כל הכבוד לראיס אבו-מאזן, שלא התאפק והראה לנו שוב את פרצופו האמיתי, במתקפה הגזענית והמכוערת, כדרכו, על הישראלים ועל העולים דוברי הרוסית בפרט.
כל פעם כשיש ניסיון ישראלי להציע איזה שהוא פתרון למלחמה שערבים מנהלים נגדנו כבר מאה שנים, בא דמות ציורית כזו או אחרת מתוך מי שמכונים "הפלשתינים", והורסת את הכל.
הפעם, הדמגוגיה של אבו-מאזן, חשפה את פרצופו האופורטוניסטי של ליברמן. הניצול הציני להחריד שעשו ב"ישראל ביתנו" בדברי ההבל של אבו-מאזן, כדי להשוות אותו לרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, ולהציג את החרדים כ"תאומים אידיאולוגיים" של המחבלים הערביים - שביחד שונאים את העולים "מרוסיה" - מעורר סלידה עמוקה.
רוב ציבור דוברי הרוסית מזמן מסתייג מקמפיין ההסתה הפרוע נגד החרדים שמובילה מפלגתו של ליברמן, בניסיון נואש ליצור פרובוקציות ובעזרתן לדלג מעל אחוז החסימה, שבבחירות הראשונות באפריל כמעט שלח את המפלגה הסקטוריאלית האחרונה בישראל להפוך להערת שוליים משנית בהיסטוריה הלאומית.
רוב ציבור העולים מזמן השתלב בארץ ומכיר את המציאות בה הוא חי. אבל לטובת מי שלא מכיר אותה מספיק טוב עדיין – הרי יש בינינו אלפי עולים מחוסרי ידע בסיסי על המדינה בה הם חיים - למרות ש"ישראל ביתנו" היו אחראים על משרד הקליטה והיו צריכים לדאוג לכך – נזכיר מי זה אבו-מאזן ואת מי הוא באמת מייצג.
לאחר שהראיס גילה וחשף מיליונים של "מוסלמים ונוצרים" שחיים במסווה של הציונים הארורים בארץ-ישראל, מסקרן לדעת, לאיזה פלג ב"עם הפלשתיני" הוא מציע להם להתחבר? לבדווים הסורים או לנוודים מצפון אפריקה? לפלאחים המצרים או ליהודים שהתאסלמו בימי הביניים? לצאצאיי הממלוכים או המונגולים? או אולי לבוסנים שהובאו מהבלקן ע"י הטורקים? הרשימה עוד ארוכה, ואנחנו מבולבלים.
מה שאנחנו לא מבולבלים לגביו, זה המניע והבמה. כינוס הליגה הערבית.
הרי אנחנו זוכרים היטב שארגונו של אבו-מאזן, אש"ף, הוקם על ידי הליגה עוד ב-1964, הרבה לפני ש"הכיבוש" המפורסם היה למכשול לשלום והדו-קיום. והמזכ"ל הראשון של אש"ף היה בכלל דיפלומט סעודי, כי מישהו היה צריך לפקח מקרוב על הפרויקט הבעייתי. ורק אחרי כמה שנים, הק.ג.ב. הסובייטי והשטאזי המזרח-גרמני לקחו את הסטארט-אפ "הפלשתיני" לידיים, הביאו קצין מצרי בשם יאסר ערפאת, והזניקו אותו לדרך הדמים בה הוא הולך עד היום.
בדרך הזו, לראיס אבו-מאזן יש עקבות רבים. הוא הרי היה מראשי "ספטמבר השחור" וממארגני הטבח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן. לאחר הטבח, בסוף שנות ה-80, אבו-מאזן הסתתר במוסקבה, שם ניצל את הזמן לקבל תואר דוקטור על הכחשת השואה. כנראה משם באה היכרות של אבו-מאזן עם ציבור העולים דוברי הרוסית – הרי בדיוק בשנים בהם שהה במוסקבה, המאבק של מסורבי העלייה ואסירי ציון בבריה"מ למען עלייה חופשית לישראל היה בשיאו.
אני זוכר היטב – כמסורב עלייה וכסטודנט בעצמי באותן שנים – את הכמויות העצומות של "הסטודנטים הפלשתינים" שהציפו את בריה"מ באמצע שנות ה-80, אחרי גירוש אש"ף מלבנון. מה הם למדו שם, עדיין מעסיק את שירותי הבטחון בישראל ובעולם.
זה האיש ומפעלו.
ובאשר לליברמן - מצער שמי שבמשך יותר מדי שנים ניסה להציג את עצמו כ"ציוני וימני", משתמש במנהיג המחבלים מהמוקטעה כתירוץ לתקוף ציבור יהודי שלם בישראל.
אם לגבי אבו-מאזן וחבר מרעיו הרוצחים הבנו מזמן עם מי יש לנו עסק – במקרה של "ישראל ביתנו" ההתפכחות באה עכשיו, אחרי עוד מתקפה מעוררת חלחלה נגד הציבור הדתי.
ישראל עייפה מהשנאה של "הפלשתינים", ועוד יותר לא תסבול את שנאת החינם שמישהו משחק בה בתוכנו.