אאא

הסיפור מתחיל ברבי משה באסולה אשר שימש כמו"ץ בקהילת פיזארו באיטליה. בשנת 1521 עלה לארץ ישראל ושהה בה כשנתיים, אחר-כך חזר לשמש כראש ישיבה בקהילת אנקונה שבאיטליה, ובסוף ימיו חזר לא"י, והשתקע בצפת, שם קשר קשרי ידידות עם גדול המקובלים הרמ"ק - רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ.

פסק דין מפורסם שלו הודפס בספר "תיקוני הזוהר" שבו הוא מתיר להדפיס את ספר הזוהר. הרמ״ע מפאנו מזכירו בתשובותיו ״בשם רבינו הזקן מוהר״ר משה בסולה״.

גם רבי יהודה אריה ממודינא שחלק על תורת הקבלה[1] כתב עליו בספר 'ארי נוהם': "הר״ר משה בסולה ... בלכתו מאנקונה ששם היה ראש ישיבה כל ימיו לצפת ת״ו, והוא היה חכם גדול בקבלה, עת באו ביום השבת כמעט כל חכמי צפת להקביל פניו, ששמעו את שמעו וביניהם בא הרב ר׳ משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (הרמ״ק) שהיה אז בחור, ונשק ידיו והשתחוה לו״.

(צילום: ישראל שפירא)
(צילום: ישראל שפירא)
הגדלה

הרבה תשובות נשארו ממנו שלא הודפסו, מסתבר שהרמ"ק כיבדו בכבוד גדול, בשל שר' משה באסולה צידד שמותר להדפיס את ספר הזוהר. (הפולמוס על הדפסתו של ספר הזוהר והנחלתו לכלל הציבור, הסתיים רק לפני כ- 250 שנה, ובעבר היו מספר גדולי ישראל שסברו שאין להדפיסו לכלל הציבור).

סיפור מופלא הוא מביא בספרו על מעין 'עין פרוד' הנמצא בסמיכות למושב פרוד, ששנים רבות שתו ממימיו כפר חנניה למרות שהיה בקרבת פרוד, עד שיום אחד החליטו תושבי פרוד שלא להרשות לכפר חנניה לשתות ממימיו, או אז פרצה מחלוקת נוראה שרק חלום מסעיר של תנא קדוש הרגיע את המצב...

(נביאו בעיבוד לשוני) "בחול המועד של פסח הלכתי לכפר ענן (הלוא הוא כפר חנניה הצמוד לצומת חנניה בכביש 85) והוא מגליל התחתון רחוק מצפת יום א'. ולשם קהל מסתערבים (כך נקראו היהודים הספרדים תושבי הארץ שדמו לערבים בזמנם. בימינו צה"ל מכנה את היחידות הצבאיות שמתחפשים לערבים וחודרים לעזה ושכם בתור 'מסתערבים').

מסתערבים (צילום: פלאש 90)
מסתערבים (צילום: פלאש 90)

"כמו שלושים בעלי בתים, רובם כהנים, ולהם בית כנסת. והמקום שמן ודשן מלא כל טוב, ומעיין מים טובים. שם התפללתי על קבר ר' אבא חלפתא והוא במישור ואילן גדול על קברו, אין רישום הקבר ניכר רק במעט, מרזב אבנים סביב, וקרוב לו שני בניו בשני ארונות של אבן עם המכסה, זה אצל זה.

כל אחד אומר "שלי הוא!"

 "והנה נודע בברור אמיתי כי זה לפני ארבעים שנה באה טענה בין הישמעאלים יושבי כפר חנניה ובין יושבי פראד"י (בימינו נבנה על מקומו הישוב העברי פרוד), שהוא סמוך לכפר ענן (חנניה בלשונם) על דבר המעיין הבא מדרך פרוד לכפר חנניה. כל אחד אומרים 'לנו המים'. והיו יושבי פראד"י רוצים לעכב מרוצת המים היוצאים מגבולם ובא לכפר ענן, וטענתם היתה חזקה כי ראש המעיין יוצא מארצם.

