודשו - ה'שפת אמת' שבועות תרל"א).
"כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה", ע"י עמל התורה, מתבטל היצר הרע וממילא כל חיינו ואורך ימינו מובטחים לנו מתוך חיות וחיבור לתענוג האמיתי שהוא ערבות ומתיקות וטוב התורה, ויהי רצון שנזכה כולנו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", אמן ואמן.
יהי רצון שזכות רבי יהודה אריה לייב ה'שפת אמת' תגן עלינו.