התנא האלוקי ר' חלפתא מתגלה בחלום

"ויושבי כפר ענן לא היה להם ראיה שאכן המעין שלהם, אלא רק טענת חזקה שהחזיקו מימי קדם, עד שהיו בני כפר חנניה יוצאים מבית דין לחייבם. ובא בחלום ר' אבא חלפתא ליהודי מכפר ענן ואמר לו: תחפשו בקברי ותמצאו תיבת נחושת ויש בה שטר כתוב איך קניתי המעיין מנחום איש גמזו[2] ולא יוכל שום אדם לעכב מרוצת המים ולהשקות שדהו עד אשר אשקה אני תחילה. ואתם תקחו השטר ותראוהו למלך, ואח"כ תחזירוהו למקומו. וכן עשו, חפשו בקברו ומצאוהו. והובא הכתב ההוא לפני מלך מצרים, ונצחו בדין בני כפר ענן. בזה הכל מעידים שהוא אמת והרבה אנשים זוכרים זה המעשה".

בביקורי האחרון במקום השתוממתי לראות שאחד התושבים המקומיים הניח שלט לעילוי נשמתו של נחום איש גמזו שבמשך שנים רבות זוהה כמקום קבורתו בפרוד, והוא אשר מכר את זכות השימוש במעיין לר' אבא חלפתא כפי שמובא שרב הישוב חנניה מצא בקברו בתיבת נחושת, וכך נרשם על השלט "נ נח נחום איש גם זו לטובה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הכתובת ''נ נח נחום איש גם זו לטובה'' (צילום: ישראל שפירא)
הכתובת "נ נח נחום איש גם זו לטובה" (צילום: ישראל שפירא)

אומנם יש לתמוה על סיפור זה, היאך התירו לחפור בקברו של ר' אבא חלפתא, והרי זה ביזוי המת? ואפשר לתרץ ולהסביר שהיה מדובר בפיקוח נפש, שהרי המריבה הייתה על מי מעיין, ובזמנם נקודת מים בסמיכות למקום הישוב הינה הייתה חשובה ביותר, ומרבית המלחמות בעת העתיקה עד ימי הביניים היו על מקורות המיים.

לאחר שקראנו את הסיפור המפעים על החלום שישב את ההדורים בין הכפר חנניה ופרוד, יש לציין שרבי משה באסולה לא נמנע מלכלול בספרו גוזמאות וסיפורי נסים למיניהם, אך בכל פעם בה סבר שיש מקום לפקפק באמיתות הדברים, הקפיד להוסיף: 'יש אומרים', או 'אני לא ראיתי'. עד כדי כך הקפיד, שבשורות האחרונות של כתב היד של ספרו רשם שלוש שורות, ספק רציניות ספק היתוליות: 'ברוב הדברים "יש אומרים", שלא יאמרו משה [באסולה] בדאי הוא'. אומנם במעשה זה הדגיש הרב באסולה, שלמרות שהיה מעשה זה 40 שנים קודם זמנו, הרי "בזה הכל מעידים שהוא אמת והרבה אנשים זוכרים זה המעשה".

(צילום: ישראל שפירא)
(צילום: ישראל שפירא)
הגדלה

 

בשנת תשכ"ג (1963) יצחק בן צבי, נשיא מדינת ישראל, במהלך סיוריו בגליל דאג לשפץ את המעיין כיאה למקום קדוש זה שנעשו בו ניסים.

  • ישראל שפירא, הינו מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית.
    לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com


[1] אין כאן מקום להאריך, וכבר כתבו גדולי ישראל בדורות האחרונים על חלק מרבותינו ראשונים ואחרונים  שכפרו בתורת הקבלה, וסברו שאין רשב"י כתב את ספר הזוהר הקדוש, ולא האמינו בתורת הגלגולים ואין נפסקה הלכה כמותם, ובדור שלהם הדבר היה שנוי במחלוקת, אך בדורינו לאחר שנפסקה ההלכה בענין, כל החולק על ספר הזוהר הקדוש ותורת הגלגולים, הרי הוא בגדר כופר.

[2] קברו של נחום איש גמזו היה ידוע בתקופתו של הרב באסולה בפרוד, אולם האר"י זיהה את קברו בצפת כפי שמעיד רבי חיים ויטאל ""למערב צפת, בכפר פראדי, מערה אחת, ואומרים העולם ששם קבור נחום איש גמזו. ואינו אלא נחמיה העמסוני, וטעו העם." אומנם קבר ר' אבא חלפתא מזוהה עד ימינו בסמיכות לכפר חנניה בסמוך לצומת חלפתא.